פורום בתי דין רבניים

וזה אשכרה אמור לעזור?

אני בטוח שאתה לא היחיד שמתחבט בשאלה הזו..

.ראה דברי הפתיחה של הפורום.

שהדבר העיקרי הנלמד ממעשה יהודה ותמר, היא חשיבות לקיחת אחריות - יהודה לא מתבייש להודות שטעה, ולהודות שחטא, ולמרות הקלון, הוא לוקח אחריות על מעשיו, וודאי אין כאן מטרה להראות יחס מקל כלפי תופעת הזנות

נחלקו ראשונים בשאלה אם מותר לקיים יחסי אישות מחוץ לנישואין. הרמב"ם (הלכות אישות א, ג) גורס שהדבר אסור מן התורה ("לא תהיה קדשה מבנות ישראל"): "כל הבועל אשה לשם זנות בלא קידושין לוקה מן התורה מפני שבעל קדשה".רמב"ן בתשובה (מובא בכסף משנה שם) קובע שהאיסור חל על גדולי ישראל, אולם המון העם רשאים, אם המעשה מכוון לשם אישות.
אחד השיקולים המרכזיים אותו יש לשקול הוא האלטרנטיבה (דברה תורה כנגד יצר): אם היתר הזנות עשוי לצמצם את העבריינות - ייתכן שיש להתירו.

אני בטוח ששם יוכלו לעזור לך בנוגע לעבודות

אתה בטוח בשאלה שלך?

ואם קראת פסק דין מעניין, הפנה אותנו למראה מקום, נוכל להביט ולהביע דעה. בנוסף, אם יש לך מה לומר על המשפט העברי, מן הראוי שייאמר קצת יותר במתינות ובנעימות. אתה כנראה סטודנט צעיר, נכון?

לשאלתך הראשונה: אני מניח שאותה מורה התכוונה לכך שביום שישי הקרוב, עדיין לא יחול החנוכה, ועל כן לא ניתן לברך על הנרות שלא בחג. אכן, אותה מורה צודקת. עם זאת, כדי לאפשר את הטקס ניתן בהחלט להדליק נרות, וניתן גם לומר את ניגון הברכות, אלא שיש להשתדל לומר: "ברוך אתה hashem (ולא adonai) אלקינו מלך העולם וכו'

באשר לשאלה השניה: אין כל בעיה הלכתית (ישירה) להזמין לחג את חברתו התאילנדית. אדרבה, קירובו של הבן בשלב זה וקירוב חברתו עשויים להביא לבסוף לרצון משותף של שניהם להיות חלק מן העולם היהודי. המשימה אינה פשוטה, אבל רצון טוב, מאור פנים ואהבה משמעותיים הרבה יותר מנזיפות קפדניות.
בהצלחה!

הספר פשוט מרתק!

את בטוחה שזה נכון?

אם לא בא לך ללכת לכלא, אני לא ממליץ לך לנסות כדי לדעת מה גובר

ראשית, המשפט העברי בעיקרו (ספרות חז"ל - תנאים ואמוראים) אכן מתיר ריבוי נשים. עם זאת, בין יוצאי אשכנז רווח חרם דרבנו גרשום, האוסר ריבוי נשים.
שנית, המשפט העברי והמשפט הפלילי במדינת ישראל הן שתי מערכות מקבילות ואוטונומיות. הן קובעות נורמות עפ"י שיקולי פנים של המערכות, כך שתיתכן בהחלט התנגשות ביניהן.
במקרה של התנגשות - מצידו של שומר הלכה - ההלכה היא המחייבת, לפחות ככל שמדובר בתחום האיסור וההיתר (ובכלל זה ריבוי נשים), להבדיל מדיני ממונות.

סביב פרשת הסגרתו של נקש נכתבו מספר מאמרים, בין השאר, בכתב העת תחומין.
ניתן למצוא מידע באוצר המשפט (רצ"ב קישורית) ערך "הסגרה", עמ' 282. http://www.mishpativri.org.il/hebrew/otzsub.htm

באשר לעצם הדילמה מה טיבה של המשנה: החוקרים נחלקו בדבר. אלבק וא"ה וייס סבורים שהמשנה היא ילקוט לתורה שבעל פה. לעומתם, פרנקל, בלאו, אפשטיין ועוד סבורים שהמשנה היא קורפוס יוריס - קודקס מחייב.

