פורום פלילי

שיבוץ אסירים הוא פרי מגוון של שיקולים שאחד מהם הוא מרחק בין הכלא למקום מגוריו של האסיר. השאיפה היא להציב אדם בגבולות של עד 60 ק"מ מביתו. יחד עם זאת אין זה הפרמטר היחיד ואף לא העיקרי, אלא יש לראותו יותר בבחינת הצהרת כוונות. אם זה אפשרי, לאחר שקלול כל יתר הפרמטרים (כגון: צפיפות בבית הכלא, מידע מודיעיני על סכסוך או על סכנה לאסיר וכיו"ב), אזי האסיר יוצב בבית כלא קרוב. אין אינטרס להרחיק אסיר בכוונת מכוון מביתו, כי לוקחים בחשבון את בני משפחתו שצריכים לבקרו וכיו""ב. יחד עם זאת לא תמיד אפשרי לעמוד ביעד זה מהשיקולים שציינתי לעיל.
ככל שאסיר מבקש להעבירו לכלא קרוב יותר למקום מגוריו, הוא זכאי ורשאי להגיש בקשה לשב"ס. הבקשה תבדק וככל שיש בה היגיון ויותר מכך ככל שהדבר אפשרי יש סבירות שהבקשה תיענה בחיוב. גם כאשר הבקשה אינה מתקבלת אזי לאסיר עומדת הזכות והאפשרות להגיש עתירת אסיר לבית המשפט המחוזי בתחום שיפוטו ממוקם בית הסוהר. בדרך כלל, עתירה כזו עוזרת במקום בו החלטת השב"ס אינה עניינית. יחד עם זאת כאשר החלטת השב"ס היא עניינית ויש מניעה אובייקטיבית שלא להעביר את האסיר למתקן כליאה אחר (מסיבות של צפיפות או מידע מודיעיני), אזי גם עתירת אסיר לא תעזור. כי בית המשפט במקרה של הליך מנהלי אינו מעמיד עצמו במקום השב"ס ובוחן האם ראוי להעביר את האסיר למתקן כליאה אחר, כפי שהוא מבקש, אלא בוחן האם ההחלטה של הרשות, במקרה זה השב"ס, היא אכן סבירה.
כמתמחה עתרתי להעביר אסיר ממתקן כליאה בצפון למתקן כליאה במרכז הארץ והתוצאה הייתה שהאסיר הועבר לבקשתו, עוד בטרם העתירה נתבררה לגופה, כך שהשופט היה צריך בסך הכל לאשר הסכמה בין הצדדים. זה אומר שלא צריך לוותר, אך מקרה זה לא בהכרח מצביע על המקרה שלכם שצריך לבדוק אותו לגופו.

אני מניח שאתה מעוניין בתשובה ממי שמומחה בתחום. לשם כך יש פורום לדיני תעבורה. לגופה של שאלה קשה לי לשער שדו"ח תנועה יבוטל רק משום שהשוטר לא חבש כובע, כל עוד ניתן היה לזהות שהוא שוטר באמצעות מדים, תעודה או ניידת משטרה וכל מרכיב אחר, כגון זה שהוא אמר שהוא שוטר.

1. אם קבעו לך תקופת הרחקה של חודש אזי לאחר החודש הצו פוקע מאליו.
2. לדעתי אין סתירה בין מה שאמרו לך במשטרה (התיק הועבר) לבין מה שהודיעו לך בפרקליטות (התיק לא הגיע). משום שבהחלט יתכן שהתיק נמצא בדרך בין המשטרה לפרקליטות. מעבר בין משרדי ממשלה בכלל והפרקליטות בפרט אורך תקופה ארוכה לעיתים מספר שבועות. אך תתאזר בסבלנות והתיק יגיע לפרקליטות.

לא ברור לי בדיוק מה קורה כאן. מצד אחד את אומרת שהתייחסו לבנך כמו לעבריין. מצד שני את אומרת שנאמר לך שהוא כלל לא חשוד. אם הוא לא זומן לחקירה אלא בא מיוזמתו למסירת עדות והוא אינו חשוד בביצוע עבירה או בהשתתפות בה, לא ברור לי מדוע יש רישום פלילי.
על פי מה שעולה מתוך שאלתך הסטטוס של בנך כרגע הוא מב"ד (ממתין לבירור דין) ובמילים פשוטות יותר - חקירה שטרם הסתיימה.

