שלום לכם.אני עובד כמאבטח במספר פרוייקטים בירושלים,בין היתר באולם חתונות חרדי. לפני כארבעה חודשים הייתה לי תקרית עם אחד האורחים,שבשיאה הגיעה לכך שאמרתי לאורח,שאם החוק היה מאפשר לי הייתי נותן לו בוקס. לא היה מגע פיזי ולא שום דבר מזה.האמירה הזאת שלי הייתה ״שיא״ הארוע. האורח החליט להתלונן עליי במשטרה,שעד שהיא הגיעה כבר עזבתי את המקום.כעבור כמה ימים קיבלתי שיחה מהמשטרה שאני דרוש לחקירה למחרת.הגעתי לתחנה והחוקר,ללא בקשת הגירסה שלי אמר כבר בתחילתה שזאת חקירה באזהרה ופירט באוזניי על הזכויות שלי ושאני יכול לשתוק ועוד. (הדבר הפליא אותי,שכן אירוע כמו שלי שאורחים מזמינים משטרה נגד המאבטחים הוא יחסית שכיח,ותמיד השוטרים ניסו לברר את כל הפרטים ולא ישר אמרו שזאת חקירה באזהרה). הסכמתי להיחקר.החקירה נערכה מספר דקות כשהחוקר שואל את גרסתי לאירוע ואני שואל אותו מהי גרסת המתלונן. המתלונן טען שאיימתי עליו במילים,אך גם הוא מסר שלא היה מגע פיזי כלל, בין היתר,שאלתי את החוקר ,האם מה שאמרתי למתלונן לפי גרסתי (האיום ההיפוטתי) מהווה עבירה פלילית.גם הוא הודה שאם הגרסה שלי נכונה,אז אין כל עבירה אך צריך לבדוק גם את גרסתו של המתלונן. הדבר העיקרי שעליו אני רוצה לשאול אותכם הוא שבתום החקירה,החוקר לקח אותי בלי לשאול לרשותי למז״פ ושם לקחו ממני טביעת אצבעות וצילום פנים מכל מיני זוויות.
השאלה שלי,האם בנסיבות שלי החוקר היה רשאי לקחת ממני טביעות אצבע וצילומים,אף שאני לא נאשם בגניבה או בפשע אחר שטביעות האצבע היו מובנות.יש להדגיש,שהחוקר בכלל לא שאל אותי אם אני מוכן לתת טביעות אצבע,אלא טען שזה הליך נורמלי בחקירות.אני רוצה לציין עוד שאני עוד מעט בן 50 ואין לי כל עבר פלילי.האם החוקר נהג נכון או שאפשר להתלונן עליו? יש לציין עוד,שהתיק עדיין פתוח,ואני ממתין להתפתחויות.