פורום פלילי

ההליך הפלילי מתנהל באופן הבא: המשטרה חוקרת ואם היא אינה סוגרת את התיק, אז הוא עובר למחלקת התביעות של המשטרה או לפרקליטות המדינה על פי המחוזות הקיימים בארץ (צפון, דרום, ירושלים, מרכז, ת"א), על מנת להכין כתב אישום.
במחלקת התביעות של המשטרה או בפרקליטות בוחנים את התיק יותר לעומק ומחליטים האם להגיש כתב אישום, לבצע השלמות חקירה כאשר הבסיס הראייתי לא מספיק או לגנוז.

קשה לי לומר לך לאן התיק הספציפי שלך הועבר, אך בעיקרון תיקים חמורים מטופלים בפרקליטות בעוד תיקים קלים יותר מתנהלים במחלקת התביעות של המשטרה. למרות שבאינטרנט כתוב שהתיק הועבר לפרקליטות, הייתי סומך יותר על מה שנאמר לך במשטרה, כלומר התיק הועבר לתביעות.

למיטב הבנתי את שאלתך טרם הוחלט האם להגיש כתב אישום. ואם יוחלט להגישו אזי מן הסתם תקבל הודעה והעתק מכתב אישום.

הודעה על הגשת כתב אישום ועל הזכות לשימוע בכתב מקבלים רק בעבירות של פשע (כאשר העונש הוא מעל שלוש שנים). ואולם, כאשר מדובר בעבירת אלמ"ב, בדרך כלל לא מודיעים על כוונה להגיש כתב אישום מסיבות מובנות.

לעובדה שאשתך עומדת לצידך יש משקל מסוים לגבי ההחלטה הסופית האם להגיש כתב אישום או לסגור את התיק. אך זה לא יהיה השיקול הבלעדי או היחיד.

אני ממליץ לך לנסח מכתב לתביעות באזור בו נמצאת היחידה שחקרה את התלונה ותנסה לשכנע אותם לא להגיש כתב אישום, בהסתמך על כך שאין לך עבר פלילי, שמצבך הבריאותי קשה, שאשתך סולחת לך לאחר שבקשת את סליחתך, מצב כלכלי, ילדים וכל סיבה אישית או אחרת שאתה יכול להעלות על הדעת, ובלבד שמדובר באמת ולא בבדותה (שקר).

לתביעות או לפרקליטות קל יותר להחליט לא להגיש כתב אישום מלכתחילה מאשר לבטל כתב אישום לאחר שהוחלט להגיש וקל וחומר לאחר שהוא כתב נכתב והוגש לבית המשפט. אם כי גם לאחר הגשתו עדיין ניתן להביא לביטולו. אך זה קשה יותר.

עליך להסביר האם התובע מתבסס על תוצאות ההליך הפלילי, או שהתביעה האזרחית מנותקת לחלוטין מההליך הפלילי. לאחר שתבהיר נקודה זו יקל עלינו להשיב על שאלתך.

אני די מסופק האם יש בכלל הליך כזה והאם שופט יתערב באופן התנהלות מערכת. למיטב הבנתי מדובר בעבירת משמעת, ככל שיש בסיס לתלונה. עבירת משמעת מתבררת במסגרת השב"ס, ואם הטיפול אינו משביע את רצונך אזי תוכלי לפנות לנציבות שירות המדינה ולמבקר המדינה. בית המשפט אינו פורום להליך שכזה.

לא ציינת מה האינטרס שלך במידע.
לא מדובר במידע שהוא פתוח בפני כל אדם ולכן אם אינך כלול במסגרת הגופים הרשאים לקבל מידע, אזי לא תקבל. אא"כ אותו אדם עליו אתה מברר את המידע יסכים לכך מרצונו.

במקרים כגון אלה צריך משהו דרמטי שיצביע על החלטה חסרת בסיס כדי שמישהו ישנה אותה. מעבר מהחלטה לגניזת תיק מחוסר אשמה להגשת כתב אישום הוא כמעט בלתי אפשרי. שינוי עילת סגירה מחוסר אשמה להעדר ראיות מספיקות או העדר עניין לציבור הוא אפשרי, אך לא נפוץ.

