כיצד ניתן לתבוע את המשטרה על מעצר שווא?

1. לפי סעיף 38(א)
לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות
אכיפה - מעצרים) וסעיף
80 לחוק העונשין, בית
המשפט רשאי (לא חייב)
לצוות, אם ראה
שלא היה יסוד למעצר או להאשמה, או
נסיבות אחרות המצדיקות זאת (למשל,
אם עקב המעצר או המאסר הידרדר
מצבו הכלכלי או הרפואי של הנאשם, או
נפגע התא המשפחתי שלו), כי
אוצר המדינה ישלם לנאשם הוצאות הגנתו
ופיצוי על מעצרו או מאסרו.
2. העובדה, שהתיק
נגד החשוד נסגר בלא משפט, או
שהתנהל משפט נגדו והוא זוכה, היא
כשלעצמה אינה ראיה לכך, שלא
היה יסוד למעצר או להאשמה מלכתחילה,
בייחוד במקרה של זיכוי ברוב
דעות או מחמת הספק.
3. בקשה לפיצוי על סמך אחד מסעיפי
החוק הנ"ל יש להגיש בהתאם
לתקנות סדר הדין (פיצויים
בשל מעצר או מאסר). סכומי
הפיצוי הקבועים בתקנות מוגבלים, אך
הן אינן שוללות את זכותו של הנפגע להגיש
גם תביעה אזרחית רגילה נגד המדינה,
בשל רשלנות המשטרה או הפרקליטות,
לפיצוי על מלוא נזקיו, לפי
סעיף 35 לפקודת הנזיקין.
ושוב: סגירת
התיק, ביטול האישום או
זיכוי הם כשלעצמם אינם ראיה מספקת לרשלנות.
4. בית המשפט בהליך הפלילי רשאי
להשית הוצאות הגנה ופיצוי על מעצר לא רק
על המדינה, אלא גם על מתלונן,
שהגיש תלונת סרק בחוסר תום לב
(סעיף 38(ב)
ל"חוק המעצרים"
הנ"ל וסעיף
81 לחוק העונשין).
5. הגשת תלונה במשטרה בחוסר תום
לב היא גם עילה לתביעת דיבה נגד המתלונן
(סעיף 15(8) לחוק
איסור לשון הרע).
6. אם ההליך הפלילי נוהל בזדון
ובלי סיבה סבירה, זו גם
עילה לתביעה על עוולת נגישה נגד השוטרים
או הפרקליטים שניהלו אותו (סעיף
60 לפקודת הנזיקין).