|
| מבחינה לשונית פרסום שאינו
כוזב אינו בהכרח פרסום שכולו אמת, שכן
פרסום כזה עשוי להכיל, למשל,
הבעות דעה, שאינן
ניתנות לסיווג כאמת או כשקר.
לדוגמה: "המועמד
פלמוני אינו ראוי להיות שר, משום
שהוא בוגד באישתו". פרסום
כזה, בהנחה שאותו מועמד
אכן בוגד באישתו, אינו
כוזב, אך גם אינו אמת
צרופה, משום שהטענה,
שהמועמד אינו ראוי להיות
שר, היא דעה, שאינה
אמת ואינה שקר.
אף-על-פי-כן
איני סבור שבניסוח "לא
היה כוזב" התכוון
המחוקק לכך, שההגנה לא
תישלל אם יכלול הפרסום הבעת דעה פוגעת,
שכן את הבעת הדעה שבפרסום
צריך להעמיד במבחן תום הלב, בנפרד
מהעובדה, ולא במבחן
האמת (ראה סעיף 18(2)(ו)
לחוק הגנת הפרטיות וסעיף
15(4) לחוק איסור לשון
הרע).
אז מדוע אם כן העדיף המחוקק
בסעיף 18(3) לחוק הגנת
הפרטיות את הניסוח "לא
היה כוזב" על פני
הניסוח הקודם, "היה
אמת", שבסעיף 14
לחוק איסור לשון הרע?
אולי משום שמנסח הסעיף בחוק
הגנת הפרטיות סבר, כי
הביטוי "היה אמת"
חזק מדי, ועל
כן הוא הצריך גם את הסייג, שההגנה
לא תישלל בשל כך שלא הוכחה אמיתותו של פרט
לוואי, שאין בו פגיעה
של ממש; ואילו הביטוי
"לא היה כוזב"
רך יותר, ועל
כן מייתר את הסייג הנדון (הסייג,
שבסעיף 14 לחוק
איסור לשון הרע, נפקד
מסעיף 18(3) לחוק הגנת
הפרטיות).
אך ספק אם בכלל הייתה כוונה
מיוחדת לשוני בנוסח. על
כל פנים, חיפשתי ולא
מצאתי סימן לכוונה כזו לא בפסיקה, לא
במאמרים מקצועיים, לא
בהצעות החוק ואף לא בפרוטוקולי דיון של
ועדת הכנסת. להיפך,
בכל מקום שראיתי, שבו
נדונו שני הסעיפים האלה, פורשו
שני הביטויים הנדונים, למיטב
הבנתי, כבעלי משמעות
זהה: "לא היה כוזב",
משמע: היה
אמת (ראה, למשל,
ע"א
[מחוזי, ת"א]
1974/04, הוצאת עיתון "הארץ"
בע"מ
נ' מנשה דרור צדיק*,
סעיף 7; ת"א
[שלום, רחובות]
12672-09-11, לוי נ' זיואגי
ואח', סעיפים 57 - 58;
זאב סגל, "הזכות
לפרטיות מול הזכות לדעת", פרק
ה', סעיף 3(א)(1);
משה נגבי, "חופש
העיתונות בישראל - ערכים
בראי המשפט", מהדורה
שנייה, ע' 119).
__________
* התקבל
ערעור על פסק דין זה (רע"א
6902/06), אך
אין שם התייחסות לשאלה הנדונה כאן.
|