מהן הזכויות של פליט שואה בחדר כביסה וכיצד הן משפיעות על יורשו?

בשנות ה-50 מתוך התחשבות בפליטי שואה, חסו הרשויות עליהם ומתוך רחמים אפשרו להם להתגורר בשטחים משותפים של בניינים, כגון חדרי כביסה, חדרי אופניים וכו'. 

במקרה דנן, מדובר בפליט שואה שמתוך רחמים אפשרו לו לגור בחדר כביסה המצוי על גג של בניין מגורים משותף במרכז ת"א. אותו חדר הינו שטח ציבורי משותף לכל בעלי הדירות החוקיים בבניין ומובן שחדר הכביסה לא היה מתוכנן במקור להיות לדירת מגורים. אותו אדם לא קנה את הדירה ולא שילם עבורה וברבות הימים פלש לשטח הגג והגדיל את שטח חדר הכביסה לכדי דירת 2 חדרים, למרות מחאות השכנים. 

אותו אדם נפטר ו"הוריש" לבנו את "דירת 2 החדרים" (כלומר חדר הכביסה המשותף שהוגדל באופן לא חוקי). הבן אינו מתגורר בבניין ולטענתו הוא יורש את אביו והוא בעל זכויות מלאות בנכס וכעת הוא משכיר אותה לאחר. 

השאלה: 

איזה זכויות היו לאב פליט השואה בחדר הכביסה והאם מכוח מגורי הפך לבעל הנכס? 

האם הזכות שניתנה לאב כפליט שואה לעשות שימוש בנכס משותף מועברות גם לבנו? האם בכלל יכול היה להוריש את הנכס לבנו ? האם הזכות הזו מתבטלת עם מות האב ודיירי הבניין יכולים לתפוס חזקה מחדש על חדר הכביסה שלהם ?