מכל מקום, אילו בנך היה חשוד אף הוא כמו אבא שלו, הרי שהיה צריך לחקור אותו באזהרה כחשוד. גם מי שמגיע מיוזמתו למסירת עדות, יכול למצוא עצמו נחקר תחת אזהרה אם מתוכן עדותו עולה כי הוא מעורב בביצוע עבירה. אך לשם כך, על החוקר היה להודיע לו בו במקום כי הוא חשוד וחקירתו היא תחת אזהרה ולומר לו שיש לו זכות השתיקה והזכות להיוועצות עם עורך דין. אם כל זה לא התרחש, אינני רואה כיצד בנך חשוד בתיק ויש לו רישום פלילי כמצוין לעיל.

לא כל כך ברור לי מדוע היועמ"ש מעורב בסיפור זה. יתכן ולא הבנתם נכון והוא התכוון לומר שהתיק הועבר לתובע המשטרתי, זה שאמור לבחון את התיק ולהחליט האם להגיש כתב אישום ובאילו סעיפים ונגד מי.

אני מציע לשוב אל קצין החקירות בתחנה הרלוונטית ולבקש הסבר מדויק לסטטוס של בנך. כאמור, יש אפשרות כי מדובר בטעות ואפשרות אחרת היא שבנך באמת חשוד, כתוצאה מעדותו או מהתפתחות בחקירה וכיו"ב.

לסיכום - נסו לבדוק שוב מה הסטטוס האמיתי של בנך. אל תסמכו על קצין זה או אחר ותבקשו מידע מוסמך ובדוק.

יש להבין כי המעצר אינו עונש ואינו מקדמה על חשבון העונש. למעצר יש מניע שאינו קשור בחומרת העבירה אלא רצון למנוע את המסוכנות של הנאשם/חשוד, חשד לשיבוש הליכי חקירה וכיו"ב.

כדי לעצור אדם צריכים לעמוד בדרישות החוק, כגון ביצוע עבירה ועילת מעצר. החוק מחייב את בית המשפט לבחון אפשרות להשיג את מטרות המעצר באמצעות חלופה, כגון מעצר בית, איזוק אלקטרוני וכיו"ב.

ישנן עבירות שלגביהן קיימת חזקת מסוכנות סטטוטורית. דהיינו, המחוקק קבע שמי שביצע עבירה כזו הוא בחזקת מסוכן לציבור אא"כ יוכיח ההיפך.

לכן אנו נתקלים במצב בו נאשם ברצח משוחרר למעצר בית לעומת גנב או סוחר סמים שנעצר עד תום ההליכים.

אם יש אדם אשר שוחרר למעצר בית וממשיך לבצע עבירות, אזי תמיד ישנה אפשרות לעיון חוזר בהחלטה לגביו וניתן לשנות את ההחלטה ולעוצרו עד תום ההליכים.

עבירות מין בתוך המשפחה אף הן נכנסות לאותו רציונאל שהסברתי קודם. א"כ במקרה זה המערכת בודקת את עצמה יותר ומקשה יותר על שחרור של חשוד.

גילה שלום.
בקשה למעצר עד תום ההליכים הינה הליך שמתבצע לאחר שנסתימה החקירה בתיק ולאחר שהוגש כתב אישום.
כדי ששופט יחליט לעצור אדם עד תום ההליכים עליו לבחון ראשית את עוצמת הראיות בתיק. לאחר קריאת חומר הראיות אמור השופט להחליט אם בתיק קימות ראיות לכאורה. ראיות לכאורה הינן ראיות שיש בהן פוטנציאל סביר להביא להרשעה בסופו של המשפט. (הרף הינו רף נמוך מהרף ההוכחה הנדרש במשפט עצמו).
אם קבע ביהמ"ש כי אין ראיות לכאורה יורה ביהמ"ש לשחרר את הנאשם.
בהנחה כי ביהמ"ש קבע כי ישנן ראיות לכאורה, עליו לבחון אם בעבירה המיוחסת לאותו נאשם קימת עילת מעצר (מסוכנות, המלטות,שיבוש הליכי משפט וכו')
אם גם בעניין זה התשובה חיובית אמור ביהמ"ש לבחון אם קימת חלופה (בד"כ מעצר בית) שיכולה לבוא במקום מעצר ואשר תבטיח את מטרת המעצר.
רק אם ביהמ"ש סבור כי אין חלופה כזו יעצר אותו נאשם.