היות ואינני מכיר את התיק ואת הטעמים לסגירה מחוסר אשמה קשה לומר במדויק מה יקרה בתיק זה. אך כאמור הסיכוים אינם גדולים.

נדירות הפעמים בהן הרשות החוקרת או הפרקליטות מחליטה לסגור תיק בעילה של חוסר אשמה.
כאשר תיק נסגר בעילה כזו ניתן להבין כי הבסיס הראיתי נגדך הינו אפסי, לכן דעתי היא (וזאת בהנחה שעילת הסגירה תואמת את החומר הראיתי) שלא בנקל יוחלט לפתוח את התיק מחדש.
בכבוד רב.
עו"ד גיל משה

אומנם, על התביעה להוכיח ברמה של מעבר לכל ספק סביר את יסודות העבירה המיוחסת לחשוד/נאשם. יחד עם זאת, כאשר סמים נמצאים על גופו של אדם, הרי שזו חזקה שהן שלו, אא"כ יעלה בידו להפריך את החשד.
במילים אחרות - התביעה תדרש להוכיח כי אכן מדובר בסמים, וכאשר תעשה זאת, על החשוד/נאשם להוכיח כי הסמים אינם שלו. וזה נטל לא קל כלל ועיקר.
קשה לי להאמין שלא יוגש כתב אישום, אא"כ החשוד יממש את זכותו לשכנע את התביעה שלא להגיש כתב אישום, וגם יצליח לעשות כן. מה שאני די מסופק במקרה של עבירת סמים שנתפסים על הגוף של אדם ולכאורה זה כמעט תיק סגור.
לגבי יתר השאלות, באמת קשה להשיב עליהן. תלוי מי יהיה הסנגור שלו, עד כמה הוא יצליח לשכנע כי אין מדובר בסמים שלו, אלא נמצאו על בגד עליון שעל גופו מבלי שהיה מודע לכך, ועד כמה העד יחזק את דבריו וכיו"ב.
יש כאן יותר מדי תנאים בעיקר כאשר הוא מכחיש קשר לסמים ולדעתו יש עד שיאשר את דבריו. עם בסיס ראשוני שכזה יתכן וזה יערער במידת מה את הראיות של התביעה והיא תסכים להגיע להסדר טיעון. גם לעובדה שמדובר בחשיש ובכמות קטנה יש משקל שיכול לתמוך בהקלה. אך כאמור כל הנחות היסוד הללו תלויות בראיות שיש בידי המשטרה והתביעה ובמדיניות של התביעה במקרים כגון אלה.

הוא שומר על זכות השתיקה, אזי יש לומר לו שהדבר יזקף לחובתו.
ואולם, במקרה הקונקרטי שלך לא מדובר בשמירה על זכות השתיקה אלא בהכחשה. וזו הרי זכותו המלאה של חשוד להכחיש את המיוחס לו, ועובדה זו לא תזקף לחובתו. אלא תחייב את המשטרה והתביעה לעבודה מאומצת יותר כדי להשיג ראיות להרשעתו אם וכאשר יוגש כתב אישום.

שולי שלום.
קראתי את התשובה שקיבלת וברצוני להוסיף נתון מזוית אחרת.
כאשר מדובר בסם מסוג קנאביס (חשיש או מריחואנה) ובכמות שאינה עולה על הכמות המוגדרת בחוק ככמות לצריכה עצמית (עד 15 גר') ומדובר בפעם הראשונה בה נתפס חשוד. הנטיה תהא לסגור את התיק מאין ענין לציבור.
אם יוגש נגדך חלילה כתב אישום, ראוי שתתיעץ עם עו"ד העוסק בתחום ותגיש בקשה לסגירתו.

