פורום לשון הרע

שירה שלום,

מהתיאורים שכתבת נראה כי יש לך עילת תביעה כנגד בעלת הבית.

הקושי יהיה בהוכחת הדברים, כך שמומלץ להתייעץ עם עו"ד בעניין שינחה אותך אילו פעולות צריך לנקוט כבר עכשיו על מנת שתוכלי להוכיח את טענותיך בבית המשפט.

שבוע טוב

צר לי על הסיטואציה אליה נקלעה אחותך.

מתיאור הפנייה נראה כי עומדות לאחותך עילות תביעה בגין לשון הרע לכל הפחות, וזאת בכפוף כמובן להבנה של מה פורסם, מתי ולמי. לעניין פגיעה בפרטיות יש לבדוק את הדברים מה נחשף ובאילו נסיבות.

יחד עם זאת, לעיתים, נקיטת הליך משפטי גוררת אחריה תעצומות נפש רבות, שכן אחותך תצטרך להגיע לדיונים בבית המשפט ולהמשיך "ולחיות" את הרגעים הפוגעניים שעברה בעבר.

לעיתים עדיף לשחרר את האירוע מאשר לחיות אותם מחדש, על אף ההתרעה שניתן להשיג.

בכל מקרה, ממליץ להתייעץ עם עו"ד העוסק התחום.

שלום רב,

שאלתך נוגעת בלב אחת הסוגיות המרכזיות והמעשיות ביותר בדיני לשון הרע - שאלת נטל ההוכחה, ובפרט כאשר מדובר בטענת אמת בפרסום, כדוגמת מקרה שבו פורסם בטוויטר תוכן שפוגע בשמו או בעסקו של אדם.

במסגרת תביעת לשון הרע, הכלל הבסיסי הוא שהתובע - במקרה הזה, אביך - צריך להראות שאכן פורסם דבר שמהווה "לשון הרע", כלומר, דבר מה שפוגע בשמו הטוב, בעסקו, או במעמדו החברתי או המקצועי. אך כאן לא מסתיים העניין.

מרגע שאביך מצליח להוכיח את עצם קיומו של פרסום פוגע, עובר הנטל הראייתי אל הנתבע - כלומר, אל אותו אדם שפרסם את הדברים - להראות שיש לו הגנה על הפרסום. אחת ההגנות האפשריות היא "אמת בפרסום".

אבהיר בנוסף, כי אמירת אמת אינה מספקת הגנה אוטומטית, והמחוקק הציב לה שני תנאים מצטברים:

לכן, כדי לענות ישירות לשאלתך - ברגע שהתביעה תוגש, והאב יוכיח שהדברים שפורסמו מהווים לשון הרע, הנתבע יהיה זה שיצטרך להוכיח שהפרסום שלו היה אמת ושהייתה לו הצדקה ציבורית. אם לא יצליח בכך, בית המשפט יכול לחייב אותו בפיצוי, גם ללא צורך להוכיח נזק בפועל, ובמקרים חמורים אף מעבר לכך.

כמובן, כל מקרה נבחן לגופו ובהתאם לנסיבות המדויקות של הפרסום, תוכנו, ההקשר שבו נאמר, הפלטפורמה (למשל טוויטר), היקף החשיפה ועוד. ולכן מומלץ מאוד לפנות לייעוץ משפטי פרטני שיבחן את הסיטואציה באופן מעמיק ויסייע בגיבוש אסטרטגיה מתאימה.

מירי שלום,

ראשית, יש להבין מה בדיוק נכתב והאם זה עולה לכדי לשן הרע. ככל שמדובר על ביקורת עובדתית על מצב הדירה או כל דבר שקשור לשכירות, כי אז על פניו יש לשוכר קודם הזכות לפרסם את הדברים.

ככל שמדובר על דברים שאינם נכונים, שמפורסמים על מנת לפגוע בהשכרת הנכס, אז ייתכן וקיימת עילת תביעה.

הבעיה העיקרית תהייה להוכיח מי העלה את הפרסום אם הוא אנונימי.

התשובה היא כן.

במשפט הישראלי אין כל דרישה כי הפרסום יישאר זמן ממושך באוויר. גם פרסום לזמן קצר (אפילו מאד) עשוי להיחשב "פרסום", כל עוד הייתה אפשרות ממשית שאדם נוסף (מעבר לנפגע) ראה אותו.

לאחר מכן, נכנסת שאלת הראיות, עלייך להוכיח את את עצם הפרסום והן את משך החשיפה הציבורית לפרסום.

