פורום לשון הרע

אך בנסיבות שתיארת עשויה לעמוד לאומרם הגנת תום הלב, אם ישתכנע בית המשפט, שהדברים היו סבירים (לאו דווקא מדויקים על-פי משמעותם המילונית), ואתה לא תוכיח, שהנתבע שיקר ביודעין או אמר דברים שאינם בדוקים או שהתכוון לפגוע בך מעבר לסביר (ראה סעיף 15(3) ו- 16 לחוק איסור לשון הרע).

אך פרסום לשון הרע מוגן (מותר), אם הוא אמת ויש בו עניין ציבורי (סעיף 14 לחוק איסור לשון הרע).

ייתכן שיש מקום לטעון גם להגנה החלופית לפי סעיף 15(3) לחוק, לאמור: שהפרסום נעשה בתום לב כדי להגן על עניין אישי כשר שלך או של מי שהפרסום מופנה אליו, אך על פני הדברים (ואיני מתיימר לשפוט) תום לבך מוטל בספק (שהרי לכאורה, כל עוד עבדת עם אותה חברה, לא דיווחת על העמלות המופרזות, ואתה נזכר לעשות זאת רק אחרי שניתקת את הקשר אתה).



ודוק את הדברים שאמרתי לגבי פרסום לשון רע מותר ותיווכח כי אני צודק.

סעיף 2(ב) לחוק איסור לשון הרע קובע -

"רואים כפרסום לשון הרע, בלי למעט מדרכי פרסום אחרות:

"(1) אם הייתה מיועדת לאדם זולת הנפגע והגיעה לאותו אדם או לאדם אחר זולת הנפגע;

"(2) אם הייתה בכתב והכתב עשוי היה, לפי הנסיבות להגיע לאדם זולת הנפגע".

נובע מכאן, שלשון הרע, שנאמרה בצ'ט (בעברית: שׂיחוּחַ), עשויה להיחשב כלשון הרע שפורסמה, וככזו עילה לתביעה.



ודוק את דבריי, מדבור בציטוט מחוק איסור לשון הרע.

לרבות אלה שנכתבים בכתבי הטענות, בתצהירים ובמכתבים הנוגעים להליך המשפטי, חסינים מתביעה, בהתאם לסעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע, כפי שפורש בהרחבה בפסיקה.

לנועם, 

לגבי המעשה שלך - מדובר במקרה גבול. העניין תלוי כמה מה שאמרת היה מיועד לקהל, על מנת לפגוע ולהשפיל אותו אדם. אם היית מודע לכך שיש קהל, וכיוונת לכך שישמעו את דבריך הפוגעים כלפיו, ייתכן שאתה חשוף לתביעה בלשון הרע. 



באשר לתגובתו האלימה - ניתן להתלונן במשטרה והטיפול בכך יהיה במישור הפלילי, וכן אתה יכול להגיש תביעה אזרחית בגין תקיפה. 

לסיימון שלום, 



אתה בהחלט יכול לתבוע את אותה "ידידה" בגין הוצאת דיבה, ואציין כי נקבע בפסיקות רבות כי ביזוי אדם על רקע של העדפה מינית יכול בהחלט להיחשב כהוצאת דיבה (מה גם שבמקרה שלך מדובר בפירסום שיקרי). 



אציין כי במשרד החינוך יצא לפני מס' שנים חוזר מקיף להתמודדות עם מקרי אלימות בבית ספר, ולפיו נדרש בית הספר לסדרת פעולות במקרה של ביזוי תלמיד ע"י תלמיד אחר באמצעות רשת האינטרנט - מומלץ לקרוא ולהחכים!



בברכת שבת שלווה ומבורכת,

ארז בורג, עו"ד

1. הטענה השקרית בדבר נטייתך המינית כביכול היא לשון הרע כהגדרתה בסעיף 1 לחוק איסור לשון הרע.

2. פרסום לשון הרע (לאדם אחד או יותר מלבד הנפגע) הוא עוולה (עילה לתביעה אזרחית), ואם נעשה בכוונה לפגוע (לשני אנשים או יותר מלבד הנפגע) הוא גם עבירת פלילית, שעונשה עד שנת מאסר (סעיף 6 ו- 7 לחוק).

3. על עבירת לשון הרע יכול הנפגע להגיש גם קובלנה פלילית, בהתאם לסעיף 8 לחוק (קובלנה פלילית היא כתב אישום מיוחד, שיכול אדם מהשורה להגיש לבית המשפט בגין עבירות מסוימות; זאת בניגוד לכתב אישום רגיל, שמגישה המדינה, באמצעות המשטרה או הפרקליטות).

4. מי שטרם מלאו לו שתים-עשרה שנים, אינו נושא באחריות פלילית ולא ניתן להגיש נגדו תביעה אזרחית (סעיף 34ו לחוק העונשין וסעיף 9(א) לפקודת הנזיקין).

5. מי שמלאו לו שתים-עשרה שנים, אך טרם מלאו לו ארבע-עשרה שעה שביצע עבירה, לא ניתן להגיש נגדו קובלנה פלילית (סעיף 15 לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול)).