בכבוד רב
עו"ד גיל משה

העובדה שלא שמעת כלום, אינה אומרת מאומה. לעיתים כתב אישום מוגש גם אחרי תקופה ארוכה. יחד עם זאת, צריך לבדוק בדיוק על מה ולמה שילמת את הערבות ולמיטב ידיעתי, הערבות חלה ותקפה רק על אותה עילה שבגינה היא נדרשה מלכתחילה. דהיינו, אם הערבות שולמה כדי להבטיח את מעצר הבית במשך שלושת הימים, אזי היית אמור לקבלם בחזרה. אך אל תצפה שמישהו יטרח מיוזמתו להשיב את כספך. יש צורך בהגשת בקשה לבית המשפט שהחליט על הערבות. בית המשפט יבקש את תגובת התביעה/פרקליטות שיזמה את ההליך שבגינו הופקדה הערבות, ורק אז בית המשפט יחליט להחשיבו אליך. זולת אם בהחלטה עצמה נקבע מועד להשבת הערבות.

ולו מהסיבה שהיות והרישום עדיין לא נמחק אזי יתכן והוא גלוי. גם אם לא, אזי המעסיק הפוטנציאלי רשאי ויכול לדרוש ממך להציג תעודת יושר. ואז יהיה זה בהחלט לא נעים להווכח שלא דיברת אמת ובשפה פחות דיפלומטית - שיקרת.

היות ומדובר בדיג לא חוקי, אירוע שהיה לפני 17 שנה ובהנחה שמאז לא הסתבכת עם החוק, אני משער שמעסיק לא יתייחס לעבירה זו ברצינות יתירה. עובדה היא שגם בית המשפט לא ראה זאת בחומרה שכן הוא חייב אותך בקנס כספי ולא עונש ממשי אחר.

לגבי תחומים בהם לא ניתן לעסוק עקב רישום פלילי, אינני יודע לומר לך בוודאות האם זה איסור גורף וקטגורי בלא חריגים. המקרה שלך נוכח אופי העבירה, נוכח חלוף הזמן מביצועו, יתכן והוא נכנס לחריגים.

יתכן ותדרש לפנות בשאלה למשרד התחבורה שמעניק רשיונות לאוטובוסים כדי לברר את המקרה הקונקרטי שלך.

בעקרון, השופט אמור היה לקבוע זאת בתום עדותך. אם לא עשה זאת, נסה להגיע להסדר עם מי שהזמין אותך לעדות, שהרי חובת התשלום מוטלת עליו. לדעתי אפשר לפנות לשופט שיכריע שהרי היה עליו לעשות זאת והוא לא עשה. אך מסופק אני האם בשל שאלה כזו צריך לנקוט בהליך מעין זה.

ולכן, בדרך כלל קובעים סכום של 300 ש"ח +/-. על סכום שכזה ניתן להגיע להסכמה בינך לבין בעל הדין שהזמין אותך.

השאלה הבסיסית ביותר במקרה זה הוא למה את קוראת או מתייחסת שחיתות. האם הכוונה להתנכלות לאסיר מסוים ופגיעה בזכויותיו (שאז יש לעתור לבית המשפט כפי שהסברתי לך בתשובותי הקודמות) או שמדובר במעשים בלתי חוקיים שאז יש לפנות לרשות המפקחת על השב"ס (משרד מבקר המדינה, או המשרד לביטחון פנים).

לגופו של עניין, לא ידוע לי על הליך של תביעה נגד גוף ציבורי כל שהוא בעניין של שחיתות. הגוף היעיל ביותר בישראל לטיפול בשחיתות הוא משרד מבקר המדינה. במידה וברשותך חומר רלוונטי, אמין ובדוק אודות שחיתות, אזי מבקר המדינה מחויב לבדוק זאת על פי חוק.

אני לא מציע לך בשלב הזה לפנות לעורך דין פרטי, משום שהדבר יעלה לך כסף רב (ואם הבנתי נכון מההתכתבות איתך עד כה בפורום זה שכסף הוא לא החלק החזק אצלך) ומשום שהוא לא יועיל לך ולעניין יותר ממה שאת יכולה לעשות בכוחות עצמך.