באשר לפרסום עצמו, אני מניח שיש לך צילום כלשהו לפרסום - ראיה קריטית.

בדיון תיאורטי בבית המשפט, יתקיים דיון באשר למס' האנשים שנחשפו לתוכן הפרסום.

מידת החשיפה תשפיע על סכום הפיצוי שייקבע.

לפיכך, אסכם ואומר, כל פרסום לכל משך זמן עונה להגדרה בחוק, כל עוד נחשף לפרסום אדם כלשהו זולת הנפגע.

מס' החשיפות ישפיע על סכום הפיצוי ולא על עצם הזכאות לפיצוי.

כרגיל, תמיד ממליץ להיעזר בייעוץ משפטי לבדיקה פרטנית של המקרה.

על פניו, עדיף להגיש תביעה אזרחית ולא קובלנה פלילית, הן בשל רף ההוכחה הנדרש בהליך אזרחי לעומת הליך פלילי, והן בשל עדיפותם של סדרי הדין האזרחי במקרים אלו.

תלונה במשטרה לא נראה כי תניב דבר, שכן לא ברור מה העבירה שנעברה.

שירי שלום.

פרסום לשון הרע בוואטסאפ, בהחלט יכול להוות הוצאת דיבה.

עם זאת, לא ניתן להתייחס למקרה הספציפי שלך, ללא פירוט ברור, של כלל הנסיבות וציטוט מדויק של אותה הערה מעליבה.

ראשית, אתה צודק שישנה חסינות רחבה לדברים שנאמרים במהלך דיון משפטי. המטרה של חסינות זו היא לאפשר לבעלי הדין, לעדים ולעורכי הדין לדבר בחופשיות, מבלי לחשוש שכל מילה תגרור אחריה תביעה.

אבל - וזה העיקר לשאלתך - חשוב מאוד להבחין בין תוכן הדברים שנאמרים בתוך ההליך, הנהנים מהגנה, לבין העובדות החיצוניות הנחשפות במהלך ההליך, שאינן הופכות לפתע לחסינות רק מפני שנחשפו בבית המשפט.

ההגנה הקבועה בחוק חלה על הפרסום שנעשה במהלך הדיון, כלומר: אם מישהו בתוך ההליך המשפטי עצמו אמר דברים שיש בהם לשון הרע, הוא מוגן.

לדוגמה: בעל דין שמוסר בעדותו דברים פוגעניים - נהנה מחסינות שמונעת תביעת לשון הרע על עצם אמירתם במסגרת העדות.

ההגנה הזו אכן מופיעה בחוק באופן מפורש והיא חזקה מאוד.

החסינות אינה מכשירה ולא מכסה את לשון הרע שנאמרה מחוץ להליך המשפטי, ואינה מעניקה הגנה על עצם החשיפה של העובדה שאדם ביצע בעבר פרסום פוגעני.

כלומר:

במילים פשוטות:

ההודאה אינה מוגנת - אלא רק העובדה שהוא יכול למסור אותה במסגרת ההליך ללא חשש מתביעה על עצם אמירתה בבית המשפט.

אבל עצם העובדה שהוא פרסם בעבר לשון הרע בפני הגוף שבו ביקר - אינה מוגנת, וניתן לבסס עליה תביעה.

ככל שהעדות מספקת לך לראשונה ראיה לכך שהאדם אכן פנה לאותו גוף - הרי שכעת יש לך נתון שלא היה ברשותך קודם.

החוק אינו מונע ממך להשתמש בראיות שהתקבלו במהלך הליך משפטי כדי להגיש תביעה אחרת, כל עוד אינך מבסס את התביעה על הדברים שנאמרו בבית המשפט, אלא על המעשה המקורי שאירע מחוץ לו.

עם זאת, יש לקחת בחשבון שתי נקודות חשובות:

לכן, באופן עקרוני - כן, קבלת המידע במסגרת ההליך עשויה לפתוח בפניך אפשרות משפטית שלא הייתה קיימת קודם, אך יש לפעול בזהירות, לבחון היטב את הראיות, ולוודא שיש תשתית מספקת מעבר לעצם ההודאה על עצם הפנייה.

מאד מומלץ להיוועץ בעורך דין, בטרם תפעל.

לא ברור מהשאלה, האם הרצון לתבוע הנו בשם הנפטר או את הנפטר.

