| חרף פגם זה רשאי ביהמ"ש לקיימה מכוח סמכותו עפ"י סעיף 25לחוק [3], ובלבד שאין בלבו ספק באמיתותה.
בפני השופט מ' חסון
בית-המשפט דחה את ההתנגדות ופסק:נ
.1 א. אמת, שלא נאמר בגוף הצוואה, על-פי הקבוע בסעיף 20לחוק [3], כי המנוחה מצהירה שזו צוואתה, אך אין מקום לספק כי המנוחה היתה מודעת כי היא חותמת על צוואה, ומסקנה זו מתבקשת מכותרת הצוואה ותוכנה, כפי שתורגם בפניה, עד למועד שהטביעה את בוהן ידה.
ב. אי קיום הוראת סעיף 20לחוק היא בגדר פגם
בצוואה, אך חרף פגם זה רשאי ביהמ"ש לקיימה מכוח סמכותו עפ"י סעיף 25לחוק [3], ובלבד שאין בלבו ספק באמיתותה.
.3 עולה מן העדויות, כי עורך-הדין שניסח את הצוואה והשולט בשפה העברית קרא בפני המנוחה את הצוואה בשפה העברית, ותרגם את הכתוב בה בפני המנוחה, מילה במילה, לשפה הערבית שהיתה שגורה בפיה וגם הסביר לה בלשון פשוטה את התוצאה המעשית של הצוואה.
.4 א. בסעיף 34[3] יצר המחוקק הנחה חלוטה, כי מי שלוקח חלק בעריכת הצוואה משפיע שלא כדין על המצווה. תוצאה זו קשה היא, ומכאן גישת הפסיקה כי יש לפרש הוראה זו על דרך הצמצום.
ב. הביטוי "לקח באופן אחר חלק בעריכתה" הוא ביטוי גמיש אשר מתמלא תוכן עפ"י הנסיבות המיוחדות של כל מקרה ומקרה. המבחן הינו, בסופו של דבר, מבחן השכל הישר.
.5 מן העדויות עולה, כי הצוואה שהמנוחה הטביעה עליה את בוהן ידה נעשתה מתוך
רצון חופשי, הבנה והכרה מלאים ונפש חפצה, בדרך המצביעה, אמנם בדיעבד, כי הצוואה נערכה עפ"י הוראותיה ועולה בקנה אחד עם רצונה וגמירת דעתה לגבי מה שיעשה ברכושה אחרי אריכות ימים ושנים.
אזכורים:ב
פסקי-דין של בית-המשפט העליון:ו
[1] ע"א 250/70 שרעבי נ' סוברי, פ"ד כה(1) 429, .432
[2] ע"א 851/79, 160/80בנדל נ' בנדל, פ"ד לה(3) 101, 108, .109
חקיקה ישראלית:נ
[3] חוק הירושה, תשכ"ה-1965, ס' 20, 25, 26, .34
|