פורום פלילי

שלום;

1. רק לאחר הרשעה וגזירת דינו של הנאשם למאסר בפועל, הוא משנה את הסטטוס שלו לאסיר. עצור קודם משפט ותוך כדי משפט מוגדר עציר.

2. ניתן לבקר עציר גם על ידי מי שאינו בן משפחה או קרוב משפחה. הדבר מותנה בהגשת בקשה למפקד מתקן הכליאה בו שוהה העציר. ומפקד המתקן מחליט האם לאפשר את הביקור ואם כן באלו תנאים.

3. תכתובת דואר עם עציר אינה במקום ביקור ויכול שתיהיה גם במקביל. גם במקרה זה ניתן לשלוח אליו דברי דואר ואף לקבל, ושוב הכל במגבלות היתר מפקד מתקן הכליאה ובכפוף לסדרי משמעת וביטחון.

4. אינני יודע כיצד ניתן לאתר את מקום הימצאו של עציר. בעיקר כאשר אין לך מספר ת.ז.

5. לשב"ס יש מספר טלפון ארצי תוכלי לפנות לשם ואני משער שהם יעזרו לך ככל שהדבר ניתן.

6. מספר הטלפון הוא 08-9776666

בהצלחה ...

שם תקבל מידע מקצועי ומוסמך. אינני חושב שיש צורך בהליך משפטי נוסף, משום שבגזר הדין נקבע שהמתלונן יקבל והנאשם ישלם ואת הסכום המדובר. מרגע שהכסף הופקד בקופת בית המשפט הרי שההליך המשפטי הסתיים. מה שנותר זה לממש אותו.

כדי לקבל פרטים אודות אופן המימוש עליך לפנות למרכז הגביה ושם ינחו אותך בדבר הפרוצדורה, כגון מסירת מספר חשבון להפקדה וכיו"ב.

במידה ואכן יש צורך בפניה רשמית, סביר להניח שיש לציין את מספרו של ההליך הפלילי.

האיזון בין האינטרסים נעשה באמצעות יצוג כפול: מחד - התובע מייצג את המדינה (שבפועל מייצגת במשפט גם את האינטרס של קורבן העבירה דהיינו הנפגעת במקרה זה במקביל לאינטרס הציבורי) מנגד - הסנגור שמייצג את הנאשם. כאשר במקרים רבים אף הוא נציג המדינה וממומן על ידה באמצעות הסנגוריה הציבורית.
אינני מסכים איתך שהתביעה צריכה לערוך איזון כל שהוא. האחריות לערוך איזונים בין האינטרסים המנוגדים מוטל על השופט.

ומכאן - היות והתובעת מייצגת את המדינה אך בפועל מביאה את דבר הנפגעת לבית המשפט, אין כל בעייה עם העובדה שהיא מקורבת או חברה ללימודים של הנפגעת. מה גם שאין מדובר כאן בקשר מהותי שיש בו ליצור אף מראית עין של ניגוד עניינים. קשר כזה לא היה בו אף כדי להביא לפסילת שופט מלשבת בדין, למרות שמבין כל בעלי התפקיד בהליך המשפטי הוא צריך לשמור על נטראליות מוחלטת. קל וחומר שקשר כזה אינו יכול ואינו צריך להביא לפסילת התובעת, שתפקידה הוא להוכיח את עובדות כתב האישום.

יתכן ואם התובעת הייתה חברה או מקורבת לנאשם, אזי יש מקום לפגם, א"כ לא בטוח שרק בשל כך היא הייתה נפסלת.

במקרה זה אינני יודע האם הקשר בין התובעת לבין הנפגעת הוא מקרי או יזום. יכול להיות שהיה שיקול ביצוג הזה על מנת להביא ליתר פתיחות של הנפגעת וליתר אמון שתיתן בתביעה.

על אותו משקל ניתן לשאול האם היה פגם בכך שעורך דינך הוא מקורב או מכר שלך?