אם המידע שברשותך אמין, מבוסס ותוכנו אכן מצביע על שחיתות, אזי אין צורך בעורך דין. אם החומר אינו מצביע על שחיתות או שאינו אמין, אזי עורך דין לא יעזור.

אולי תצטרכי עורך דין בשלב מאוחר יותר אם הפניה למבקר המדינה לא תעזור, משום שהוא לא יסכים לבדוק או שהממצאים שלו לא יספקו אותך. אך כאמור בשלב ראשוני התחלתי זה, פני למשרד מבקר המדינה ושלחי לו מכתב מפורט מנומק ומבוסס. והוא כבר יאמר לך תוך זמן קצר מאוד מה בדעתו לעשות ואם בדעתו לעשות.

לא הבנתי מדוע אתה שב לשאול את אותה השאלה לאחר שכבר קיבלת תשובה.

אם תוך שישה חודשים מיום תפיסת החפץ לא הוגש כתב אישום במשפט אשר בו החפץ צריך לשמש כראיה, אזי החפץ יוחזר לאדם אשר מידיו הוא נלקח. בית המשפט רשאי להאריך את התקופה לבקשת שוטר או אדם מעוניין.

ומכאן - ככל שלא הגישו כתב אישום שבו המכשיר שנלקח משמש ראיה עליך לפנות ליחידת המשטרה שלקחה אותו ממך בבקשה להשיבו אליך. סביר להניח שהם פשוט שכחו מכך ועליך להזכיר להם.

קודם תנסה לבדוק איתם מדוע המכשיר לא הושב אליך. אם תקבל - אזי הבעיה נפתרה. אם לא - צריך לדעת מה התשובה של המשטרה על מנת לחשוב מה עושים.

בעיקרון, במקרה כזה אם המשטרה מחזיקה חפץ שלא כדין ואינה מוכנה להשיבו, אזי פונים לבית המשפט בבקשה להשבת תפוס. אך זאת כאמור רק לאחר שפנית למשטרה וזו מסרבת להחזיר את המכשיר.

היות ושאלה דומה נשאלה בפורום בתאריך 28.11.09, אני מביא את תשובת עו"ד אתמר סיון:

שלום רב, את התשובה לשאלתך מסדיר סעיף 42 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו - 1996. סעיף זה מונה את ההגבלות אותן יכול להטיל קצין המשחרר עצור או נחקר. אכן, חלק מההגבלות המאפשרות לקצין משטרה להגביל את חירותו ו/או פעולותיו של המשוחרר מוגבלות ל-15 ימים לכל היותר (איסור כניסה לאזור, או חובת הימצאות באזור מסוים, שכונה או עיר מסוימת). יתרה מזאת, חלק מההגבלות יכולות להיות לתקופה קצרה יותר (איסור יציאה ממקום המגורים למשך כל שעות היממה אפשרי רק עד חמישה ימים). חלק מההגבלות אינן תחומות בזמן, אך דומה שחלות עד תום המשפט או החקירה, או במקרים מסוימים תקפות לחצי שנה. באשר לתנאי שהוטל עליך, הקשור לתנאי של אלימות במשפחה - דומה שמדובר באיסור יצירת קשר החל למשך 30 יום - הגבלה המותרת לפי חוק. היה ומדובר באיסור להיכנס לביתך למשך 30 יום, דומה שהחלטת בית המשפט אינה מדויקת, ויש להגיש בקשה לעיון חוזר בה יתבקש בית המשפט לקצר את תקופת ההגבלה, לאורו של סעיף 42 המוזכר לעיל.


תשובתי לחלק השני בשאלה:

המשטרה אינה מגישה כתב אישום. היא אחראית רק על החקירה ואיסוף ראיות. ולכן, לא תקבלו תשובה ממנה לגבי הבקשה שלא להגיש כתב אישום. עליכם להמתין עד להחלטה האם לסגור את תיק החקירה או להעבירה לתביעה/פרקליטות לצורך הגשת כתב אישום.

