ייצוג בידי מי שאינו עורך דין והחלטה נקודתית של בית המשפט

משה שלום,

הכלל בהליך אזרחי רגיל קבוע בתקנה 170 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע״ט–2018: בעל דין פועל בעצמו או באמצעות עורך דין שמינה כדין, אלא אם קיימת הוראה מפורשת אחרת בדין. כלל מקביל נקבע בתקנה 472 לתקנות הישנות, שחלו במועד ההחלטה שאליה הפנית. ייפוי כוח כשלעצמו, או העובדה שמדובר בייצוג חד־פעמי וללא תמורה, אינם מקנים זכות לייצג אדם אחר בבית המשפט. ראו גם רע״א 8120/08 ביטון נ׳ פורטל, מיום 6.4.2009.

אכן, בהחלטתו מיום 15.11.2018 בע״א 8276/17 אישר השופט עמית בקשה לייצוג בידי מי שאינו עורך דין. בכך ניתן בפועל היתר לייצוג שההסדר הדיוני הרגיל אינו מתיר בהיעדר הוראה מפורשת אחרת בדין. לבית המשפט העליון כוח לקבוע הלכות מחייבות, כקבוע בסעיף 20(ב) לחוק־יסוד: השפיטה. ואולם, מההחלטה הקצרה, שכל שנאמר בה הוא ״כמבוקש״, בלי הנמקה ובלי דיון בכלל הייצוג או במקור הסמכות לחרוג ממנו, אין בסיס לקבוע שנפסקה הלכה המשנה את הדין או מקנה זכות כללית לייצוג כזה. ההחלטה מיום 15.11.2018.

הדין הכללי הוא אפוא כפי שפורט בתשובה הקודמת. ניתן להגיש לבית המשפט בקשה חריגה, כפי שניתן לבקש חריגה גם בעניינים אחרים; עצם האפשרות להגיש בקשה אינה מלמדת שיש זכות לקבלה. האם בקשה מסוימת תתקבל, והאם קיימת סמכות להיעתר לה בנסיבותיה, הן שאלות נפרדות שהיריעה כאן קצרה מלהכיל. ההחלטה שהצגת מלמדת שניתן היתר במקרה מסוים, אך אינה מסבירה את הבסיס המשפטי לכך.

פורום זה נועד לסייע למי שזקוקים למענה משפטי ואין בידיהם הידע הדרוש. אבקשך להימנע מהעלאת שאלות מסוג ״הכה את המומחה״ כאשר התשובה להן ידועה לך מראש. שאלות כאלה גוזלות מזמנם של מנהלי הפורום, המקדישים אותו לסיוע לפונים הזקוקים לעזרה.