הייצוג הוא מקצועי והתובעת מהפרקליטות לא תפעל בניגוד לחוק או לכללי האתיקה המחייבים אותה. מה גם שההכרעה וההחלטה מסורים בסופו של יום בידי השופט ולא בידי התביעה.

מכל מקום תעדכן את עורך דינך באשר למהות הקשר בין הנפגעת לתובעת. על מנת שיהיה ער לקשר זה ויוודא שאין בו כדי לפגוע בזכויותיך.

הפגיעה האפשרית כאמור לא תבוא לידי ביטוי בהליך המשפטי עצמו. שכן זה מבוקר על ידי בית המשפט (שופט אחד או הרכב). היא עלולה לבוא לידי ביטוי בהקשחת הקו נגדך ככל שידובר בהסדר טיעון וכיו"ב. לשם כך יש לך עורך דין המייצג את האינטרסים שלך.

את הסיכומים מגיש עורך הדין ואין צורך בנוכחות האסיר. במידה ואין יצוג, הרי שמסירת סיכומים הינה בגדר עניין טכני בלבד וניתן לעשות זאת גם על ידי שליח.
לעניין התייצבות בדיונים, הרי שמדובר בעניין מהותי, ואזי בעל הדין יובא לדיון על ידי השב"ס במסגרת הנוהל הקיים.

על פי שאלתך, אני מבין שאתה מערער על העונש (בלבד או בנוסף לעצם ההרשעה). ערכאת ערעור אינה נדרשת לראיות נוספות, זולת במקרים חריגים מאוד. עדות עדי אופי בכל דרך שהיא אינה נכללת במקרים חריגים אלה. בית המשפט, ככל שידרש לשאלה, מן הסתם יואמר שיכולת והיה עליך להביאם במהלך המשפט.

ככל שאתה מערער באמצעות עורך דין, מן הסתם כדאי שתיוועץ איתו בסוגיה זו.

עדי אופי הם עדים אשר מגיעים להעיד בבית המשפט מטעם נאשם או נאשמת, בדבר אופיו הטוב של הנאשם, תרומתו לחברה וכיוצא בזה. נימוקים אלו רלבנטיים ברוב המקרים אל שאלת טיבו של הנאשם, ובאים לסייע לבית המשפט להגיע להכרעה בדבר העונש המתאים לאחר שבפניו תמונה עובדתית מלאה.
עדי האופי מעידים בשלב האחרון של הערכאה הראשונה - שלב הנקרא טיעונים לעונש. שלב זה בא לאחר שנקבע כי הנאשם ביצע את העבירה או את העבירות אשר יוחסו לו בכתב האישום. קביעה זו נקראת הכרעת דין, והיא באה לאחר ניהול הוכחות (שלב בו מגיעים העדים משני הצדדים ומעידים בדבר האירועים שקרו או לא קרו ובית המשפט מכריע את גרסתו של מי הוא מעדיף) או לאחר הודאתו של הנאשם במה שיוחס לו. הודאה זו יכול ותהא לאחר מו"מ בין הצדדים והגעה להסדר טיעון בו מתוקן כתב האישום ונמחקות חלק מהוראות החיקוק ו/או העובדות בו.
לאחר הכרעת הדין, טוענים הצדדים לעונש - וכאן מגיעים עדי האופי, כאמור. לאחר עדות זו, כמו גם הצגת ראיות, אם קיימות, לעניין האופי של הנאשם (גיליון מרשם פלילי מטעם התביעה בדרך כלל, ומטעם ההגנה - ראיות בדבר מצבו הרפואי ו/או הנפשי של הנאשם).
בשלב זה גוזר בית המשפט את דינו של הנאשם. קרי, בית המשפט מחליט מהו העונש הראוי לנאשם במקרה זה. בשלב זה, התיק סגור ומכאן והלאה ניתן להשיג על התוצאות המתבקשות מתוך הממצאים שנקבעו.
לאחר מתן גזר הדין לנאשם יש 45 ימים להגיש ערעור. ערעור יכול להיות על הכרעת הדין ועל גזר הדין, או על חלקם, או על גזר הדין בלבד.
עדי אופי, בשל העובדה שמגיעים בשלב הטיעונים לעונש (הרלבנטיים לגזר הדין, כמצוין לעיל), יהיו רלבנטיים בערעור על חומרת הדין.
ברוב המכריע של המקרים, ערכאת ערעור לא תתערב בקביעות שנקבעו על ידי הערכאה עליה מוגש הערעור, אם זה בנוגע לראיות ואם זה בנוגע לטיעונים לעונש. עדי אופי שלא העידו בערכאה הראשונה, אם כן, הם ראיות שלא הוגשו בהליך הראשון שנגמר כבר. משכך, אני סבור שרוב ההרכבים אשר דנים בערעור, לא יאפשרו להעיד עדי אופי בשלב הערעור.