בדרך כלל יש הליך בו מודיעים לחשוד על העברת התיק ומקנים לו זכות לשימוע בכתב ולעיתים גם בעל-פה לשכנע את הפרקליטות לא להגיש כתב אישום. במקרה של אלמ"ב המדיניות שונה והודעה תינתן רק לאחר בחינה מעמיקה.

זו שאלה העוסקת בבטיחות מתקנים. אולי יש להפנות זאת לפורום דיני נזיקין.

החוק מאפשר לך להגיש תלונה על כל דבר. החוק לא מחייב את המשטרה לחקור כל תלונה שמוגשת. לא ברור לי בדיוק מה נאמר לך וכיצד החלטת שהמידע הושג בדרך שאינה כשרה.
לשב"ס מן הסתם יש נציבות או דוברות וניתן לפנות אליו בשאלה.

הסוגיה הרלוונטית היא האם יש לך עניין לפגוע באיש שמסר לך את המידע, וקשה להבין משאלתך האם כוונתו הייתה חיובית או לא.

ובמילים אחרות - עליך לפרט ולהרחיב את שאלתך על מנת שניתן יהיה להבין מעט יותר במה מדובר.

אני ממתין לטקס ההסמכה ביום שני.

לגבי שאלתך, התשובה היא לא. יש משמעות לתשובות בפורום משום שהן מאפשרות לאנשים עם שאלות דומות לקבל עזרה מתוך מקרים או שאלות של אחרים.

ולא לסיוע לעורכי דין או אחרים בהכנת כתבי בי-דין או איתור פסקי דין. חפש באופן עצמאי את פסקי הדין הנדרשים לך בנבו או בכל אתר משפטי אחר.

1. תקיפה או תגרה ציבורית אינן בגדר אירוע שהמשטרה מעלימה עין.
2. להבנתי, המדיניות לגבי סוגיה זו היא להגיש כתבי אישום. בעיקר נוכח החרפת ונפוצות התופעה בחברה הישראלית
3. יחד עם זאת, הגשת כתבי אישום אינה יכולה להתבסס רק על מדיניות, אלא ובעיקר על ראיות שיאפשרו הרשעה. ככל שלא תהיינה ראיות, אזי העניין יסגר מחוסר ראיות. קשה לי להניח שתלונה על תגרה או תקיפה תסגר מחוסר עניין לציבור.
4. קשה להבין מהשאלה מה בדיוק קרה, מהן הנסיבות, מיהם המעורבים, מי הגיש תלונה ומי החשוד.
5. המשטרה מן הסתם תעשה את המוטל עליה, בכפוף לעומס עבודה, משאבים וכיו"ב.
6. לא הייתי יוצא מנקודת הנחה שזה תחום בו המשטרה ממעטת לחקור או להגיש כתבי אישום. ושוב - ככל שהנסיבות חמורות ולאו דווקא התוצאות, וככל שיש חשש שהאירוע יתחדש או יוחרף אזי הגישה תיהיה לכוון הגשת כתבי אישום בכפוף לראיות.
5.

יחד עם זאת, דומני שאין התיישנות במקרה זה. וניתן לפנות לגורם ששלח את הודעת הקנס בבקשה לבטל את כפל הקנס בטענה שההודעה המקורית לא הגיעה אליך ולחילופין שיוכיחו כי הם שלחו אותה כדין.
אך הבטוח ביותר הוא כמוצע בכותרת. שכן זה פורום המיוחד לתחום בו עוסקת שאלתך.