גם את לא רוצה לחיות בחברה בה די בעצם הגשת כתב אישום בכדי לעצור אדם לחודשים רבים ולעיתים לשנים וכל זאת לפני שהורשע במשפט.

אחרי שקבלת שיעור במעצרים אני מוצא לנכון ליעץ לך לא לקחת כמובן מאליו את מה שאת קוראת בעיתון או רואה בטלויזיה.
מנסיוני בד"כ קיים פער בין הצגת הדברים בדרך מעניינת לציבור על ידי עיתונאים ובין הראיות שיש בפועל בתיק.

עו"ד משה גיל

תקופת ההיישנות מתחילה מחדש לאחר תום חקירת המשטרה. ולכן, באופן מעשי אין מגבלת זמן בחוק להגשת כתב אישום. ברור לכולם שבמידה וכתב האישום יוגש תקופה ארוכה באופן ממשי מביצוע העבירה, יש בכך כדי להביא להקלה בעונש במידה והנאשם יורשע. א"כ קשה להתחייב לתוצאה כזו.

בוחנים כל תלונה ולקצין משטרה מדרגת פקד והלאה יש סמכות לסגור תלונה ממגוון סיבות. העובדה שהוא קיבל הרשאת בדיקה אינה מצביעה בהכרח על התעלמות מההתלונה.

מה גם שלא הבנתי בדיוק האם הגשת תלונה נגדו או לא. ואיזו בקשה ביקשת ולדעתך התעלמו ממנה.

אם תשובי להסביר לי, אנסה להסביר באופן יותר פרטני למקרה שלך.

אני משער שמידע אישי על אדם אינו חשוף לעין כל. ברור שישנם מנגנונים שנועדו לשמור על צינעת הפרט ולהבטיח הגנה על פרטיותו.

לשם כך יש את חוק הגנת הפרטיות, חוק המרשם הפלילי, חוק המסדיר ניהול של מאגרי מידע וכיו"ב.

אך כאמור, זו שאלה אקדמית ויש לבחון אותה לא בפורום פלילי המבקש לתת מענה ראשוני לבעיה קונקרטית מהתחום הפלילי.

יתכן והם יחזירו לך לבקשתך. אם לא, יש לבדוק מדוע הם אינם מחזירים לך. יתכן ומבחינתם ההליך טרם הסתיים ולכן אין סיבה להשיב את הדרכון והכסף.
צריך לבדוק גם מה בדיוק הסיבה להפקדת הכסף (התייצבות להמשך חקירה, וכיו"ב) ולכמה זמן וכיו"ב.
מה עושים בהמשך, זה מוקדם יותר כי קודם צריכים לדעת מה התגובה של המשטרה.

ואולם לדעתי הסיבה העיקרית האפשרית היא שכדי לקבל תפוסים או כספי ערבון יש לבקש, אך אחד לא פועל במשטרה ביוזמתו.

אם לא תקבל מהמשטרה אולי יהיה צורך לפנות לבית המשפט. אך כאמור זו אפשרות שעדיין מוקדמת כי בכל זאת יתכן והדבר יוחזר לבקשתך בלא כל צורך בהליך נוסף.

ההליך הפלילי מתנהל באופן הבא: המשטרה חוקרת ואם היא אינה סוגרת את התיק, אז הוא עובר למחלקת התביעות של המשטרה או לפרקליטות המדינה על פי המחוזות הקיימים בארץ (צפון, דרום, ירושלים, מרכז, ת"א), על מנת להכין כתב אישום.
במחלקת התביעות של המשטרה או בפרקליטות בוחנים את התיק יותר לעומק ומחליטים האם להגיש כתב אישום, לבצע השלמות חקירה כאשר הבסיס הראייתי לא מספיק או לגנוז.