בנוסף, הבהר מהו משך הזמן שחלף בין הפרסום לפטירה.

העובדה שכתובת דוא״ל מסוימת או מספר טלפון מופיעים כאמצעי שחזור לחשבון שממנו נשלחה לשון הרע עשויה להוות אינדיקציה לקשר בין החשבון לאדם מסוים, אך לבדה – היא אינה מהווה הוכחה חד-משמעית שהאדם הוא בעל החשבון או זה שביצע את הפרסום בפועל.

תידרש לראיה נוספת כלשהי אשר תהווה אינדיקציה משלימה לזהות השולח כגון (ולא רק) התכתבויות נוספות, סממנים לשוניים אופייניים, עדויות של מקבלים וכיו"ב.

מציע לך לפנות לייעוץ משפטי בעניין.

אוכל לתת לך הערכת מצב, רק לאחר שאקבל את כל הפרטים, אבין מה בדיוק קרה ואבחן את הראיות.

מציע שתיצור קשר לקבלת מידע נוסף.

השאלה שלך חשובה מאוד, ומעלה שני היבטים נפרדים: האחד נוגע לעצם ההקלטה, והשני - לשימוש בה כהוכחה בתביעה.

ראשית, הקלטת דיון בבית משפט או בפני רשות שיפוטית (כמו מפקח על המקרקעין) נעשית בדרך כלל בניגוד לדין אם לא ניתנה לכך רשות מפורשת - גם אם היית צד לדיון, לא בהכרח מותר לך להקליט אותו.

שנית, באשר לתביעה עצמה - חוק איסור לשון הרע קובע במפורש שפרסום שנעשה על ידי בעל דין או בא כוחו במהלך דיון בפני גורם שיפוטי או מעין־שיפוטי אינו מהווה עילה לתביעת לשון הרע. כלומר, אמירות שנאמרות במהלך דיון משפטי נהנות מהגנה מוחלטת מפני תביעה, גם אם הן קשות או פוגעניות. תכלית ההגנה הזו היא להבטיח שבעלי הדין ועורכי הדין יוכלו לטעון בחופשיות מבלי לחשוש מתביעות לשון הרע.

לכן, גם אם יש בידך הקלטה אמינה וברורה - היא לא בהכרח תועיל לך, מפני שהאמירות שנאמרו בדיון מוגנות על פי החוק.

אם הדברים הועלו מחוץ לדיון או לאחריו, זו כבר סוגיה אחרת, וייתכן בהחלט שיש מקום לבחון אם מתקיימת עוולת לשון הרע.

ממליץ לך להתייעץ עם עורך דין לפני כל שימוש בהקלטה, משום שהגשתה לבית משפט עלולה לחשוף אותך בעצמך להשלכות משפטיות.

ממה שאתה מתאר, נראה כי נגרם לך נזק ממשי כתוצאה מהתנהלות רשלנית של רשות המיסים - גם בעצם הטלת העיקול על בסיס טעות, וגם באופן שבו הוסרו העיקולים באיטיות ובחוסר יעילות.

במקרים כאלה קיימות שתי עילות משפטיות אפשריות:

לגבי שאלתך השנייה - ייצוג על בסיס הצלחה בלבד - אין בעניין כלל מחייב. רובם הגדול ל עורכי הדין העוסקים בתחום, עובדים על בסיס תשלום קבוע בעיקר. אולם קטונתי לדבר בשם עורכי דין אחרים.

הכלל הוא שאין בישראל מנגנון קבוע שמאפשר לחשוף זהות של משתמש אינטרנט אנונימי, בוודאי לא כשמדובר בשירות בינלאומי כמו Gmail.

גם אם מגישים בקשה לצו לבית המשפט, הצו הזה אינו מחייב את Google LLC בארצות הברית - שהיא הגוף היחיד שמחזיק במידע בפועל - ולכן לא ניתן לאכוף עליו את הצו הישראלי ישירות. -

בתי המשפט הישראלים נוטים לשקול מתן צו כזה רק כשיש חשד ממשי לעבירה פלילית חמורה, כמו הסתה לאלימות, איומים או פגיעה בביטחון המדינה.

לעומת זאת, גם אם מדובר בלשון הרע פוגענית, עצם הפגיעה בשם הטוב אינה מספיקה כדי לחדור את מעטפת האנונימיות.

אם ידועים לך פרטי המפרסם, ייתכן ובתנאים מסוימים ניתן להגיע אליו.

מציע לך לפנות לייעוץ משפטי בעניין.