לפי דעת האחרונים ברור שהמשנה מחייבת, אולם גם לפי הדעה הראשונה, על סמך פרשנות התלמוד למשנה וכללי פסיקה שנתגבשו במהלך הדורות - ביחס למשנה, מסגרת הקובץ וההסדרי התנועה שבתוכה יוצרים קו הלכתי מחייב.

נקודת המוצא שלך היא שהשתלת איברים אסורה לפי ההלכה. טעות בידך. רוב הפוסקים מתירים בתנאים מסויימים, והעיקרי שבהם: קביעת מות גזע מוח על בסיס בדיקת EEG. זו גם החלטת מועצת הבנות הראשית שנתקבלה לפני עשרים שנה.
לצורך הרחבה, לרבות החלטת מועצת הרה"ר אני מפנה אותך לקישוריות הבאות:
http://www.daat.co.il/daat/refua/encyc/hashtala.htm

http://www.medethics.org.il/siteHeb/Articles.asp?page_id=31&keyword=%D7%94%D7%A9%D7%AA%D7%9C%D7%AA%20%D7%90%D7%99%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%9D

באלו תחומים במשפט עברי אתה מתעניין? אלו קורסים לדעתך חיוניים כדי לתת מענה לשאלות עקרוניות בתחום?

דומני שהפורום הנאות לבירור שאלה זו הוא הפורום לדיני משפחה.

אם לא תבוא על סיפוקך שם, חזור אלינו ונשיב בשמחה.

מכירת הקרקעות בשמיטה - במסגרת היתר המכירה - מהווה עיסקה חריגה במקרקעין, והחוק דואג להסדירה ככזו. ראה:
חוק עיסקאות במקרקעין (קיום מצות שמיטה) תשל"ט-1979: החוק מאפשר לשרי המשפטים והדתות להתקין תקנות המאפשרות מכירת הקרקע (היתר מכירה) גם שלא עפ"י חוק המקרקעין. התקנות שמכח החוק [תקנות עיסקאות במקרקעין (קיום מצות שמיטה)] פוטרות את המכירה הנ"ל מאגרות, מיסים, ארנונה ועוד.
ראה עוד: חוק מקרקעי ישראל תשך-1960, סע' 3; תקנות הסדרים במשק המדינה תשנ"ג-1993, סעיף 24 (הנחה מארנונה).

בפסיקת בתיהמ"ש עלתה השמיטה בהקשרים שונים:
תמיכה שניתנה לחברי מושב בשנת השמיטה מטעם משרד הדתות (בש"א 2538/94 כפר גדעון) - פורסם בפדאור.
העברת אדמות המדינה בהסכמי אוסלו על רקע מכירת קרקעות בשמיטה (בג"צ 2462/94 שמעון הכהן) - פורסם בפדאור.

למיטב ידיעתי, לא. כדאי לפנות ללשכה, ואם תיענה בשלילה, ניתן ליזום השתלמות כזו. אם יהיה צורך - אשמח לסייע.

הדבר נראה לעיתים ובמיוחד בימינו מיותר וטריוויאלי, יכול להיות שנדרש שינוי או לפחות הסבר מחודש, מה גם שלא כל רב מתנהג באופן זהה בקטע הזה, אבל אין מה לגזור מכך וללעוג למשפט העברי שהוא מושג רחב ומורכב

לפי ההלכה (שולחן ערוך, אבן העזר, סימן לא, א ונושאי הכלים שם), כאשר קידושי כסף מתבצעים באמצעות שווה כסף, אם שווים אינו ברור - נדרשת שומה מוקדמת, כדי שלצדדים יהיה ברור במה התקדשה האשה.
השאלה המקדמית באשר לשוויה של הטבעת היא ביטוי מסויים לנוהג השומה. ברי שהטבעת שווה פרוטה, והשאלה הרטורית מציפה, למעשה, את שאלת השווי (שומה זוטא).
בשולי הדברים יש להוסיף, כדבריו של שראל, שאמנם לא כל מסדרי החו"ק נוהגים לשאול שאלה זו, ואם היא מפריעה לך באופן מיוחד, כדאי לשוחח בנחת עם מסדר החו"ק ולבקש שיוותר על שאלה זו, אם הדבר אפשרי בעיניו.

