אכן, איסור ריבית מן התורה הוא, ובמקביל לו, מאות בשנים, עומד הצורך העיסקי או הנוהג החברתי להלוות בריבית.
לצורך תיאום בין ההלכה לבין המציאות, הועלו מספר פתרונות, והעיקרי שבהם הוא "היתר עיסקה". יסודו בהסבת ההלוואה לעיסקה: מחצית סכום ההלואה מוגדרת כמות שהיא כהלואה, ולגביה אין ריבית. המחצית האחרת מוגדרת כפקדון, בו שותפים הצדדים (מלוה ולוה) לרווח ולהפסד. רווחים שמפיק הלוה מן הפקדון, אמורים הצדדים להשתתף, והריבית משולמת כרווח כזה.
להרחבה ראי:דוד משען,http://www.daat.ac.il/encyclopedia/value.asp?id1=74 ; אביעד הכהן וזלמן סורוצקין, "בנקאות ללא ריבית והיתר עיסקא במדינה יהודית ודמוקרטית, הלכה ואין מורין כן?" שערי משפט ב (תשנ"ט), עמ' 99-77