פורום רשלנות רפואית

החובה המשפטית של רופא היא לנהוג על פי הפרקטיקה הרפואית הסבירה. לפעמים זה כולל עריכת בדיקות, לפעמים זה כולל מתן טיפול מסויים, כל מצב רפואי לגופו.

שלום,

זירת ההתרחשות היא מרפאה, אבל השאלה לגבי הסרטון הינה בתחום דיני הגנת הפרטיות.

לגבי היחס הבלתי תקין - התשובה הינה לא. שירות לא מסביר פנים, אינו עילה לפיצוי.

שוב שלום,

את השאלות הללו יש להפנות למומחים באורטודנטיה.

זה אומר שהשירות לא טוב. זה לא אומר כלום לגבי הטיפול.

שלום,

ככל שההדמייה היא חלק מהטיפול הרפואי שאת מקבלת (היא מתארת כנראה את היעדים) - את זכאית לקבל העתק ממנה. לגבי העובדה אם הוא נשלח במייל או לא - אלה דברים שאפשר להסדיר וודאי עם המרפאה או עם נותן השירות.

שלום מוישי,

צריך להיות כתוב בדיוק מה שכתבת:

שניתנת אחריות מלאה לחלוטין של 20 שנים מיום ההשתלה, בגין כל כשל מכל מין וסוג שהוא,בהשתלה ו/או בטיפול, ואם תתעורר בעיה כלשהי - עלויות התיקון תהיינה על הרופא - ללא כל השתתפות מצד המטופל.

בהצלחה!

שלום חיים,

הפורום הזה עוסק ברשלנות רפואית. השאלה שלך מתאימה לפורום דיני מיסים.

שלום מיקה,

השאלה אם יש טעם להליך משפטי תלויה במספר גורמים, צריך לבדוק את הגיל של המנוח ותוחלת חייו, את ההכנסות שלו לפני מותו, שכן יש להן השפעה על הפיצוי.

מעבר לנזקים הכלכליים שצריך להוכיח, פוסקים גם פיצוי בגין נזקים לא כספיים. הפיצוי בגין מוות בסיטואציה כזו יכול לנוע בין 100-200 אלף ש"ח, תלוי בשופט שדן בתיק.

שלום דני,

לא מקובל שעורך הדין שמייצג אותך יהיה נוכח בבדיקת המומחה מטעם הצד השני, אבל אתה זכאי להיות מלווה באדם כלשהו.

שלום מיקה,

איני משוכנעת שהבנתי בדיוק על מה להשיב. עם זאת:

ככל שבגלל הטעות בפענוח - לא ניתן הטיפול הנכון, ובעקבות כך נפטר האב - יש מקום לבחון תביעת רשלנות רפואית.

חשוב להבהיר שכאשר מגישים תביעה צריך להוכיח רשלנות (כנראה כאן מה שאת קוראת טעות בפענוח), נזק (שזה יהיה המוות) וצריך להוכיח קשר סיבתי בין השניים. אם הפענוח הנכון לא יכול היה להאריך את חייו של החולה, אין משמעות לטעות בפענוח.

איני יודעת למה את מתכוונת תביעה מורחבת, לעומת תביעה מצומצמת, אבל מהנסיון שלי ככל שהתביעה לא כוללת את מלוא העילות - הסיכויים לקבל במו"מ לפשרה את הפיצוי שחושבים כראוי - הם נמוכים.

שלום קרן, טיפול רפואי אינו מבטיח תוצאה. כדי להצליח בתביעת רשלנות רפואית צריך להוכיח רשלנות, וצריך לעשות זאת בחוות דעת רפואית שתסביר במה התבטאה הרשלנות.

על פניו איני רואה מקום להגיש תביעה במקרה שאת מתארת, מה גם שאין לזה הצדקה כלכלית. הגשת תביעה בגין רשלנות רפואית כרוכה בהוצאות רבות, שעלותן גבוהה בהרבה מעלות הטיפול שציינת.

שלום,

למערכת הרפואה יש מגבלות, ואחת מהן היא הצורך להמתין לקביעת תור לקבלת טיפול רפואי. אני מציעה פשוט "לנדנד" למרפאה כל כמה ימים, לראות אם התפנה מועד מוקדם מהמועד שניתן.....

שלום,

אני שמחה לקרוא שאתה בדרך הנכונה לשפר את מצבך הבריאותי - מה שישפר ללא ספק את תוחלת חייך ואיכותם.