אין ספק שלשון הרע, ובעיקר זו המתפשטת ברשתות החברתיות, עלולה לגרום נזקים הרסניים - לפעמים עד כדי חורבן מוחלט של שמו הטוב וחייו האישיים של אדם. החוק עצמו מכיר בכך שלשון הרע אינה רק עניין של מילים - היא פוגעת בכבוד, בפרנסה, במעמד החברתי ובבריאות הנפשית של הנפגע.

במהלך השנים נרשמו בישראל לא מעט מקרים שבהם פרסום שקרי או משפיל גרם לאדם נזק ממשי וחמור. כך, לדוגמה, פסקי דין שונים חשפו סיפורים על מורים, רופאים, אנשי ציבור ובעלי עסקים שאיבדו את מקום עבודתם או את מטה לחמם בעקבות פוסטים ויראליים, סרטונים או הודעות בקבוצות וואטסאפ שהכילו האשמות קשות שהתבררו כבלתי מבוססות. היו גם מקרים שבהם אנשים חוו קריסה נפשית בעקבות מתקפות אונליין.

בתי המשפט בישראל מתייחסים כיום יותר ויותר בכובד ראש לפרסומים כאלה. ברשת, הפגיעה מהירה ורחבה יותר: שיתוף אחד יכול להגיע לעשרות אלפי עיניים בתוך דקות, וקשה מאוד "להחזיר את הגלגל לאחור". לכן, בתי המשפט נוטים לפסוק פיצויים גבוהים יותר כאשר מדובר בפרסום דיבתי באינטרנט, לעיתים אף מעל הסכומים הקבועים בחוק, כשהוכח נזק ממשי.

מבחינת שכיחות - אכן מדובר בתופעה הולכת וגדלה. בשנים האחרונות מוגשות מאות תביעות לשון הרע מדי שנה, חלק ניכר מהן בעקבות פרסומים בפייסבוק, טוויטר, טיקטוק וקבוצות וואטסאפ. מדובר באחד התחומים המתפתחים ביותר בדיני הנזיקין בעידן הדיגיטלי.

בשורה התחתונה: כן - אנשים איבדו עבודה, חברים, לקוחות ולעיתים גם את השלווה הנפשית - בעקבות לשון הרע, ובעיקר לשון הרע ברשת. זו תזכורת כואבת לכך שמילה כתובה - במיוחד כשהיא מופצת ברבים - עלולה לפגוע יותר מכל מעשה פיזי.

הגבול בין חופש הביטוי לבין לשון הרע עובר בדיוק במקום שבו עוברים מעובדות נכונות או דעה אישית לגיטימית - לפרסום שיש בו האשמות שקריות או השפלה מכוונת.

חוק איסור לשון הרע קובע שפרסום ייחשב ללשון הרע אם הוא עלול להשפיל אדם בעיני אחרים, לבזות אותו או לפגוע בעיסוקו או במשלח ידו. עם זאת, החוק מעניק הגנות רחבות למי שפועל בתום לב ובמסגרת של ביקורת הוגנת.

במקרה שלך - ביקורת עניינית שבה תיארת חווית שירות לא טובה, בלי להמציא עובדות ובלי להשתמש בביטויים פוגעניים או משפילים, בדרך כלל תיחשב הבעת דעה מותרת. גם אם מדובר בעסק של עורך דין, לציבור יש עניין לדעת על חוויות אמיתיות של לקוחות. החוק מאפשר להגן על ביקורת כזו כאשר היא נובעת מתום לב ומכוונת לעניין ציבורי.

עם זאת, אם בביקורת נכתבו טענות עובדתיות שניתן להפריכן (כמו "הוא רימה אותי", "הוא עבר על החוק", "הוא גנב") - מדובר כבר בטענות עובדתיות שעלולות להיחשב לשון הרע אם אינן נכונות. לעומת זאת, אמירות כמו "השירות היה גרוע", "לא הייתי מרוצה" או "לא קיבלתי יחס מקצועי" נחשבות דעה סובייקטיבית ומוגנות.

עורך הדין המאיים רשאי כמובן להגיש תביעה, אך זה לא אומר שתהיה לו עילה אמיתית. בתי המשפט נוטים להגן על חופש הביטוי, במיוחד כאשר מדובר בביקורת צרכנית אמיתית. הפסיקה קובעת שוב ושוב כי זכותו של צרכן לשתף את הציבור בחוויותיו - כל עוד הדבר נעשה בהגינות ובתום לב.

