פורום בתי דין רבניים

בספרו של קרליבך "רשמי מסע בהודו", הוא מבחין בין איש המערב שנוהג לשאול "מה אפשר לעשות עם זה" לאיש המזרח השואל "מה אוכל להיות עם זה".
עם משפט עברי, בינתיים לפחות, קשה לעשות. אבל אפשר להיות: להיות יהודי יותר, ואולי גם ישראלי יותר, לפחות בהקשר המשפטי.

על ההבדלים בין התלמודים כתבו רבים ובהם פרופ' אלון בספרו המשפט העברי, ועד לאחרונה במאמריו של פרופ' יעקב זוסמן.

אכן, הירושלמי קרוב יותר בנוסח ובמסורת ובריאליה למקורות התנאיים והוא "אותנטי" יותר, ובכל זאת, ההלכה כבבלי.
ההלכה אינה נקבעת על בסיס אותנטיות, אלא על בסיס מסורת ורציפות. בפועל, תולדות ההלכה יש בהם רציפות של מסורת לימוד ופסיקה עפ"י הבבלי, בעוד שהירושלמי נשתקע ונשתכח (ראה בהקדמתו של פרופ' זוסמן לירושלמי כ"י ליידן, מהדורת האקדמיה ללשון עברית).

השואל מניח שהמשפט העברי מוטל בארון. וזאת מנין?
המשפט העברי כבר נקבר והוספד ע"י רבים וטובים, ואם, לדעת השואל, גם השופט ברק ביניהם, כי אז אין הוא הראשון, וכנראה, שלא גם האחרון. מכל מקום, המספידים והקוברים חלפו עברו, והמשפט העברי חי וקיים.

עד כאן, לשיטתו של השואל. ברם, אינני מקבל את ההנחה שבשאלתו. השופט ברק התבטא בהזדמנויות שונות בשבח המשפט העברי ובחשיבותו, ואחת מביניהן באירוע שהתקיים במכללת שערי משפט, לפני כעשור.

חלק ניכר מהם נמצאים בדפי פרשת שבוע שיוצאים ע"י מרד המשפטים בשיתוף עם מכללת שערי משפט. הדפים מופצים גם ברשת.