1. ההחלטה האם להגיש כתב אישום היא חלק מעבודת הפרקליטות לאחר שבחנה את חומר הראיות שברשותה. משאלתך לא הבנתי האם הוגש כתב אישום או שטרם הוגש.
2. ככל שהוחלט להגיש כתב אישום, הרי שעולה מכך שהפרקליטות סבורה שאכן ברשותה חומר ראיות שדי בו להביא להרשעה, גם אם פניו של הנאשם היו מוסוות.
3. בהחלט ניתן להשתמש בהודעתו של שותף לעבירה, ויתכן שזו הראיה החזקה בתיק, אם לא ניתן לזהות את הנאשם או אם אין ראיה אחרת על מעורבותו. יחד עם זאת יש לבדוק בדיוק מה אמר השותף נגד בן זוגך ובתוך כך יש לבדוק האם באמת הוא הפליל את בן זוגך או שזה תרגיל חקירה.
4. יש לבדוק מה אמר הנאשם בחקירתו במשטרה והאם הוא לא סיבך את עצמו באירוע. לשם כך צריך לעבור בדקדקנות על חומר הראיות.
5. להודעת שותף לעבירה יש מגבלות בחוק כגון דרישת תוספת ראייתית מסוג חיזוק כן יש לבדוק האם שניהם מואשמים בכתב אישום אחד או בכתבי אישום נפרדים.
6. אינני יודע משאלתך האם השותף הוא גם עד מדינה שאז יש צורך בסיוע.
7. לסיכום - עבירת שוד היא עבירה חמורה למדי ועונש כבד בצידה. כדאי מאוד שתפנו לקבל יעוץ משפטי מהיר כדי להיערך למשפט.

לזוהר שלום -אני מבין את השאלה ואני נותן לך פתרון מניסיון
אם למשטרה אין תמונה ברורה של הפנים שלך חבר שלך או ט"א
המשטרה יכולה לחפש את החברים שלה ולדבר עד מחר . אבל אם חבר שלו מלשין אז לזה יש פתרון 1 זה בעיה שחבר שלו יגיד שזה חבר שלך אולי יש לו אינטרס אישי אולי מחפש להפיל תיק על חבר שלך .2 לא לדבר שם דבר בחקירות גם אם השוטר יגיד לו שיזרוק אותו לכלא למ200 שנה שפשוט ישתוק כי אחרי כמה ימים ישוחרר כי אין רעיות למשטרה ****צונזר ע"י המערכת****

1. קשה להבין מהפנייה שלך מה בעצם התרחש.
2. כאשר שואלים לגבי התיישנות, יש חובה לציין מתי האירוע התרחש.
3. תקיפה היא עבירה מסוג עוון והתיישנות העבירה היא 5 שנים. כאשר התבצעו פעולות חקירה, תקופת ההתיישנות מתחילה מחדש מתום פעולת החקירה האחרונה. במקרה זה לדעתי ההתיישנות לא חלה.
4. העובדה שהיית קטין בזמן האירוע וחלפה שנה וחצי עד הגשת כתב האישום, רלוונטית רק לכך שלצורך הגשת כתב האישום יש צורך באישור היועמ"ש ואין היא רלוונטית לצורך התיישנות.
5. לעניין שופט נוער צריך לדעת בן כמה אתה היום. אם ביצעת את העבירה המיוחסת לך בהיותך קטין וטרם הגעת לגיל 19, אזי יש לשפוט אותך בבית משפט לנוער. אם אתה מעבר לגיל 19 ניתן לשפוט אותך בבית משפט רגיל.
6. יתר השאלות עוסקות בדיני ראיות והן חלק מההליך המשפטי. אם הגישו כתב אישום אזי כנראה שהתביעה אינה מקבלת את הגרסה שלכם. ואתם תדרשו להוכיח את גרסתם במשפט עצמו.
7. לגבי הדברים הסותרים לדעתך, בגלל זה מנהלים משפט וכל אחד מנסה להוכיח את גרסתו. אם לא נגעת בו, אזי עם הגשת כתב האישום אתה זכאי לקבל את כל חומר החקירה, תעיינו בחומר הראיות שיש בידי התביעה ותכינו קו הגנה.
8. העובדה שהגישו כתב אישום יוצרת מבחינתך בעייה אך אין היא סוף פסוק. השופט יצטרך להכריע מי צודק ומי לא. כדאי לך לשכור שירותי עורך דין על מנת שיעיין בחומר הראיות ויבדוק מה יש בידי התביעה נגדך.