קשה לי לומר לך לאן התיק הספציפי שלך הועבר, אך בעיקרון תיקים חמורים מטופלים בפרקליטות בעוד תיקים קלים יותר מתנהלים במחלקת התביעות של המשטרה. למרות שבאינטרנט כתוב שהתיק הועבר לפרקליטות, הייתי סומך יותר על מה שנאמר לך במשטרה, כלומר התיק הועבר לתביעות.

למיטב הבנתי את שאלתך טרם הוחלט האם להגיש כתב אישום. ואם יוחלט להגישו אזי מן הסתם תקבל הודעה והעתק מכתב אישום.

הודעה על הגשת כתב אישום ועל הזכות לשימוע בכתב מקבלים רק בעבירות של פשע (כאשר העונש הוא מעל שלוש שנים). ואולם, כאשר מדובר בעבירת אלמ"ב, בדרך כלל לא מודיעים על כוונה להגיש כתב אישום מסיבות מובנות.

לעובדה שאשתך עומדת לצידך יש משקל מסוים לגבי ההחלטה הסופית האם להגיש כתב אישום או לסגור את התיק. אך זה לא יהיה השיקול הבלעדי או היחיד.

אני ממליץ לך לנסח מכתב לתביעות באזור בו נמצאת היחידה שחקרה את התלונה ותנסה לשכנע אותם לא להגיש כתב אישום, בהסתמך על כך שאין לך עבר פלילי, שמצבך הבריאותי קשה, שאשתך סולחת לך לאחר שבקשת את סליחתך, מצב כלכלי, ילדים וכל סיבה אישית או אחרת שאתה יכול להעלות על הדעת, ובלבד שמדובר באמת ולא בבדותה (שקר).

לתביעות או לפרקליטות קל יותר להחליט לא להגיש כתב אישום מלכתחילה מאשר לבטל כתב אישום לאחר שהוחלט להגיש וקל וחומר לאחר שהוא כתב נכתב והוגש לבית המשפט. אם כי גם לאחר הגשתו עדיין ניתן להביא לביטולו. אך זה קשה יותר.

עליך להסביר האם התובע מתבסס על תוצאות ההליך הפלילי, או שהתביעה האזרחית מנותקת לחלוטין מההליך הפלילי. לאחר שתבהיר נקודה זו יקל עלינו להשיב על שאלתך.

אני די מסופק האם יש בכלל הליך כזה והאם שופט יתערב באופן התנהלות מערכת. למיטב הבנתי מדובר בעבירת משמעת, ככל שיש בסיס לתלונה. עבירת משמעת מתבררת במסגרת השב"ס, ואם הטיפול אינו משביע את רצונך אזי תוכלי לפנות לנציבות שירות המדינה ולמבקר המדינה. בית המשפט אינו פורום להליך שכזה.

לא ציינת מה האינטרס שלך במידע.
לא מדובר במידע שהוא פתוח בפני כל אדם ולכן אם אינך כלול במסגרת הגופים הרשאים לקבל מידע, אזי לא תקבל. אא"כ אותו אדם עליו אתה מברר את המידע יסכים לכך מרצונו.

במקרים כגון אלה צריך משהו דרמטי שיצביע על החלטה חסרת בסיס כדי שמישהו ישנה אותה. מעבר מהחלטה לגניזת תיק מחוסר אשמה להגשת כתב אישום הוא כמעט בלתי אפשרי. שינוי עילת סגירה מחוסר אשמה להעדר ראיות מספיקות או העדר עניין לציבור הוא אפשרי, אך לא נפוץ.

היות ואינני מכיר את התיק ואת הטעמים לסגירה מחוסר אשמה קשה לומר במדויק מה יקרה בתיק זה. אך כאמור הסיכוים אינם גדולים.