מכל מקום, ככל שהורשעת בדין אזי הפגיעה במתלונן הוכחה ואינה עוד בגדר לכאורה.

שלום,

מידע בעניין זה ניתן לקבל במרכז המידע הארצי של בתי המשפט בטלפון מס' 02-6593333.

לגופה של שאלה - יש לפנות למרכז לגביית קנסות, למסור את הפרטים הרלוונטיים לתיק בו לא שולמו הפיצויים שנקבעו במסגרת גזר הדין והמרכז יפעל לגבותם תוך נקיטה באמצעי גביה אזרחיים כגון עיקולים וכיו"ב.

המתלונן/קורבן עבירה אינו אמור לפנות לנאשם לצורך גביית הפיצוי ולא אמור לנקוט נגדו באמצעי גביה דרך ההוצל"פ באופן עצמאי, אלא רק באמצעות המרכז לגביית קנסות.

עילה קיימת על פי הדין לפי חוק למניעת פגיעה בפרטיות. מדובר בעבירה המהווה עוולה אזרחית (תביעת פיצויים) ועבירה פלילית.
אם יוחלט לאחר השלמת החקירה להגיש כתב אישום בגין עבירה זו, הרי שאתה מנוע מלנקוט נגדו בהליך פלילי באמצעות קובלנה פלילית פרטית. אם יוחלט שלא להגיש כתב אישום, הרי שאפשרות זו פתוחה בפניך. יחד עם זאת זה הליך שלא יתרום לך אישית מאומה וכדאי להתמקד בפן האזרחי, ככל שיש לך הוכחות ותוכל להוכיח כי הפגיעה בפרטיותך אכן נעשתה ומי שעשה זאת הוא האדם לו אתה מייחס את הפגיעה.

מהתיאור העובדתי שפרשת בפנינו, עולה חשד לעבירות פליליות נוספות כגון לשון הרע, התחזות לאדם אחר, עבירות על חוק המחשבים ועוד. באשר לעילת תביעה נזיקית, עליך לפנות לפורום דיני נזיקין שם תוכל לקבל הכוונה נכונה יותר ורלבנטית לעניין הפיצוי האפשרי, ולעניין סכומי התביעה האופציונלית.
באשר לפן הפלילי, משטרת ישראל ופרקליטות המדינה החלו לשים דגש גם על עבירות כגון אלו המתוארות בסיפורך, ובעיקר בנוגע לעבירות מחשבים. מדוברות בעבירות מגוונות בהן בנוסף לחדירה לפרטיות, העבירות הן מחיקת או שינוי קובץ או מידע במחשב, העברת מידע כוזב או אחסון מידע כזה, עריכת תוכנה במובן העלול להזיק, חדירה למחשב או התחברות למחשב הן עבירות חמורות ביותר שהעונש בצדן הוא חמש שנות מאסר בחלקן, ובחלקן האחר שלוש שנות מאסר.
על עבירות אלו החלו לשים דגש בסוף שנות ה-90 ובתחילת שנות ה-00 (ראה פסק הדין המכונן בעניינם של מונדיר בדיר ואח'). משכך, הרושם המתקבל הוא שמי שפרץ אליך למייל ולפייסבוק ביצע עבירות חמורות ביותר, ובמקומך הייתי עומד בקשר עם גורמי החקירה על מנת שיעשו את תפקידם ביעילות ובמהירות.