היות ויש תלונה המשטרה מחויבת לחקור. אין זה אומר שהחקירה תסתיים בכתב אישום. המשטרה יכולה לחקור תקופה ארוכה מאוד ואין מגבלת זמן על החקירה.
כאשר יבדקו את הראיות, לאחר גביית התלונה והודעה שלך, ישקלו האם יש מקום לכתב אישום.
אני מניח, וחבל אם לא, שאמרת שהאירוע החל בגלל זה שהתלונן. הייתי מוסיף ואומר שהוא הגיש תלונה מהירה מחשש שאתה תגיש נגדו על תקיפתך. אך את זה ניתן לומר גם בהמשך, אם תוזמן לחקירה נוספת.
על אירוע כזה, בעיקר נוכח הנסיבות שלו, אני משער שלא יוגש כתב אישום. גם אם כן, בהנחה שהתיאור העובדתי בפנייתך נכונה, כנראה יסתפקו במאסר על תנאי או משהו כזה. לא מכניסים אנשים לכלא בשל אירוע של יריקה בעיקר כאשר "הקורבן" הוא זה שהחל בתיגרה.

לא הייתי נסחף לקביעה שנהרסו לך החיים. בסך הכל אתה בתקופה לא מזהירה אך לבטח רחוקה מהרס החיים. אני משער שתוך זמן לא ארוך יודיעו לך מה לעשות. גם אם יוחלט להגיש כתב אישום, עדיין פתוחה בפניך האפשרות לבקש שלא יוגש כתב אישום על פי סעיף 60א לחוק סדר הדין הפלילי. אך כאמור - יש עוד זמן עד לשלב הזה. תמשיך לנהל את חייך כסדרן, אל תשכח את האירוע אבל אל תהפוך אותו לחלק מהותי משגרת חייך. אם יוחלט על כתב אישום, יש דרכים ואמצעים להתמודד עם זה. לכלא אינך הולך בשל אירוע של יריקה.

אחי כמה חודשים והתיק ניסגר מחוסר עניין לציבור במליון %    

לגופה של בעייה. אכן, החוק שולל במפורש את סמכות המשטרה לסגור את התיק, רק משום שהמתלוננת, במקרה זה אישתך, חזרה בה.
זה הגיוני למדי משום שהחוק בא למנוע מצב שהאישה תאויים על ידי בעלה ותאולץ לחזור בה מתלונתה. לא משום שהיא באמת רוצה לבטל אלא רק משום שהיא פוחדת.

אם המשטרה לא עצרה אותך אלא הסתפקה בצו הרחקה, שזה האמצעי המינימלי וההכרחי בנסיבות העניין, סביר להניח שגם היא לא חושבת שאתה מסוכן לאישתך או למישהו אחר. שאלמלא כן היא הייתה עוצרת אותך.

אני לא חושב שתכנס לכלא בהנחה שאכן זו פעם ראשונה. עליך לעשות כל מה שבאפשרותך להוכיח שאינך מסוכן כלפי אישתך. זה הפרמטר החשוב ביותר בנושאי אלימות. העובדה שאישתך עומדת לצידך, זה יתרון להמשך ההליך המשפטי. בתנאי שתתמיד לא לעשות טעויות נוספות מעבר לזו הנוכחית.

מה שחשוב בשלב זה הוא לקבל יעוץ משפטי, בין אם על ידי עורך דין פרטי ובין אם על ידי הסנגוריה הציבורית.

לדעתי, עורך דין בנסיבות שלך יכול לסגור את הפרשה עם עונש מינימלי שאינו כולל מאסר בפועל.

דבר אחד אתה חייב להבין - בשלב הזה אסור לך לעשות טעויות. לבטח לא להפר את צו ההרחקה או המשך איומים ואלימות כלפי רעייתך או כל אדם אחר.