לסיכום: מותר לכתוב ביקורת שלילית, כל עוד היא מבוססת, מנוסחת בנימוס, ואינה כוללת עובדות שאינן נכונות. אם את עומדת מאחורי הדברים וכתבת ביושר, סביר מאוד שהאיום בתביעה נועד להרתיע - ולא באמת מחזיק מים משפטית.

במקרה שאתה מתאר, יש להבחין בין שני יסודות שונים לגמרי: עוולת לשון הרע לבין עוולה נזיקית אחרת (כגון רשלנות, תרמית או עוולת "שימוש לרעה בהליך משפטי").

לשון הרע, לפי הדין, מתגבשת רק עם קיומו של פרסום בפועל - כלומר, דבר לשון הרע צריך להגיע לאדם זולת הנפגע. החוק אינו מכיר ב״פוטנציאל פרסום״ או בכוונה לפרסם בעתיד כנזק בר־פיצוי. כל עוד לא התקיים פרסום, אין עילת תביעה על לשון הרע, גם אם ברור שהייתה כוונה לפרסם בהמשך. רק במקרים נדירים מאוד, שבהם כבר נעשה מעשה הכנה המהווה פגיעה אחרת (כגון איום בפרסום לשון הרע), ניתן לבחון זאת כעוולה נפרדת - אך לא תחת חוק איסור לשון הרע עצמו.

באשר לעיוות דין פלילי - אם סנגור פעל בזדון (ונטל הראיה להוכחת טענה זו - עלייך) וגרם לכך שההליך הפלילי התנהל באופן מעוות, מדובר לא בעילת לשון הרע אלא בעילה נזיקית אחרת. ניתן לעיתים לטעון לעוולה של רשלנות מקצועית של עורך דין, תרמית, או אף הפרת חובת נאמנות כלפי לקוח. עם זאת, עיוות דין כשלעצמו אינו מהווה ״לשון הרע על מת עתידי״, שכן לשון הרע מתייחסת לפגיעה בשם הטוב הנובעת מפרסום פוגעני - לא מפגם בהליך משפטי.

אם הנזק שנגרם לך הוא פגיעה בשמך הטוב עקב מעשי הסנגור במהלך ההליך (למשל, אמירות שקריות שנאמרו לגורמים שלישיים), אזי יש מקום לשקול תביעה בלשון הרע, אך רק ביחס לפרסומים שבוצעו בפועל.

לסיכום:

אם תפרט את טיב המעשים של אותו סנגור (מה בדיוק נעשה או נאמר, בפני מי, ובאיזה שלב), אוכל להכווין אותך האם מדובר בעילת לשון הרע, רשלנות מקצועית, או תרמית.

נטלי שלום,

חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 קובע כי פרסום לשון הרע ללא ציון שמו של הנפגע יכול להוות פרסום לשון הרע ככל שישנם פרטים המאפשרים את זיהויו של הנפגע.

ככל שיש ביכולתך לפרסם את מלל ההודעה מבלי לחשוף פרטים שיכולים להביא אחרים לזיהויו של הנפגע, כי אז חשיפתך נמוכה. לא ניתן לתת תשובה מלאה ללא קריאה של המלל שברצונך לפרסם.

שאלתך מורכבת וקשה לתת מענה מדויק, מבלי לקבל פרטים נוספים.

אנסה בכל זאת להשיב.

אם 2 צדדים מתכתבים ביניהם והתכתובת כוללת הוצאת דיבתו של צד שלישי - כלומר מי שאינו צד לשיחה, עדיין בהחלט ייתכן שמדובר בלשון הרע ופרסום לשון הרע.

כאשר מפרסמים לשון הרע, אין צורך בציון שמו של מי שאת דיבתו מוציאים. די בכך שניתן לזהות אותו אדם, בכדי שאלמנט הפרסום יתקיים.

אם עדיין לא קיבלת תשובה מציע שתבהיר ו/או תפנה לייעוץ משפטי לקבלת מידע מדויק יותר.

דוד שלום,

ככל שיש לך עילות תביעה, לאור תיאורך, הנך יכול להגיש תביעה חדשה - או בתביעות קטנות ללא ייצוג, או בבית משפט עם ייצוג של עו"ד.

אולג שלום,

כעיקרון, לא ניתן לקבל פיצוי כפול על אירוע אחד. בתי המשפט ישקלו את היקף הפגיעה, וככל שהיא רחבה יותר, אז יש סיכוי שהפיצוי יהיה גבוה יותר, אבל לא כפול.