פקודת הראיות מטילה מגבלות על העדת בני זוג וילדיהם זה נגד זה. במקרה זה מדובר בהורים של מתלוננת ואין כל בעיה חוקית לכך.
יתירה מכך, גם אילו היה מדובר בהעדה של בן זוג אחד נגד בן הזוג השני או של הורים נגד ילדיהם וההיפך, במקרה קונקרטי זה של אלימות ועבירות מין, הרי שהחריג לכלל מתקיים וניתן להעידם.

ואולם כאמור במקרה זה לא מדובר בבני זוג או ילדיהם המעידים בהליך פלילי זה נגד זה אלא בהורי הקורבן/מתלונן. ולכן החריגים לפקודת הראיות כלל אינם חלים במקרה זה אלא הכלל הרגיל לפיו הכל כשרים להעיד, ומכאן גם שהם חייבים.

ההורים שלך יהיו חייבים להעיד אמת. זה לא משנה אם זה נגדך או בעדך. עדות שקר עלולה להיות כרוכה בסנקציה משפטית.

שלום,

1. במקרה של תיק חקירה שנסגר מחוסר ראיות ובמקרה שלך מחוסר עניין לציבור, הרי שיש רישום אודותיו ברישומי המשטרה.
2. החלטת הפרקליטות עוברת למשטרה לעדכון רישומיה. קשה לדעת תוך כמה זמן וזה תלוי בתקשורת בין המשרדים השונים.
3. רישומים אלה אינם פתוחים בפני כל אלא בפני בעלי תפקיד ובמסגרת תפקידם.
4. אין שום צורך להסתובב עם האישור על סגירת התיק. יחד עם זאת כדאי לתייק אותו במקרה שתצטרך אותו.
5. תמונות שלך ישארו בתיק שנגנז. אינך מוגדר כעבריין, לבטח לא בשל חקירה זו. ולכן יש להניח שתמונתך לא תצורף לתיק תמונות של חשודים.
6. רישום משטרתי בגין עבירה שאינה פשע ימחק אוטומטית לאחר 7 שנים. זולת אם ראש אגף חקירות במשטרה החליט אחרת.
7. יחד עם זאת ישנה פרוצדורה המאפשרת לקצר את ההליך בשלושה דרכים:

ניתן להגיש בקשה מנומקת בכתב לשנות את עילת סגירת התיק ל"העדר אשמה" שכן על פי מצוות המחוקק, תיק שנסגר בשל חוסר אשמה, יימחק רישומו מרישומי המשטרה. מובן שבקשה מסוג זה נשענת על ניתוח משפטי של הראיות שנאספו במסגרת החקירה ולעיתים, אף על ראיות הגנה שנאספו לצורך הבקשה.
ניתן לפנות בבקשה מנומקת בכתב למדור רישום פלילי במטה הארצי של משטרת ישראל.
החל מיוני 2008, ניתן לפנות לראש אגף חקירות והמודיעין במשטרת ישראל או קצין משטרה בדרגת סגן ניצב ומעלה שהוא הסמיך לכך בבקשה מנומקת בכתב למחוק את הרישומים בגין תיקי חקירה סגורים.
להרחבת הידע בנושא תוכל לבדוק באתר של
גיא פלנטר משרד עורכי דין