יניב שלום, הדבר החשוב ביותר הוא לקחת עורך דין אשר יטפל בסוגיה מול המשטרהבית המשפט.
הייתי ממליץ לך ללכת לרופא משפחה ולבקש פגישה עם פסיכולוג( אין לך במה להתבייש) והעלות היא מאוד נמוכה.
אתה צריך לקחת דברם בפרופורציה,
לצערך ולצער כולנו המשטרה ובתי המשפט עובדים לאט מאוד והתיק עלול "להמרח" זמן רב לכן חשוב מאוד שיהיה עו"ד צמוד

יניב אם אין תלונה אין משפט   אחרי 30 יום אתה לא בא לפני  שופט  רק אם אשתך לא תבקש בשנית    אחי אתה לא תשב הפלו שניה   רק  תבקש סליחה 

1.אינני מבין בדיוק למה הכוונה למשוך עתירה? האם הוא מסרב לקבל את העתירה או שהוא מקבל אבל משהה את הטיפול בה, כגון לא מעביר אותה לבית המשפט המוסמך? קשה להשיב לשאלות מסוג זה כי בסך הכל המושג "חייב" הוא דינמי. בבית הסוהר שוהים לא מעט אנשים וצריך לטפל בהם ולדאוג לשלומם. לא כל פעולה ניתנת להיעשות מיידית. המושג הוא בזמן סביר או בהקדם האפשרי. כמדומני חוק שירות בתי הסוהר אינו מגדיר זמן במובן של חייב. ולכן שאלתך היא קצת בעייתית. אם טיפול בבקשת אסיר מתארכת מספר ימים זה בהחלט סביר בנסיבות האובייקטיביות של הפעילות השוטפת בבית הסוהר.
2. לגבי ההחלטה בעניין ההתייחדות. אכן, יש משקל מסוים להחלטה של ועדת אלמ"ב. בנושאים מסוימים החוק מחייב לקבל מהם חוות דעת. יחד עם זאת ההחלטה האם ומתי לממש את ההמלצה מסורה לסמכות הנהלת השב"ס. אם זו מחליטה שיש מניעה לאפשר התייחדות, אזי זו סמכותה בהנחה שמדובר בנימוק אמיתי ולא מפוברק.
3. כאמור, השב"ס כמו כל מוסד מבוקר אחר נתון לביקורת שיפוטית באמצעות עתירות אסיר. זו הדרך של אסירים להתמודד עם החלטות של רשות שילטונית.
4. במידה ואת רואה שרשויות השב"ס מתנכלות לאסיר פתוחה בפניכם הדרך לעתור לבית המשפט המחוזי.
5. כמו כל עתירה מינהלית גם עתירת אסיר נבחנת על פי הקריטריונים של המשפט המינהלי. כלומר, בוחנים האם ההחלטה סבירה ומידתית.
6. לעיתים העתירה עצמה מובילה לתוצאות אף קודם שהשופט דן בעתירה עצמה.
7. אינני מכיר את המקרה שלך באופן אישי אך באופן כללי אני יכול לומר, שבית המשפט ידרוש תגובה של השב"ס להחלטה שלו לא לאפשר התייחדות, לאחר קבלת אישור מועדת האלמ"ב. לא די בטענה סתמית של מסוכנות והשב"ס יצטרך להסביר, לנמק ולהוכיח מהי המסוכנות עליו הוא סומך את החלטתו וכיו"ב.
9. מבעד לשאלותיך עד כה אני יכול לזהות אפשרות לתחושה שפשוט מתנכלים לאסיר מסוים, זה הקרוב אליך. לעיתים עתירה היא האמצעי להתמודד עם זה. לעיתים כדאי יותר לבקש שיחת מפקד ולנסות לברר את הסיבות ובעיקר להביא להסדרת היחסים.

ולכן כל ניסיון להשיג מידע חסוי על אדם בלא היתר מפורש ושלא כדין הוא בבחינת עבירה פלילית. הן מבחינת השגת המידע והן מבחינת אופן השגתו.

זה המעט שאני יכול לסייע בנסיבות בהן המידע שסיפקת בפנייה הוא מצומצם למדי בנסיבות העניין.

לדעתי, הוראות החוק הרלוונטיות הן:

1. חוק האזנת סתר, התשל"ט-1979.
2. חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981.

אותם ניתן למצוא באינטרנט.