שאלה בנוגע לשיעורי ההרשעה הגבוהים במדינת ישראל

פונה יקר, העובדה שהתביעה יודעת את גרסת הנאשם לפני שהיא מקבלת החלטה אם להגיש כתב אישום - היא למעשה רכיב מהנימוק בו מחזיקה לרוב התביעה האומר, שהתביעה לא מגישה כתבי אישום מלכתחילה אלא רק כאשר היא סבורה שיש די ראיות וסיכוי סביר להרשעה בתיק. כהוכחה לכך הם אוהבים להראות את אחוז התיקים הנסגרים מבלי שהוגש בהם כתב אישום. ( בהיבט הזה העובדה שהם נחשפים לגרסת החשוד במשטרה היא חיובית- שכן היא מאפשרת להם לבחון אותה מראש ולהחליט הרבה פעמים מראש על סגירת התיק מבלי להגיש כתב אישום כנגד החשוד). יחד עם זאת, אני סובר שהסיבה לשיעורי ההרשעה הגבוהים בישראל היא שאלה מורכבת שאינה מוסברת רק בטענה, שאינה תמיד נכונה, בדבר הבדיקה היסודית שהתביעה עורכת לפני הגשת כתב אישום, למעשה רוב התיקים מסתיימים בהסדרי טיעון והסיבה לריבוי הסדרי הטיעון מוסברת לא במעט במעגל קסמים שנוצר: בשל שיעורי ההרשעה הגבוהים נאשמים מפחדים הרבה פעמים לקחת את הסיכון ולנהל משפט עד תום ולכן הם מעדיפים ודאות ולקחת הסדר טיעון שימתן את האישומים ויקל בענישה על פני הסיכוי הרב שהם יורשעו ויאלצו להתמודד עם ענישה מחמירה. ישנם עוד הסברים רבים נוספים לשאלתך, אך הדבר מצריך כבר תשובה אקדמאית רחבה שאינה מתאימה לפורום זה. מקווה שהייתי לך לעזר