חוק המרשם הפלילי ותקנת השבים מסדיר את הנושא ומנסה לאזן כדבעי בין הצורך בהגנה על פרטיות תוך שמירה על העיקרון לפיו אדם חף מפשע עד שהוכח אחרת, לבין צרכי גופים שונים למטרות שונות.
לא אכביר מילים בנוגע לרישום פלילי הדן בגופים אשר המידע בדבר תיקים שנסתיימו בבית משפט (למעט תיקי עיכוב הליכים) יכול להיחשף בפניהם, מאחר שמדובר ברשת די נרחבת של גופים שונים.
באשר לרישום המשטרתי - מדובר ברישום פנימי של משטרת ישראל המתעדת את התיקים הפליליים שנפתחו כנגד חשודים, אך בסופו של יום לאחר תום החקירה הוחלט על סגירתם. למרשם זה חשופות רשויות הביטחון, באופן כללי.
ניתן לסגור תיק משטרתי בשלוש עילות אפשריות - חוסר אשמה, חוסר ראיות מספיקות, חוסר עניין לציבור. תיק שנסגר מהעילה הראשונה לא יימצא כלל ברישום המשטרתי הפנימי.
תיק שנסגר מהעילה השנייה או השלישית, כמו במקרה שלך, יישארו ברישום. החל מחודש מרץ 2008 קצין משטרה מוסמך לעניין זה יכול להחליט לבטל רישום תיק בו הוחלט לא להעמיד לדין חשוד (או כלל לא לחקרו). הנימוקים הרלבנטיים יהיו, בין היתר, גילו של האדם שהרישום נוגע לו ביום האירוע, הזמן שחלף מתום החקירה, קיומם של רישומים אחרים ועוד. קרי - העובדה אם קיימים רישומים כאלו עלולה להשליך על החלטה האם לבטל רישום או לא. היה ולא תוגש בקשה כזו לביטול הרישום, יימחק הרישום כעבור שבע שנים מיום האירוע, אלא אם הוחלט אחרת.
וכעת לשאלותיך - אין צורך לשאת עמך את האישור מהפרקליטות לגבי סגירת התיק. הייתי ממליץ לך לוודא במדור הרישום בתחנת המשטרה בה נערכה החקירה כי אכן עודכנה החלטת הפרקליטות בדבר סגירת התיק.
באשר למחיקת רישום התיק - ניתן לפנות לגורמים המתאימים בבקשה לקצר את תקופת המחיקה. אפשרות נוספת העולה מהאמור היא בקשה לשינוי העילה בגללה נסגר התיק מחוסר עניין לציבור, לחוסר אשמה. אם תתקבל הבקשה, יימחק הרישום.

לקריאה נוספת: בדיקת רישום פלילי >>

מה שעשה בינך הוא עבירה. אינני יודע בן כמה הילד. שיחה עימו אינה בגדר עבירה אם לא הופעל כוח או איומים. אם הילד בן 7 זה סיפור אחד ואם הוא בן 17 זה סיפור אחר.
הדרישה לפיצוי הינה סבירה בנסיבות העניין בכפוף להבנה שתגיע עם הנפגע. שהרי זה סביר ואנושי לפצות את הנפגע. אם הילד צעיר מגיל 12 הרי שלא ניתן להעמידו לדין פלילי. אך זה אינו פוטר אותו ובעיקר אותך כאביו לפצות את בעל הרכב. ולדעתי האישית ראוי שתעשה כן. כל זה בגבולות של פיצוי סביר שיתאים לנזק עצמו.

החשוב יותר זה להסביר לילד עצמו שמעשהו בגדר עבירה גם אם יתכן והוא סבור שמדובר בשובבות וכו'.