חשוב להסביר כי בהיבט המשפטי, לא די בשאלה אם יש רשלנות מצד הצוות הרפואי (וייתכן שבכך שלא קיבלת הנחיות איך לנהוג או איך לטפל במדדים החריגים יש לראות רשלנות), אלא חייב שייגרם גם נזק קבוע. במקרה שלך - אמנם תודות לך ולא תודות לצוות הרפואי - הנזק הזה לא נגרם , ועל כך יש לשמוח. ואין מקום לשקול תביעת רשלנות רפואית.

שלום דני, השאלה כללית מידי, אבל אנסה להשיב.

אני לא יודעת למה הכוונה ב"עלון לרופא" - מי הוציא אותו, לאיזו קהילה, איפה הוא מפורסם? אלה שאלות רלוונטיות.

יש הבדל אם מדובר בהנחיות של איגוד מקצועי, הנחיות של משרד הבריאות, הנחיות פנימיות של מוסד רפואי או משהו אחר.

יש לומר כי כדי להוכיח בבית משפט מהי פרקטיקה רפואית מקובלת צריך חוות דעת רפואית שתסביר מהי הפרקטיקה הזו. לכל המסמכים שפרטתי למעלה עשויה להיות משמעות בסופו של דבר בקביעה של בית המשפט בשאלה מהי הפרקטיקה הרפואית המקובלת.

שלום חיים,

לרופא המשפחה יש שיקול דעת אם לבצע את ההמלצות (ואלה המלצות, ולא הוראות) של רופא אחר, הגם שהוא מומחה. אתה יכול לפנות לרופא המחוזי ולבקש אישור של הבדיקות, אבל רופא המשפחה אינו חייב לאשר את ההפנייה לבדיקות.

העובדה שפנית מספר פעמים אינה רלבנטית, וגם אחרי שתבצע את הבדיקה באופן פרטי לא חייבים יהיו להחזיר לך את עלות הבדיקה.

אם הבדיקה לא תבוצע, וחלילה יסתבר שהיא הייתה חיונית, ויש טיפול שלא ניתן לך כי הבדיקה לא בוצעה, ובדיעבד יסתבר שהיה דרוש - תהיה בכך כנראה משום רשלנות, הגם שעדיין רופאת המשפחה תוכל להסביר מדוע לא חשבה שהבדיקה נחוצה.

עם זאת - אני מציעה לך לפעול כדי לשמור על הבריאות שלך, ולא על אפשרות תביעה עתידית (חלילהׂ), ואם אתה סבור שהבדיקה חיונית, או שתפנה לרופא המחוזי ותבקש אישור, או שתממן אותה בעצמך, כדי לדעת את מצבך הרפואי לאשורו.

מאחלת לך בריאות, ומקווה שהבדיקה תאשר את זה.

שלום יוליה,

צר לי לשמוע על החוויה הקשה והמטלטלת שעברתם.

על פניו נראה שיכולה להיות עילת תביעה כנגד החברה שקישרה ביניכם לבין תורמת הביצית, אבל צריך לראות את כל המסמכים כדי להשיב על השאלה באופן אחראי. צריך לראות את מסמכי ההתקשרות ביניכם לבין החברה, צריך לראות מה הן הבדיקות שנעשות לתורמת, ורק לאחר מכן אפשר להעריך את סיכויי התביעה.

שלום אבי,

קשה להשיב על שאלתך בלי לדעת את כל הפרטים. אפתח בזה שאומר שאם כבר יש הכרעה שיפוטית, דעתי פחות רלבנטית....., אבל אומר באופן עקרוני, כי לפעמים "עקרון הגילוי" מאריך את תקופת ההתיישנות, כלומר סופרים את תקופת ההתיישנות מרגע שהתובע הפוטנציאלי יכול היה להבין שיש רשלנות. לכאורה, ייתכן שאם אבחנה נכונה שניתנה רק אחרי 16 שנים, קודם לא יכולת לדעת שהאבחנה הייתה שגויה, אבל ייתכן שיש עובדות נוספות במקרה שלך, ששכנעו את בית-המשפט שהתביעה התיישנה.

