שלום רב, השאלה היא לגבי טענת ההתיישנות לכאורה וכמובן לסוגייה הידוע בגין קשר בין סעיף 8 לחוק ובין סעיף 89(2) לפקודה. התמונה במצב שלי היא כדלקמן:

בשנת 2017 הובחתי במחלה נפשית עקב רשלנותה של קופ"ח לדעתי. עברתי טיפול תרופתי תוך 6 חודשים וזהו, סיימתי. למרות שלדעתי קיים גורם לפגיעתי, קופ"ח, לא הגשתי תביעה משפטית כהחלמתי לכאורה ולא קיבלתי מאז שום טיפול. לאחר כ-7 שנים המחלה חזרה ובעוצמה, והפעם אני כן מתכוון להגיש תביעה, כי הבנתי שמדובר במחלה כרונית במקרה שלי.

השאלה לעורכת הדין הנכבדה היא: האם במקרה שלי יש טעם להתייחס לסעיף 89(2) לפקודה, כלומר להגדרה "מרוץ ההתיישנות יחל עם אירוע הנזק, ואם הנזק נתגלה באיחור, יחל מרוץ ההתיישנות במועד גילוי הנזק, אך לא למעלה מעשר שנים מיום הנזק"? במילים אחרות, למרות להגבלה של 7 שנים לפי סעיף 8 לחוק, אם יש לי סיכוי להאריך את תקופה ללא התיישנות עד 10 שנים עד לשנת 2027?

תודה רבה