דומה, כי המתואר בסיפורך עולה כדי עבירה של היזק בזדון. כפי שאני מבין ממך, המשטרה כלל לא הייתה מעורבת בסיפור. עניין הפיצויים רלבנטי לעניינים אזרחיים, ולפורום דיני נזיקין.
שאלתך הייתה "האם זה קביל?". אני מניח שרצית לשאול אם העובדה שבנך הודה בפני אביו של חברו לכיתה קבילה בפני בית המשפט, היה ויגיעו הדברים לכדי כך. מדובר בעדות מפי השמועה, אשר נקראת לרוב, עדות שמיעה. המשמעות היא שהאב יוכל לומר כי בנך הודה בפניו על העבירה, ועל בית המשפט יהיה להחליט אם מדובר בעדות מפי השמועה ואז לא ניתן יהיה להתייחס אליה, או שמדובר בחריג ראייתי לעניין זה, ויתיר את העדתו של האב. אם ה"הודאה" של בנך הייתה בזמן סמוך ביותר לעבירה, דומה שמדובר בחריג מותר לעדות מפי השמועה. מאידך, מאחר שבנך היה לבד, ולא ברורות נסיבות מתן ההודאה של בנך, יכול והודאתו של בנך לא תהיה קבילה, מאחר שלא הייתה חופשיה ומרצון, כדרישת סעיף 12 לפקודת הראיות.

למה אתה מתכוון בדיוק? האם אתה שואל עד מתי מותר להגיש תלונה בגין התעללות בקטין? ויש להרחיב לגבי המונח התעללות, האם זו התעללות מינית?

לגבי שאלתך הנוספת: עוון = עבירה שהעונש הקבוע בחוק בגינה נע בין 3 חודשים ועד שלוש שנים. פשע = עבירה שהעונש בגינה עולה על 3 שנים.

העונש המקסימלי על עבירת ההתעללות לפי סעיף 368ג לחוק העונשין הוא שבע או תשע שנות מאסר. לפי עונש זה, מדובר בעבירת פשע.
סעיף 9 לחוק סדר הדין הפלילי קובע תקופות התיישנות שונות לפי סיווג העבירה, ובמקרה של פשע, תקופת ההתיישנות היא 10 שנים, ואילו בעוון - 5 שנים. יצוין, כי פעולת חקירה מפסיקה את תקופת ההתיישנות.
עם זאת, ישנם מקרים בהם תבחר הפרקליטות בעבירות אחרות, כגון עבירת תקיפה סתם או עבירה פחות חמורה אחרת, כאשר מדובר בעבירות עוון. במקרה זה כאמור, תקופת ההתיישנות קצרה יותר.
באשר להגשת תלונה במקרים חמורים יותר בהם חלק מההתעללות היא מעשים מיניים נגד קטינים, ובהם תקופת ההתיישנות של עשר שנים נמנית החל מגיל 28 וזאת כדי להילחם בתופעה של התעללות מינית בתוך המשפחה.
לגבי הערכה מראש תחת איזו קטגוריה יהיו המעשים שברצונך להגיש תלונה לגביהם, קשה לומר - שכן מדובר בשיקול דעת של הפרקליטות במקרים כגון דא. התייעצות עם עורך דין שהיה בעבר בפרקליטות תעזור לך לנסות ולקרוא את כיוון התנהלות הדברים.

לעקוב אחר אדם, כגון בדרך של נסיעה אחריו, הוא בהחלט עלול להיחשב כהטרדה. יחד עם זאת, אם פעולה זו נעשית למטרה כשרה אזי יש להניח שהדבר אינו בגדר עבירה.
יתכן וזו הסיבה שהתיק נסגר בעילה של חוסר ראיות. שכן יתכן ולא ניתן היה להוכיח בוודאות שהבילוש אחריה נעשה ממניעים פסולים.

החוק הוא חוק הגנת הפרטיות.

עושה רושם, שחוק הגנת הפרטיות הוא החוק הרלבנטי בעניין זה.
בחוק נאסרת הפגיעה בפרטיות. סעיף 2 מונה מספר מקרים המהווים פגיעה בפרטיות. הרלבנטי מכל למקרה שלך הוא סעיף קטן (1):
(1) בילוש או התחקות אחרי אדם, העלולים להטרידו, או הטרדה אחרת;

