|
| על פי חוזר השמאים החדש [חוזר ביטוח 2007-1-8 "שמאות ביטוח רכב (רכוש וצד ג')", מיום 29.04.2007], שומות הניתנות על ידי "שמאי בית", אינן השומות הקובעות ו/או הסופיות, וכל צד רשאי לערער עליהן ללא הגבלה כלשהי (ראה בהמשך, לעניין ההגבלות החלות על ערעור חוות דעתו של "שמאי חוץ").
על פי חוזר השמאים הנ"ל, השומה הקובעת הינה זו הניתנת על ידי "שמאי חוץ", כהגדרתו בחוזר (באופן כללי, שמאי שאינו שמאי בית, ואשר אינו נכלל ברשימת שמאי החוץ שהוכנה על ידי חב' הביטוח), כך ש"הצעת התיקון והשומה של שמאי החוץ יהיו הצעת התיקון והשומה הקובעות".
דהיינו, שומה הניתנת על ידי כל שמאי שאינו "שמאי חוץ", אינה מחייבת ואינה השומה הקובעת לעניין חובתה של חב' הביטוח, ואף אינה כפופה לכללי הערעור, כמתואר להלן.
בהתאם, מורה חוזר השמאים הנ"ל, כי על חב' הביטוח לשאת במלוא שכר טרחתו של שמאי החוץ.
בכל אופן, הגדרת המונח "שמאי בית" על פי חוזר השמאים הנ"ל, משמעה, שמאי העלול להימצא בניגוד עניינים בשל קשריו עם חב' הביטוח, ולרבות שמאי העובד עבור קבוצת הביטוח, שמאי שלמעלה מ-30% מהכנסותיו הם מקבוצת הביטוח, וחברת שמאות המוחזקת בשיעור גבוה מ-5% על ידי קבוצת הביטוח.
לפיכך, יש לשים לב לאבחנה שבין "שמאי חוץ" אשר שמו מופיע ברשימת שמאי החוץ של חב' הביטוח, ואשר להכרעתו ישנה משקל רב, והערעור עליה נעשה בכפוף להוראות ספציפיות בחוזר השמאים הנ"ל (הערעור יהיה אך ורק לגבי אותם עניינים שלא נקבעו בהצעת התיקון ו/או שנכללו בהצעת התיקון אך שונו בשומה ו/או שיכלו להתברר במהלך תיקון הרכב בלבד), באמצעות מנגנון מיוחד של "שמאי מכריע", לבין "שמאי בית", כאמור לעיל, אשר לחוות דעתו אין משקל מכריע.
על מנת למנוע אי הבנות אבהיר, כי בהלכה שנקבעה בפסק הדין, המוכר כ"בג"צ השמאים" (בג"צ 7721/96 איגוד שמאי ביטוח בישראל נגד המפקחת על הביטוח), נפסק כי אם חב' הביטוח מבקשת להסתמך על חוות דעת שמאי מטעמה ("שמאי בית"), אזי למבוטח עומדת הזכות להביא חוות דעת שמאי מטעמו, ולערער על קביעת השמאי עליה הסתמכה חב' הביטוח. קרי, על פי ההלכה שנקבעה ב"בג"צ השמאים", חוות דעת שמאי, ובפרט כשמדובר ב"שמאי בית", אינה מהווה סוף פסוק מבחינת המבוטח.
|