נדירות הפעמים בהן הרשות החוקרת או הפרקליטות מחליטה לסגור תיק בעילה של חוסר אשמה.
כאשר תיק נסגר בעילה כזו ניתן להבין כי הבסיס הראיתי נגדך הינו אפסי, לכן דעתי היא (וזאת בהנחה שעילת הסגירה תואמת את החומר הראיתי) שלא בנקל יוחלט לפתוח את התיק מחדש.
בכבוד רב.
עו"ד גיל משה

אומנם, על התביעה להוכיח ברמה של מעבר לכל ספק סביר את יסודות העבירה המיוחסת לחשוד/נאשם. יחד עם זאת, כאשר סמים נמצאים על גופו של אדם, הרי שזו חזקה שהן שלו, אא"כ יעלה בידו להפריך את החשד.
במילים אחרות - התביעה תדרש להוכיח כי אכן מדובר בסמים, וכאשר תעשה זאת, על החשוד/נאשם להוכיח כי הסמים אינם שלו. וזה נטל לא קל כלל ועיקר.
קשה לי להאמין שלא יוגש כתב אישום, אא"כ החשוד יממש את זכותו לשכנע את התביעה שלא להגיש כתב אישום, וגם יצליח לעשות כן. מה שאני די מסופק במקרה של עבירת סמים שנתפסים על הגוף של אדם ולכאורה זה כמעט תיק סגור.
לגבי יתר השאלות, באמת קשה להשיב עליהן. תלוי מי יהיה הסנגור שלו, עד כמה הוא יצליח לשכנע כי אין מדובר בסמים שלו, אלא נמצאו על בגד עליון שעל גופו מבלי שהיה מודע לכך, ועד כמה העד יחזק את דבריו וכיו"ב.
יש כאן יותר מדי תנאים בעיקר כאשר הוא מכחיש קשר לסמים ולדעתו יש עד שיאשר את דבריו. עם בסיס ראשוני שכזה יתכן וזה יערער במידת מה את הראיות של התביעה והיא תסכים להגיע להסדר טיעון. גם לעובדה שמדובר בחשיש ובכמות קטנה יש משקל שיכול לתמוך בהקלה. אך כאמור כל הנחות היסוד הללו תלויות בראיות שיש בידי המשטרה והתביעה ובמדיניות של התביעה במקרים כגון אלה.

הוא שומר על זכות השתיקה, אזי יש לומר לו שהדבר יזקף לחובתו.
ואולם, במקרה הקונקרטי שלך לא מדובר בשמירה על זכות השתיקה אלא בהכחשה. וזו הרי זכותו המלאה של חשוד להכחיש את המיוחס לו, ועובדה זו לא תזקף לחובתו. אלא תחייב את המשטרה והתביעה לעבודה מאומצת יותר כדי להשיג ראיות להרשעתו אם וכאשר יוגש כתב אישום.

שולי שלום.
קראתי את התשובה שקיבלת וברצוני להוסיף נתון מזוית אחרת.
כאשר מדובר בסם מסוג קנאביס (חשיש או מריחואנה) ובכמות שאינה עולה על הכמות המוגדרת בחוק ככמות לצריכה עצמית (עד 15 גר') ומדובר בפעם הראשונה בה נתפס חשוד. הנטיה תהא לסגור את התיק מאין ענין לציבור.
אם יוגש נגדך חלילה כתב אישום, ראוי שתתיעץ עם עו"ד העוסק בתחום ותגיש בקשה לסגירתו.

בכבוד רב
עו"ד גיל משה

העובדה שלא שמעת כלום, אינה אומרת מאומה. לעיתים כתב אישום מוגש גם אחרי תקופה ארוכה. יחד עם זאת, צריך לבדוק בדיוק על מה ולמה שילמת את הערבות ולמיטב ידיעתי, הערבות חלה ותקפה רק על אותה עילה שבגינה היא נדרשה מלכתחילה. דהיינו, אם הערבות שולמה כדי להבטיח את מעצר הבית במשך שלושת הימים, אזי היית אמור לקבלם בחזרה. אך אל תצפה שמישהו יטרח מיוזמתו להשיב את כספך. יש צורך בהגשת בקשה לבית המשפט שהחליט על הערבות. בית המשפט יבקש את תגובת התביעה/פרקליטות שיזמה את ההליך שבגינו הופקדה הערבות, ורק אז בית המשפט יחליט להחשיבו אליך. זולת אם בהחלטה עצמה נקבע מועד להשבת הערבות.