המקרה שאתה מתאר - פרסום סטטוס שבו נכתב על אדם כי הוא “אדם רע” - נמצא באזור רגיש שבין חופש הביטוי לבין אחריות משפטית על פגיעה בשם הטוב.

באופן עקרוני, אמירה כללית על מישהו שהוא “אדם רע” עשויה להיחשב הבעת דעה, כל עוד היא מבוססת על תחושה או התרשמות אישית, ואינה מייחסת לו עובדות שליליות (כגון “גנב”, “שקרן”, “הטריד” וכדומה). ביטוי של דעה הוא מותר כאשר ברור שמדובר בעמדה סובייקטיבית, ולא בעובדה מוצגת כמציאות.

עם זאת, כאשר אמירה כזו נכתבת ברשת חברתית ונוגעת לאדם מזוהה - ייתכן שהנפגע יוכל לטעון כי מדובר בלשון הרע, אם הפרסום עלול להשפיל אותו בעיני אחרים או לפגוע במעמדו החברתי או המקצועי. החוק בוחן את האופן שבו הציבור הסביר מבין את הפרסום, ולא רק את הכוונה שלך בעת הכתיבה.

בתי המשפט נוטים לבדוק שלושה מרכיבים עיקריים:

לכן, ייתכן שבנסיבות מסוימות ביטוי כמו “אדם רע” ייחשב ביטוי לגיטימי של תחושתך האישית, אך בנסיבות אחרות – במיוחד אם הוא נאמר בהקשר משפיל או מתוך רצון לפגוע - הוא עלול להיחשב לשון הרע.

המלצה מעשית:

בפרסומים על אנשים, מומלץ להיצמד לעובדות שניתן להוכיח, להימנע מהכללות על “אופי” או “מוסריות”, ולנסח דברים בצורה שמבהירה כי מדובר בדעה אישית. אם כבר הוגשה תביעה, חשוב לפנות לייעוץ משפטי פרטני כדי לבדוק האם ניתן לטעון להגנת הבעת דעה בתום לב או אמת בפרסום, בהתאם לנסיבות המקרה

באופן עקרוני בכדי שפרסום של לשון הרע ייחשב גם כעבירה יש להוכיח 2 יסודות עיקריים:

כמובן שיש לבחון לעומק את כל המכלול.

כאשר בית המשפט בוחן פרסום שיש בו לשון הרע, הוא מתחשב לא רק בתוכן הדברים אלא גם בהקשר שבו נאמרו. סכסוך אישי, משפחתי או עסקי שכרוך במתח רגשי עז - אכן עשוי להוות נסיבה מקלה, אך רק כאשר ברור כי הדברים נאמרו מתוך סערת רגשות רגעית ולא מתוך כוונה לפגוע או להשפיל באופן מחושב. במקרים כאלה, השופטים נוטים לראות את הפרסום כחלק מהתנהגות אנושית טעונה, ולאו דווקא כמעשה זדוני, ולפיכך הפיצוי או חומרת האחריות עשויים להיות מופחתים.

עם זאת, חשוב להבין שההקלה הזו אינה אוטומטית. אם הפרסום נעשה ביודעין, באינטרנט, בקבוצות וואטסאפ או ברשתות חברתיות, או אם הוא חזר ונשנה לאורך זמן - גם כאשר קיים סכסוך - בית המשפט יראה בכך חומרה יתרה. במיוחד כך כאשר הפרסום נעשה לעיני צדדים שלישיים, במטרה להשפיל או לחשוף פרטים אישיים.

נסיבות מחמירות עשויות להיות:

לסיכום: סכסוך רווי רגשות עשוי להסביר כיצד נוצר הפרסום - אך הוא אינו מהווה הגנה מלאה. רק כאשר מדובר בהתפרצות רגעית, שאינה מעידה על כוונה לפגוע, ניתן לראות בכך שיקול מקל. לעומת זאת, אם נעשה שימוש בלשון הרע ככלי לפגיעה מכוונת - בית המשפט יראה בכך נסיבה מחמירה ויפסוק בהתאם.

רועי שלום,

בתי המשפט מתחשבים בנסיבות בהן פורסם לשון הרע. בנוסף, בתי המשפט גם מתחשבים בפעולות שנעשו לאחר הפרסום - האם הפרסומים הוסרו, האם פורסמה התנצלות וכיו"ב.