1) מהי ההתיישנות של חוק זה? (זאת מאחר ולא מצויין במפורש בחוק לשון הרע התשכ"א). מדובר ברישום כוזב הכולל עלבונות ו"אבחנות" בתיקו האישי של קצין בדרגתי המכיר אותי.

2) במידה והנאשם נשפט כבר בגין מעשיו בצה"ל (התובע והנתבע קציני צה"ל) והועמד לדין משמעתי לאחר חקירת מצ"ח ע"יהקצין הגבוה ביותר של החיל אליו משתייך- הרי שהודה במעשיו. האם ישנה הפסקה של ההתיישנות לצורך הגשת תביע אזרחית? האם יש צורך בהוכחות נוספות אם הורשע בדין משמעתי בצבא לצורך קבלת פיצויים?

3) החיל לא הסיר את הרישום המבזה של הקצין אשר למעשה הופץ בין כל קציני החיל הנכנסים לתיק הנפגע (אני)- האם ניתן לתבוע גם את מדינת ישראל (צה"ל) בנזיקין על כך שלמרות שהוא נשפט-לא הוסר הרישום המבזה? (יש לציין שבעקבות מקרה זה צה"ל הפסיק תרגולים מסוג זה בקורס השלמה לקצינים מסוגנו).

4)צה"ל לא חשף את זהותו של הקצין בפני הנפגע, ולפיכך הנפגע לא יכל להגיש תביעת לשון הרע קודם לכן. האם אין חוסר תום-לב של צה"ל? חוק ההתיישנות מתחשב בזה שלא היו בידיי כל הנתונים? אגב-הנפגע גילה את הרישום המבזה כשנכנס לתיקו האישי ואז פנה מיוזמתו למצ"ח שפתחה בחקירה ומצאה את הנאשם.

5) לצורך המשפט- מהם שיעורי שכ"ט המקובלים לתביעות מעין זה (ידוע לי שברוב דיני הנזיקין מדובר בכ 20 אחוזים)?

6) האם עקב הודאת הנאדם בדין משמעתי צבאי או עקב שימוש בביטויים כמו טירוף, סמרטוט ואבחנות כמו פסיכופט (אבחנה שקשה גם לפסיכיאטר מנוסה להוכיח…) ניתן לומר כי הגנות תום הלב (גידופים יכולים להחשב כ"תום לב"??) ואמיתות הפרסום (אין ענין ציבורי ואין זה מתפקידו של הקצין, גם לו זה היה נכון, וזה לא נכון).

7) בהנחה שהענין גרם לי נזק בלתי מוערך בתפקידי- היו עוד פרמטרים וזה אחד מהם-כיצד בית המשפט יכול להעריך את הקשר הסיבתי בין הרישום המבזה לבין הנזק שנגרם לי? בכמה כסף מדובר (הן מצד הקצין והן מצד צה"ל)?