|
| 1. כתב חשדות הוא מסמך, הכולל
את עיקרי החשדות נגד אדם, אשר
נשלח מהפרקליטות לחשוד טרם שימוע.
המסמך נשלח לחשוד בצירוף דרישה,
שישמור אותו בסוד ולא יחשוף
שום פרט ממנו, למעט בפני
בא-כוחו (ראה
נספח להנחיית היועץ המשפטי לממשלה 4.3001,
שכותרתה: “טיעון
לפני הגשת כתב אישום פלילי (שימוע)”).
הפרת הדרישה האמורה תהווה
עבירה לפי סעיף 119 לחוק
העונשין, הקובע:
“מי שנמסר לו מסמך רשמי בתנאי
מפורש שעליו לשמרו בסוד, והוא
מסרו לאדם שאינו מוסמך לקבלו, דינו
[קרי: עונשו
המרבי, עב"א]
- מאסר שנה אחת; התרשל
בשמירתו או עשה מעשה שיש בו כדי לסכן
בטיחותו של המסמך, דינו -
מאסר ששה חדשים”.
2. אם המפרסם אינו החשוד או
בא-כוחו, אלא
עובד ציבור, שהמסמך הגיע
אליו במסגרת מילוי תפקידו; או
מי שקשור בחוזה עם המדינה או עם גוף מבוקר
על-פי חוק מבקר המדינה,
והפרסום נעשה בניגוד להתחייבות
שבחוזה - זו עבירה לפי סעיף
117 או 118 לחוק
העונשין בהתאמה.
3. פרסום כאמור יכול להיחשב גם
כשיבוש, או ניסיון לשבש,
מהלכי משפט לפי סעיף 244 יחד
עם סעיף 34ד לחוק העונשין.
4. פרסום חשדות למעשי עבירה
שעשה אדם (לאו דווקא כתב
חשדות רשמי) לא יהווה עבירה
בכל מקרה, אך הוא עשוי להיות
עבירה בנסיבות מוגדרות, לדוגמה,
אם הוא נוגד צו של בית משפט
האוסר את הפרסום או אם החשוד קטין או אם
נזכר בפרסום שם של נפגע/ת
עבירת מין או אם הפרסום נעשה בכוונה לפגוע
ואין בו עניין ציבורי, כי
(למשל) החשדות
ישנים והחשוד אינו איש ציבור. פרסום
כזה יכול להיות גם עילה לקובלנה פלילית
ולתביעה אזרחית לפי חוק איסור לשון הרע
(ראה סעיף 352 לחוק
העונשין, סעיף 70 לחוק
בתי המשפט [נוסח משולב],
סעיף 24 לחוק
הנוער (טיפול והשגחה)
וסעיף 6, 8 ו-
14 לחוק איסור לשון הרע).
|