כיצד עשוי הסכם הגירושין להשפיע על תביעת הכתובה שלי?

אשמח לחוות דעת מטוענים רבניים או מעו”ד שמכירים היטב תביעות כתובה.
 
נפרדתי מאשתי ועזבתי את הבית באוגוסט 2025 בעקבות משבר ממושך, שלטע
נתי כלל גם אלימות פיזית ומילולית מצדה. יש ברשותי הקלטות והתכתבויות מתקופת החיים המשותפים שלדעתי תומכות בכך.
 
 
 
לאחר העזיבה שכרתי יחידת דיור נפרדת וחתמתי על חוזה לשנה. כחודש לאחר הפרידה, בספטמבר 2025, שנינו חתמנו באמ
צעות עורכי דין על הסכם גירושין מפורט. בהסכם נכתב בין היתר ששנינו הגענו למסקנה שאין אפשרות לחזור לחיי שלום תקינים ושיש להתגרש. בנוסף נכתב במפורש שהאישה מוותרת על כתובתה ותוספת כתובתה בכפוף לסידור הגט.
 
 
 
במסגרת אותו הסכם אני לקחתי על עצמי חובות משותפים בסכום של מעל 300 אלף ₪, והוסכם שכל צד יישאר עם הזכויות הפנסיוניות והסוציאליות הרשומות על שמו. בסופו של דבר ההסכם לא אושר בבית המשפט והאישה חזרה בה
ממנו.
 
 
 
רק בפברואר 2026, כחצי שנה לאחר שעזבתי את הבית וכמה חודשים לאחר חתימת הסכם הגירושין, הכרתי בת זוג חדשה, ובהמשך עברתי להתגורר איתה.
 
 
 
כיום האישה תובעת בבית הדין כתובה בסך כ־500,000 ₪. במקביל מתנהל בבית המשפט לענייני משפחה איזון משאבים ומונה אקטואר, כך שייתכן שהיא תהיה זכאית גם לחלק מהזכויות הפנסיוניות שלי. אני ממשיך לשלם הלוואות משותפות בסכומים משמעותיים.
 
 
 
השאלות שלי הן: איזה משקל עשוי בית הדין לתת להסכם הגירושין החתום ולוויתור המפורש על הכתובה, למרות שההסכם לא אושר? האם העובדה שהקשר החדש התחיל חודשים לאחר הפירוד והסכם הגירושין עדיין עלולה לפגוע בזכאות/בהגנה שלי בעניין הכתובה? ועד כמה בית הדין מתחשב באיזון המשאבים ובכספים שהאישה עשויה לקבל ממנו כאשר הוא דן בתביעת כתובה?
 
 
 
אשמח במיוחד לתשובות מניסיון מעשי בתיקי
כתובה דומים