|
| אבל לא כל גידוף.
תלוי בנסיבות, בהקשר המסוים, בחומרת הגידוף ובמשמעו בעיני אדם סביר.
לא דומה הגידוף "אידיוט!", שמטיח נהג בעמיתו בשל מה שנראה לו כעקיפה לא זהירה; לאמירה "פלוני אידיוט" במאמר בעיתון או בפורום אינטרנט. עם זאת, אם אותו פלוני פרסם, נניח, דברים בשבחו של היטלר או אוסאמה בן לאדן ימ"ש, התגובה "אידיוט!" בנסיבות אלה עשויה להיחשב סבירה.
הנה, למשל, מה שאמר שופט בית המשפט העליון אליעזר ריבלין בעניין בן גביר נגד דנקנר (רע"א 10520/03; השופט ריבלין, בדעת מיעוט, דווקא סבר שיש לדחות את התביעה):
"לא אמרתי - ואינני אומר - כי גידופים, קללות והתרסות אינם עשויים לבוא בגדר לשון הרע. כבר נפסק, כי תיאורו של אדם כ'אנטי ציוני' יכול שייחשב בגדר לשון הרע (ע"א 698/77, ועד עדת הספרדים בירושלים נ' ארנון, פ"ד ל"ב (2) 183), וכך גם הכינוי 'נאצי' ו'אנטישמי' (ראו א' שנהר, דיני לשון הרע (תשנ"ז) 130, והאסמכתאות שם). סינון קללה כלפי אדם, קבל עם ועדה, עלול לבזותו עד מאוד, ועל כן להוות משום לשון הרע. עם זאת, לא כל גידוף, ולא בכל הנסיבות, יקים עילת תביעה מכוח חוק איסור לשון הרע" (סעיף 26 לפסק הדין).
והסביר יפה אורי שנהר בספרו, הנזכר לעיל, דיני לשון הרע, ודבריו מצוטטים בכמה פסקי דין:
"שאלה מעניינת היא, האם קללות וגידופים ייחשבו כלשון הרע. מצד אחד, קללות וגידופים המופנים כנגד אדם עלולים להשפילו ולבזותו בעיני הבריות לא פחות ואולי אף יותר מפרסומי לשון הרע אחרים. מצד שני, קללות וגידופים מהווים לצערנו חלק מהחיים החברתיים במדינה, ולפיכך קיים חשש שהכרה שיפוטית גורפת בגידופים כבלשון הרע תביא להצפת בתי המשפט בתביעות שזו עילתן.
"זאת ועוד: ככל שהשימוש בגידופים שכיח יותר, כך נעשית פגיעתם לקשה פחות, עד כי אמירת גידופים מסוימים בנסיבות מסוימות לא תגרום עוד לפגיעה ממשית. האיזון המתחייב מהשיקולים שתוארו לעיל מצא את ביטויו בפסיקה, אשר הביעה נכונות עקרונית להכיר בגידופים כבלשון הרע וזאת במקרים בהם הכרה זו תהיה מוצדקת לאור נסיבות פרסום הגידופים..."
|