האם פיטורין ללא שימוע מהווים עילה לפיצויים על עוגמת נפש?

שלום.  פוטרתי אתמול מהעבודה במהלך חד ומפתיע שלקח בדיוק 5 דקות, ואני לשמוע על חוקיות הפיטורין וגם על הזכויות שלי לאחריו.



הכול התחיל כשבאוגוסט בשנה שעברה קרא לי הבוס במפתיע לחדר, אמר לי שאני מפוטרת, ורק אח"כ שאל מה דעתי על כך (כלומר, ללא שימוע. קודם ההחלטה ואז לשמוע מה יש לי לומר אחרי שזו כבר הוחלטה). התקשרתי אליו עוד באותו היום וציינתי שהעבודה מאוד חשובה לי ושארצה להשתפר בהתאם להערות שיש להם כלפיי (אגב, הפיטורין היו לא מסיבות מקצועיות אלא מסיבות אישיות: הוא והבוס השני - שניהם צעירים בגילי - טענו שאינם מחבבים אותי, במילים כאלה או אחרות). הבוס הסכים לקבל אותי בחזה בתנאי שאסכים לשפר נקודות טעונות שיפור בהתנהגות שלי, כביכול. דברים קטנים כמו לומר בשמחה בכול בוקר "בוקר טוב", לענות למיילים בצורה חמה ולא פורמלית וכולי. במהלך הזמן הזה אכן הכנסתי הרבה יותר חום לתוך התקשורת ביננו. אך מסתבר שאחרי שנה פלוס, כלומר אתמול, בדיוק כשחשבתי שהכול בסדר, הם הפתיעו אותי בפיטורין. אמרו שהם בתהליכי התייעלות והם היו רוצים לראות שם אנשים אחרים שאינם אני. נאמר לי שאקבל משכורת של חודש אך התבקשתי שלא לחזור לעבוד. 



קודם כל, הבנתי מתשובותיך לאחרים כאן שמעביד יכול לפטר עובד בשל עילות כאלה כל עוד אין בהם אפליה. שאלתי היא כדלהלן: האם היה תקין שגם הפעם הפתיעו אותי בצורה כזו שבה אפילו לא היה לי מושג שעומדים לפטר אותי? שום רמז ושום כלום. אפילו חייכו אלי עד הרגע האחרון ממש. "אפשר לדבר איתך רגע?" ובום, פיטורין. זה חוקי לפטר ככה? ואם לא, האם אני זכאית לפיצויים על עוגמת הנפש מלבד פיצויי פיטורין?



לאילו עוד כספים אני זכאית? עבדתי שם שנה ותשעה חודשים. הייתה לי קרן פנסיה. בתודה מראש.