ולו מהסיבה שהיות והרישום עדיין לא נמחק אזי יתכן והוא גלוי. גם אם לא, אזי המעסיק הפוטנציאלי רשאי ויכול לדרוש ממך להציג תעודת יושר. ואז יהיה זה בהחלט לא נעים להווכח שלא דיברת אמת ובשפה פחות דיפלומטית - שיקרת.

היות ומדובר בדיג לא חוקי, אירוע שהיה לפני 17 שנה ובהנחה שמאז לא הסתבכת עם החוק, אני משער שמעסיק לא יתייחס לעבירה זו ברצינות יתירה. עובדה היא שגם בית המשפט לא ראה זאת בחומרה שכן הוא חייב אותך בקנס כספי ולא עונש ממשי אחר.

לגבי תחומים בהם לא ניתן לעסוק עקב רישום פלילי, אינני יודע לומר לך בוודאות האם זה איסור גורף וקטגורי בלא חריגים. המקרה שלך נוכח אופי העבירה, נוכח חלוף הזמן מביצועו, יתכן והוא נכנס לחריגים.

יתכן ותדרש לפנות בשאלה למשרד התחבורה שמעניק רשיונות לאוטובוסים כדי לברר את המקרה הקונקרטי שלך.

בעקרון, השופט אמור היה לקבוע זאת בתום עדותך. אם לא עשה זאת, נסה להגיע להסדר עם מי שהזמין אותך לעדות, שהרי חובת התשלום מוטלת עליו. לדעתי אפשר לפנות לשופט שיכריע שהרי היה עליו לעשות זאת והוא לא עשה. אך מסופק אני האם בשל שאלה כזו צריך לנקוט בהליך מעין זה.

ולכן, בדרך כלל קובעים סכום של 300 ש"ח +/-. על סכום שכזה ניתן להגיע להסכמה בינך לבין בעל הדין שהזמין אותך.

השאלה הבסיסית ביותר במקרה זה הוא למה את קוראת או מתייחסת שחיתות. האם הכוונה להתנכלות לאסיר מסוים ופגיעה בזכויותיו (שאז יש לעתור לבית המשפט כפי שהסברתי לך בתשובותי הקודמות) או שמדובר במעשים בלתי חוקיים שאז יש לפנות לרשות המפקחת על השב"ס (משרד מבקר המדינה, או המשרד לביטחון פנים).

לגופו של עניין, לא ידוע לי על הליך של תביעה נגד גוף ציבורי כל שהוא בעניין של שחיתות. הגוף היעיל ביותר בישראל לטיפול בשחיתות הוא משרד מבקר המדינה. במידה וברשותך חומר רלוונטי, אמין ובדוק אודות שחיתות, אזי מבקר המדינה מחויב לבדוק זאת על פי חוק.

אני לא מציע לך בשלב הזה לפנות לעורך דין פרטי, משום שהדבר יעלה לך כסף רב (ואם הבנתי נכון מההתכתבות איתך עד כה בפורום זה שכסף הוא לא החלק החזק אצלך) ומשום שהוא לא יועיל לך ולעניין יותר ממה שאת יכולה לעשות בכוחות עצמך.

אם המידע שברשותך אמין, מבוסס ותוכנו אכן מצביע על שחיתות, אזי אין צורך בעורך דין. אם החומר אינו מצביע על שחיתות או שאינו אמין, אזי עורך דין לא יעזור.

אולי תצטרכי עורך דין בשלב מאוחר יותר אם הפניה למבקר המדינה לא תעזור, משום שהוא לא יסכים לבדוק או שהממצאים שלו לא יספקו אותך. אך כאמור בשלב ראשוני התחלתי זה, פני למשרד מבקר המדינה ושלחי לו מכתב מפורט מנומק ומבוסס. והוא כבר יאמר לך תוך זמן קצר מאוד מה בדעתו לעשות ואם בדעתו לעשות.

לא הבנתי מדוע אתה שב לשאול את אותה השאלה לאחר שכבר קיבלת תשובה.