שלום ליאור,

חוק זכויות החולה, תשנ"ו-1996, מחייב לקבל הסכמה מדעת של מטופל, לביצוע טיפול רפואי כלשהו, ועל ניתוח יש צורך לקבל הסכמה בכתב. חשוב לבדוק מה כתוב בטופס ההסכמה לניתוח הראשון שבצעת - האם נתת הסכמתך לטיפול בדברים שיתגלה צורך לטפל בהם תוך כדי ניתוח, וכדומה. ככל שטופס ההסכמה אינו צופה מצבים כאלה, וככל שהתיעוד הקודם לביצוע הניתוח הראשון אינו מתייחס לאפשרות או לצורך בקיצור המחיצה, השבר בטורבינו והשברים בעצמות, וככל שלא זו הדרך המקובלת לבצע ניתוחים מהסוג שעברת - ייתכן שיש בכך משום פגיעה בהסכמה מדעת שלך. עם זאת - אין זה אומר שהגשת תביעה תהיה כלכלית - ויש להעריך שההוצאות לצורך הגשת תביעה כזו תהייה גבוהות מהפיצוי שאת עשויה לקבל.

לגבי ההתעוררות הלא מתועדת - כאן תהיה "מילה שלך" מול הרישום הרפואי, שבדרך כלל מתייחסים אליו כאל מה שמשקף את האירועים שארעו. לגבי ההשפעה האפשרית על התוצאות - כאן תצטרכי חוות דעת של מומחה שיתייחס לשאלה הזו, ויבדוק אם האירוע הזה עלול היה לגרום את הנזקים להם את טוענת.

שוב לדעתי, גם לגבי השאלה הזו - נקיטת ההליך לא תהיה מוצדקת כלכלית.

שלום חיים,

התשובה לשאלה יכולה להיות שונה בנסיבות שונות, ולא ניתן לתת תשובה אחת לכל המקרים. צריך לבדוק בכל מקרה את הנסיבות, את סוג ההתקשרות בין נותני השירותים, לדעתי ברב המקרים אפשר למצוא אחריות אצל כל הגורמים המעורבים, בין אחריות ישירה ובין אחריות שילוחית. מה שחשוב בעיני זה שבמקרה של רשלנות - יימצא הגורם שיוכל לפצות את המטופל על הנזקים שנגרמו לו במהלך הטיפול הרפואי הרשלני.

שלום שוש,

כדי להשיב תשובה מבוססת צריך לעיין בתיעוד הקיים - באיזה נסיבות בוצע הנסיון לקום מכיסא הגלגלים, האם המטופל נוהג לקום מכיסא הגלגלים, האם יש לו יכולת פיזית לעשות את זה, האם הוא ניסה בעבר לקום, האם הוא סובל מאי יציבות, האם היה לידו בקרבת מקום מטפל כלשהו, האם נכון היה למנוע ממנו (למשל באמצעות חגורת בטיחות) לנסות לקום מכיסא הגלגלים - צריך לדעת את התשובות לפחות לשאלות הללו, כדי לדעת אם מדובר ברשלנות. מה שחשוב לדעת זה מה לדעתך ניתן היה לעשות כדי למנוע את האירוע עם התוצאה הנוראה. אם יש לך תשובה פשוטה לשאלה הזו - ייתכן שמדובר ברשלנות.

שלום יעל,

התשובה הכללית לשאלתך היא כי תקופת ההתיישנות בתביעת רשלנות רפואית דומה לדין הכללי, היינו באופן עקרוני ההתיישנות היא 7 שנים, וייתכנו מקרים בהם תוארך תקופת ההתיישנות בגלל גילוי מאוחר, לפעמים "אירוע מתגלגל" ויש סיבות נוספות (שפחות נראות לי מתאימות למקרה שתארת) להארכת תקופת ההתיישנות.

עם זאת - אני לא משוכנעת שניתן יהיה לקשור מבחינה רפואית בין החבלה בראש שארעה לפני 15 שנים, לבין הגידול השפיר שאובחן בשלב מאוחר יותר.

ייתכן שעיון בתיק הרפואי שלך יגלה תלונות שעל פיהן ראוי היה לאבחן את הגידול שלחץ על עצב הראייה מוקדם יותר, ואז ייתכן שהנזק היה קטן יותר.

על פניו נראה כי התביעה בגין העדר המעקב אחרי החבלה מלפני 15 שנים אכן התיישנה.

שלום ריקי,

גם החוק וגם כללי האתיקה של עורכי-הדין מונעים שימוש שלא לטובת הלקוח במסמכים שהוא מסר לעורך-הדין מטעמו. איני חושבת שיש מקום לחשש מצידך בעניין זה.

