האם יש בסיס משפטי לפחדים לגבי סעיף סותר בהסכם השכירות?

ידוע לי כי המשכיר לי דירה מתכנן בשלב מסויים לעבור בעצמו לדירה ולהוציא אותי ,לאחר סיכום כי הוא כי הוא ישכיר לי אותה לתק' של 12 חודשים נוספים ללא אפשרות יציאה ע"י מי מהצדדים. המשכיר רושם בהסכם השכירות הבלתי מוגנת ביננו , עליו רוצה שאחתום כי:

 "הואיל : והשוכר מודה כי המשכיר אינו מתגורר בדירה, אך ידוע לו כי המשכיר מתכוון לחזור ולהשתמש בדירה" ............................ "
"הואיל: "והסכמי השכירות בין הצדדים הסתיימו, והמשכיר מעוניין להשכיר את הדירה והשוכר מעוניין לשכור את הדירה.... לתקופה נוספת של 12 חודשים מלאים נוספים, ללא אפשרות יציאה/הוצאה בטרם עת ע"י מי מהצדדים, המתחילים ביום29.6.2017 ומסתיימים ביום 28.6.2018 (להלן "התקופה הקצובה").

השאלה:
המלל הרשום ב"הואיל "הראשון תמוה, מאחר והמשכיר מעולם לא התגורר בדירה, מדובר בדירה מהניילון שאני הראשון שגר בה, זאת ועוד המשכיר מסרב להסביר לי מה כוונת המשורר במלל המופיע ב"הואיל" הראשון ומסרב למוחקו. אני מפחד שהמלל בהואיל הראשון נרשם ע"י השוכר בכוונת זדון על מנת לשבור את החוזה ביננו לפני תום 12 החודשים הנקובים במלל המופיע ב"הואיל" השני-האם יש בסיס משפטי לפחדיי???
 ובמילים אחרות האם פחדיי מוצדקים והאם באמצעות המלל המופיע ב"הואיל" הראשון, בו רשום שידוע לשוכר שהמשכיר מתכוון לחזור ולהשתמש בדירה. יכול המשכיר לשבור את תק' 12 ה חודשים הנקובים בהואיל השני, חרף שרשום בהואיל השני שמדובר בתקופה של 12 חודשים ללא אפשרות יציאה/הוצאה ע"י מי מהצדדים???

תודה רבה