אם תוך שישה חודשים מיום תפיסת החפץ לא הוגש כתב אישום במשפט אשר בו החפץ צריך לשמש כראיה, אזי החפץ יוחזר לאדם אשר מידיו הוא נלקח. בית המשפט רשאי להאריך את התקופה לבקשת שוטר או אדם מעוניין.

ומכאן - ככל שלא הגישו כתב אישום שבו המכשיר שנלקח משמש ראיה עליך לפנות ליחידת המשטרה שלקחה אותו ממך בבקשה להשיבו אליך. סביר להניח שהם פשוט שכחו מכך ועליך להזכיר להם.

קודם תנסה לבדוק איתם מדוע המכשיר לא הושב אליך. אם תקבל - אזי הבעיה נפתרה. אם לא - צריך לדעת מה התשובה של המשטרה על מנת לחשוב מה עושים.

בעיקרון, במקרה כזה אם המשטרה מחזיקה חפץ שלא כדין ואינה מוכנה להשיבו, אזי פונים לבית המשפט בבקשה להשבת תפוס. אך זאת כאמור רק לאחר שפנית למשטרה וזו מסרבת להחזיר את המכשיר.

היות ושאלה דומה נשאלה בפורום בתאריך 28.11.09, אני מביא את תשובת עו"ד אתמר סיון:

שלום רב, את התשובה לשאלתך מסדיר סעיף 42 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו - 1996. סעיף זה מונה את ההגבלות אותן יכול להטיל קצין המשחרר עצור או נחקר. אכן, חלק מההגבלות המאפשרות לקצין משטרה להגביל את חירותו ו/או פעולותיו של המשוחרר מוגבלות ל-15 ימים לכל היותר (איסור כניסה לאזור, או חובת הימצאות באזור מסוים, שכונה או עיר מסוימת). יתרה מזאת, חלק מההגבלות יכולות להיות לתקופה קצרה יותר (איסור יציאה ממקום המגורים למשך כל שעות היממה אפשרי רק עד חמישה ימים). חלק מההגבלות אינן תחומות בזמן, אך דומה שחלות עד תום המשפט או החקירה, או במקרים מסוימים תקפות לחצי שנה. באשר לתנאי שהוטל עליך, הקשור לתנאי של אלימות במשפחה - דומה שמדובר באיסור יצירת קשר החל למשך 30 יום - הגבלה המותרת לפי חוק. היה ומדובר באיסור להיכנס לביתך למשך 30 יום, דומה שהחלטת בית המשפט אינה מדויקת, ויש להגיש בקשה לעיון חוזר בה יתבקש בית המשפט לקצר את תקופת ההגבלה, לאורו של סעיף 42 המוזכר לעיל.


תשובתי לחלק השני בשאלה:

המשטרה אינה מגישה כתב אישום. היא אחראית רק על החקירה ואיסוף ראיות. ולכן, לא תקבלו תשובה ממנה לגבי הבקשה שלא להגיש כתב אישום. עליכם להמתין עד להחלטה האם לסגור את תיק החקירה או להעבירה לתביעה/פרקליטות לצורך הגשת כתב אישום.

בדרך כלל יש הליך בו מודיעים לחשוד על העברת התיק ומקנים לו זכות לשימוע בכתב ולעיתים גם בעל-פה לשכנע את הפרקליטות לא להגיש כתב אישום. במקרה של אלמ"ב המדיניות שונה והודעה תינתן רק לאחר בחינה מעמיקה.

זו שאלה העוסקת בבטיחות מתקנים. אולי יש להפנות זאת לפורום דיני נזיקין.

החוק מאפשר לך להגיש תלונה על כל דבר. החוק לא מחייב את המשטרה לחקור כל תלונה שמוגשת. לא ברור לי בדיוק מה נאמר לך וכיצד החלטת שהמידע הושג בדרך שאינה כשרה.
לשב"ס מן הסתם יש נציבות או דוברות וניתן לפנות אליו בשאלה.

הסוגיה הרלוונטית היא האם יש לך עניין לפגוע באיש שמסר לך את המידע, וקשה להבין משאלתך האם כוונתו הייתה חיובית או לא.

ובמילים אחרות - עליך לפרט ולהרחיב את שאלתך על מנת שניתן יהיה להבין מעט יותר במה מדובר.