6. מהמקובץ נובע, כי זכותך להתלונן במשטרה ואף לתבוע את הנערה המשמיצה, בהנחה שמלאו לה שתים-שנים; ואם מלאו לה ארבע-עשרה שנים (בזמן הפרסום המשמיץ, ובהנחה שעשתה זאת בכוונה לפגוע), אתה רשאי גם להגיש לבית המשפט קובלנה פלילית נגדה.

7. ככלל, פעולה משפטית של קטין טעונה הסכמת הוריו או אפוטרופסו הממונה (סעיף 4 ו- 80 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות).

וניתן לזהותך לפי ההקשר, זכותך לתבוע אף אם שמך אינו מצוין במפורש או במלואו. ראה פירוט בתגובה המקושרת.

ואם מדובר בהשמצות סרק, סביר שגם תזכה.

אך אפשר לראות את הביטוי ז"ל כאיום.

אך אם התיאור נכתב בתום לב, לאמור: אם הקבלן באמת מעריך אותך כרשלן על-פי אופן עבודתך, אין לך עילת תביעה נגדו. זו דעתו וזכותו להביעה.

אפשר להגיש תלונה למשטרה.

אם האדם יזוהה, ובהנחה שהפרסומים אינם מוגנים, אפשר יהיה להגיש נגדו תביעה אזרחית, ולגבי פרסום בכוונה לפגוע, גם קובלנה פלילית (פרסום מוגן הוא הוא פרסום אמת שיש בו עניין ציבורי או פרסום שנעשה בתום לב באחת הנסיבות המפורטות בסעיף 15 לחוק איסור לשון הרע, למשל, כדי להגן על עניין אישי כשר של המפרסם או של מי שהפרסום מופנה אליו).

מציע לשאול גם בפורום חקירות פרטיות, וראי גם התגובה המקושרת.

זה הגיוני והוגן שמבקשים את תגובת הנילון.



נ"ב: חבל לפתוח שרשור חדש לצורך תגובה על הודעה קיימת; עדיף להגיב באותו שרשור.

סעיף 15(8) לחוק איסור לשון הרע מתיר להגיש תלונה למי שממונה על הנפגע או לרשות המוסמכת לקבל תלונות עליו או לחקור באותו עניין, אבל תנאי לכך הוא שהתלונה תוגש בתום לב, לאמור: שהמתלונן יכתוב דברים עניינים שהוא מאמין באמיתותם ושיש להם בסיס עובדתי (ראה גם התגובה המקושרת).

אם העובד באמת שיקר ועשה דברים חמורים, אפשר שתעמוד למנהל ההגנה לפי סעיף 15(7) לחוק איסור לשון הרע, לאמור: שהביע דעה בתום לב על התנהגותו או אופיו של הנפגע, בעניין שבו הוא ממונה עליו, והפרסום היה מוצדק.

אם המכתב נשלח אליך בלבד, ובהנחה שלא היה עשוי, לפי הנסיבות, להגיע לאדם נוסף מלבדך (כמו, למשל, פקס), אין עילה.

כדי שתהיה עילה לתביעה אזרחית, הפרסום צריך להיות לאדם אחר לפחות מלבד הנפגע; ולתביעה פלילית (כתב אישום או קובלנה פרטית), לשני אנשים לפחות מלבד הנפגע, ונדרש תנאי נוסף שיהיה בכוונה לפגוע (ראה סעיף 2, 6 ו- 7 לחוק איסור לשון הרע).

התביעה תקום או תיפול על-פי מבחן תום הלב.

ראי גם התגובה המקושרת מטה (לאמור בה יש להוסיף, לעניינך, שהחוק מגן גם על תלונה שהוגשה בתום לב למי שממונה על הנפגע מכוח דין או חוזה).

מודגש: אין בתגובתי זו עצה או המלצה לתבוע או לנהוג כך או אחרת.

1. לשון הרע במסגרת דיון שיפוטי אינה עילה למשפט פלילי או אזרחי. הוא הדין לגבי דברים הקשורים לדיון בעקיפין, אלה שנכתבו בכתבי הטענות, בתצהירים, במכתבים הנוגעים למשפט וכדומה. כך לפי סעיף סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע, כפי שפורש בהרחבה בפסיקה.

2. הדעה המקובלת על בתי המשפט בעבר הייתה, שיש להחריג מהחסינות האמורה התבטאות קיצונית, שכל מטרתה היא להכפיש את הצד שכנגד בזדון, ברשעות ושלא לצורך, אבל:

3. ב- 19/8/2009 פסק בית המשפט העליון, כי החסינות הנדונה מוחלטת, על-פי נוסח סעיף 13(5)  לחוק, ואף אם זה אינו הדין הרצוי, זה הדין המחייב, כל עוד לא שינה אותו המחוקק (רע"א 1104/07, עו"ד פואד חיר נגד עו"ד עודד גיל). פסק הדין ניתן ברוב דעות (המשנה לנשיאה אליעזר ריבלין והשופט יורם דנציגר כנגד דעתו החולקת של השופט אליקים רובינשטיין), אך למרות זאת דחתה הנשיאה דאז, דורית בייניש, בקשה לדיון נוסף בעניינו (דנ”א 7025/09).

4. ראה גם פסק דין חדש מ- 20 באוקטובר 2013 המקושר מטה: ת"א [שלום, חיפה] 11531-03-11, שלום אורן נגד עו"ד תמיר מדר.