לי הפריע שבכלל כל הקטע הזה של החופה הוא בעצם אקט של קנייה, ולא בכמה מוערכת הטבעת שלי

הכתובה ביסודה היא גלגול של המוהר המקראי, ועל כן יש מן החכמים שהסמיכו את הכתובה להלכה המקראית של "כסף ישקול כמוהר הבתולות".
חכמים העבירו את מרכז הכובד של הכתובה מן המוהר אל היות הכתובה חסם בפני גירושין: שלא תהא קלה בעיניו להוציאה. כמו כן, הכתובה, כדברייך, מהווה מעין רזרבת הכנסה לאשה בעת פקיעת הנישואין.
לכתובה יש תוקף משפטי, וכמוה כהסכם יחסי ממון בין בני זוג (גם עפ"י דרישות חוק יחסי ממון). על כן, ניתן לתבוע את הסכום הנקוב בה (במאמר מוסגר יצויין שפעמים שהחתן והכלה מפריזים בסכום הנקוב, ולאחרונה קבע בד"ר שהפרזה כזו אין לה תוקף. ראי: http://www.inn.co.il/News/News.aspx/166804).

עם זאת, בד"כ, יחסי הממון בין בני הזוג מוסדרים עפ"י החוק (חלוקת נכסים והסדר איזון משאבים), והכתובה מצויה מחוץ לתמונת ההסדר וחלוקת הרכוש.

אכן, איסור ריבית מן התורה הוא, ובמקביל לו, מאות בשנים, עומד הצורך העיסקי או הנוהג החברתי להלוות בריבית.
לצורך תיאום בין ההלכה לבין המציאות, הועלו מספר פתרונות, והעיקרי שבהם הוא "היתר עיסקה". יסודו בהסבת ההלוואה לעיסקה: מחצית סכום ההלואה מוגדרת כמות שהיא כהלואה, ולגביה אין ריבית. המחצית האחרת מוגדרת כפקדון, בו שותפים הצדדים (מלוה ולוה) לרווח ולהפסד. רווחים שמפיק הלוה מן הפקדון, אמורים הצדדים להשתתף, והריבית משולמת כרווח כזה.
להרחבה ראי:דוד משען,http://www.daat.ac.il/encyclopedia/value.asp?id1=74 ; אביעד הכהן וזלמן סורוצקין, "בנקאות ללא ריבית והיתר עיסקא במדינה יהודית ודמוקרטית, הלכה ואין מורין כן?" שערי משפט ב (תשנ"ט), עמ' 99-77

ואז כנסי לפורום של המכללה המתאימה

אני חושבת שלחיות בקצוות זה אף פעם לא יכול להיות טוב, בחיים צריך איזון וצריך לדעת לחיות ככה. החרדים חיים בקיצוניות מוחלטת ובדרך כלל מדובר באנשים שגדלים לתוך מסגרת מקובעת שקשה לצאת ממנה ולחשוב אחרת. אני ירושלמית, אוהבת את הדת, את השבת, את החגים ולשמור מסורת. כל אלו גורמים לי להיות קרובה ליהדות ולהרגיש כיצד האמונה הזו מחזקת אותי אבל אני גם חייה את האחר, את המאה הזאת ובעיקר את עצמי. ניסיתי הרבה פעמים להבין את הצד האחר, כמו שאתה מנסה להבין את אח שלך אבל תמיד נשמע שהם מדברים בצורה מלאכותית, כמו תקליט שבור - מה שאורמים לי אני אומר. חבל... בסופו של דבר אני מאמינה שהם המפסידים הגדולים.

צודקת. יש כל כך הרבה קורסי חובה שעוסקים במשפט בינלאומי, משפט עותמאני, אנגלי, אמריקאי ורק קורס אחד של משפט עברי. חבל, גם אני הייתי שמח שקודם כל נלמד ונרחיב יותר על המקורות שלנו. מה גם שהמשפט העברי מאוד מעניין ומשכיל.

השאלה לא ברורה לי. יואיל השואל ויפרט, ואשמל לענות לו אם אדע להשיב.