מעשה מגונה בפומבי

חוקר יקר, סעיף 349 לחוק העונשין שכותרתו מעשה מגונה בפומבי קובע בסעיף (א) הרלוונטי לענייננו כי " העושה מעשה מגונה בפומבי בפני אדם אחר, ללא הסכמתו.. דינו מאסר שנה"  הסעיף לא מחייב, כי יהיו נוכחים יותר מאדם אחד במקום הפומבי והשאלה היא האם כיתה במכללה נחשבת כמקום פומבי.

מקום פומבי מוגדר בסעיף 34 כד לחוק העונשין כ" מקום ציבורי, כשאדם יכול לראות את המעשה מכל מקום שהוא" ומקום ציבורי מוגדר " דרך, בנין, מקום או אמצעי תעבורה שיש אותה שעה לציבור זכות או רשות של גישה אליהם , בלא תנאי או בתנאי של תשלום, וכל בנין או מקום המשמש אותה שעה להתקהלות ציבורית, או דתית או לבית משפט היושב בפומבי" 

אז נכון, שאפשר אולי בדוחק להתפלפל ולומר, כי הימצאות במכללה דורשת רשות בתנאי של תשלום+ עמידה בתנאי קבלה ( הגם שאני מניח שהמנקה לא זקוק לאישור כאמור ) - אך נדמה לי שהדברים אמורים להיות ברורים, כי אין לראות בכיתת לימוד כמקום פרטי שמאפשר התערטלות בפומבי משל הדבר נעשה בבית. ( ואין בדברי אלו בכדי לומר שמותר לאונן בבית כשניתן לראותך ממקום ציבורי וכו' ).

לכך אוסיף, כי כדאי שתעיין בע"פ 30687/06 הקובע, כי למעשה במקרה שאתה מתאר ניתן להאשים בעבירה חמורה יותר של מעשה מגונה לפי סעיף 348(ג) לחוק העונשין הקובע: " העושה  מעשה מגונה באדם בלא  הסכמתו אך שלא בנסיבות כאמור בסעיפים קטנים(א),(ב) או (ג1) דינו - מאסר שלוש שנים.

פסק הדין קובע, כי אין הכרח שיהיה מגע גופני בין העושה את המעשה המגונה לבין נפגע העבירה ועורך ניתוח מאלף של ההבדלים בין סעיף 348(ג) לסעיף  349 , בין השאר פסק הדין מציין כי " הטענה, כי עבירת מעשה מגונה מחייבים מגע פיזי בין הנאשם לבין המתלוננת, נדונה בעבר בבתי המשפט המחוזיים, ואלו קבעו, כי מעשה מגונה יכול להתקיים גם ללא מגע פיזי. וכך נאמר בע"פ (חי') 1772/04 שפיר נ' מדינת ישראל, תק-מח 2005(1), 7109:

 

אין כל הכרח שהמעשה המגונה יכלול מגע כלשהו בין העושה לבין הקרבן. כך למשל דרישתו של נאשם מאחר לפשוט את בגדיו ולעמוד כשאיברי מינו חשופים עשוי להיחשב כמעשה

מגונה באדם, אף אם לא היה מגע (ראה נסיבות חלק מהאישומים בע"פ 6255/03 הנ"ל, פסקאות

14, 32-30). תנועה לכיוון איברים אינטימיים של אחר עשויה אף היא להיחשב כמעשה מגונה, אף אם בסופו של דבר לא נגע העושה באיברי הקרבן.נ מרכז הכובד של העבירה הינו בגנות שבמעשה על פי המבחן האובייקטיבי, ובמניע

למעשה. אלו עשויים להתקיים גם אם לא היה מגע בקרבן"

בהמשך הדברים מציין פסק הדין את האבחנה בין הסעיפים וקובע כי : "מעשה מגונה באדם לפי סעיף 348 לחוק העונשין, חייב להיות מכוון אל אותו אדם. כך מתחייב מהדיבור: "מעשה מגונה באדם". לעומת זאת, מעשה מגונה בפני אדם ,שבו עוסק סעיף 349 לחוק, חייב אמנם להיעשות בנוכחותו של אותו אדם, אך אין הוא חייב להיות מכוון אליו. הסיפא של סעיף 349(א), כמו גם סעיף 349(ב), מגדירים, אפוא, כעבירה מעשים מגונים הנעשים בפני אדם, היינו, בנוכחותו, אף מבלי שהם מכוונים אליו. אם המעשה (במקום לא פומבי) גם מכוון לאדם, אזי יבוא בשעריו של סעיף 348.

 

20.     פרשנות זו מיישבת את הקשיים שהזכרנו. העבירה לפי סעיף 348 לחוק העונשין מתייחסת למעשים מגונים שכוונו על ידי העושה לעברו של אדם מסוים, וזאת בין אם היו כרוכים במגע פיזי ובין אם לאו. אכן, בה בעת ניתן להעלות על הדעת מעשים מגונים שאינם מכוונים אל אדם מסוים, אך עדיין יש בהם כדי לפגוע באינטרס ראוי להגנה. לכך נועד סעיף 349 על חלופותיו. "

מקווה שהייתי לך לעזר