מעבר לכך - בדיקת התיעוד, וגם לאחר מכן מציאת מומחה מתאים - הינה פעולה שיכולה לקחת זמן. הזמנים שמפורטים בשאלה שלך אינם נראים לי לא סבירים. עם זאת - אם את חוששת מהתיישנות או שאם מסיבה אחרת את מעוניינת לזרז את הטיפול, את יכולה להודיע לעורך-הדין שאם לא יתפנה לעיין בחומר תוך זמן מסויים (חודש, חודשיים, מה שנראה לך....) את תבטלי את יפוי הכח והסכם שכר-הטרחה לא יחייב אותך. אם יתאים לו לעמוד בלוח הזמנים הזה - הוא יעשה זאת, או שיבחר להחזיר לך את התיק - אם הדברים לא יתיישבו עם לוחות הזמנים שלו.

אם את סומכת עליו וקיבלת עליו המלצות - אני מציעה לך להתאזר בסבלנות.

שלום רוני,

צר לי על פטירתו של אביך.

יש בדין חובה לצרף לכתב התביעה חוות דעת רפואית, אבל אין הכרח שהיא תהיה של רופא ישראלי. אם מוצאים מומחה מחו"ל שיתן חוות-דעת, ניתן להשתמש בה. כמובן שיהיה צורך לתרגם אותה לעברית, בתרגום עם אישור נוטריוני. כמו כן יש לקחת בחשבון שהמומחה שמצרפים את חוות דעתו צריך יהיה להגיע לישראל למתן עדות, ככל שהתיק יתקדם לניהול הוכחות.

לכן - עדיף אם אפשר, לחפש תחילה מומחה דובר עברית (יש רופאים ישראליים רבים שכבר לא מתגוררים בארץ), כך שכל העניינים הבירוקרטיים יחסכו. אם לא מוצאים כזה - אין מניעה מלפנות למומחה שדובר רק שפה זרה ו/או אין לו בכלל זיקה לישראל.

שלום רוני,

סעיף 17 לחוק זכויות החולה, תשנ"ו-1996 קובע:

"17.(א)מטפל יתעד את מהלך הטיפול הרפואי ברשומה רפואית; הרשומה הרפואית תכלול, בין היתר, פרטים מזהים של המטופל והמטפל וכן תכלול מידע רפואי בדבר הטיפול הרפואי שקיבל המטופל, עברו הרפואי כפי שמסר, איבחון מצבו הרפואי הנוכחי והוראות טיפול; ואולם תרשומת אישית של המטפל אינה חלק מהרשומה הרפואית.

(ב)המטפל, ובמוסד רפואי – מנהל המוסד, אחראים לניהול השוטף והעדכני של הרשומה הרפואית ולשמירתה בהתאם לכל דין.

(ג)נמסרה רשומה רפואית לשמירה בידי המטופל, יתועד הדבר על ידי המטפל או המוסד הרפואי."

מכאן שברור שהרשומה הרפואית צריכה לשקף את הטיפול שניתן, ואם זה לא נעשה יש כאן הפרה של חובה חקוקה. עם זאת - ואם הכוונה הייתה לשאול אם די בכך כדי לבסס תביעה של רשלנות בגין מות המנוח, התשובה לכך אינה פשוטה, כי יש להניח שרישום התרופה ברשומה הרפואית לא היה מונע את התוצאה הנוראה.

שלום נחמה,

מצער לקרוא שזו חווית הלידה שלך.

יש לא מעט מקרים בהם אפשר לקשור בין תפירה רשלנית של הקרעים שנגרמו בלידה לבין מגבלות שמופיעות בעקבותיה, אך במידע שמסרת אין די כדי להעריך את הסיכויים במקרה שלך.

כדי להשיב תשובה מבוססת יותר, צריך לעיין במלוא התיעוד הרפואי, מעת הכניסה לבית-החולים ועד לשחרורך הבייתה (לא רק סיכום המחלה, אלא כל התיק הרפואי).

צריך גם לראות בבדיקות עזר, אם יש לך מגבלה אובייקטיבית בסוגרים.

אני מציעה שכדי להקל על מגבלותייך שתפני קודם לטיפול רפואי, ואחר כך תחליטי אם את רוצה להמשיך בבדיקת הזכויות שלך.