דומה כי מעשיך הם בילוש, אך לא ברור אם מדובר בהטרדה.
אם היה נקבע, כי אכן זה עולה כדי הטרדה, וכי עשית זאת במזיד, היית צפוי לעונש של עד חמש שנות מאסר.
עם זאת, נסגר התיק במשטרה מאחר שלא היו די ראיות. היה והקצין שיטפל בבקשתך יתרשם וישתכנע, כי לא היה מדובר כאן בבילוש שהגיע כדי הטרדה, הרי שאין כאן אשמה פלילית ויש לקבל את בקשתך.
עוד יצוין, כי סעיף 18 לחוק הגנת הפרטיות מונה הגנות אפשריות בהקשר זה, וביניהן: הפגיעה נעשתה לשם הגנה על עניין אישי כשר של הפוגע (כמו במקרה השני שהזכרת).

במידה וזה לא יעזור, וסביר להניח שזה לא יעזור (כי בכך הוא יודה בגניבתם שזו למעשה עבירת גניבה ואולי שוד כי הוא השתמש בכוח), הגש נגדו תביעה לבית משפט לתביעות קטנות (עקרונית ניתן גם בשלום, אך זה לא סביר בנסיבות העניין).

לגבי "המסקנות" שלך אודות תוצאות החקירה, אני די מסופק אם אתה צודק. ככל שיהיו ראיות מרשיעות נגד החשוד, יש להניח שיוגש נגדו כתב אישום. הספקנות האוטומטית שלך נגד עבודת המשטרה וגורמי התביעה, אינה מקובלת עלי.

מכל מקום, שבת שלום.

לעיתים הם מנתקים את הטלפון כשאני מתקשרת!

העובדה שאני עוסק בפלילים אינה מצביעה על הטייה לטובת נאשם או קורבן. הייעוץ הוא מקצועי למיטב הבנתי. אינני סנגור של נאשם או מצייג קורבן עבירה, שאז תמיכתי הוא תולדה מהגורם שמעסיק אותי. את לבטח מודעת לזה שכל המשיבים בפורומים לסוגיהם פועלים בהתנדבות מתוך כוונה לעזור ולהדריך בלבד בלי הטייה לצד זה או אחר.
מה לעשות שלעיתים ההצעה המקצועית היא לשתף פעולה עם התביעה. משום שאינך בקיאה באילוצים שלהם, בסדרי העבודה שלהם, בשיקולים שלהם וכיו"ב.
יתכן והם הולכים לקראתו על מנת לשלול בעתיד כל טענה מצידו שפגעו בזכויותיו וכיו"ב. זו בהחלט אפשרות על מנת לשלול בעתיד טענות של עורך דינו על הגנה מן הצדק וכיו"ב.
מה את מצפה שנייעץ לך: שהחוקרים יתאימו עצמם אליך? נכון שהותקפת, נכון שאת במצוקה. יחד עם זאת את מצביעה על מצוקה של זמן. אם גם מרכז הסיוע חושב אחרת ממך לאחר שיחה עם המשטרה, כנראה שיש סיבה מוצדקת. שהרי לא סביר שהמשטרה, מרכז הסיוע וגם אני בחרו לתמוך בחשוד. הרי את מבינה שזה לא סביר.
למשטרה יש משימות רבות אפילו בתיק הבודד שלך. קל וחומר עבודה רבה במגוון פעילות. את צריכה להקדיש מספר שעות ולסיים את הנושא מבחינתך עד להחלטה מה לעשות במקרה זה.
ברור שהמשטרה צריכה לחקור אותך לפני ביצוע עימות.
ולכן עשי כפי שהמשטרה מנחה אותך. השיקולים אינם לרעתך ואולי ההיפך. לדעתי, ההתנהלות שלך עד כה תשמש את הסנגור של החשוד נגד הגרסה שלך. הוא למשל יוכל לטעון שאת משתמשת במגבלה של זמן רק כדי להתחמק מחקירה ומעימות, כדי שלא יוכח שאת למעשה אינה דוברת אמת.
ולכן, לכי ועשי כפי שיואמרו לך. תעזרי למשטרה ולעצמך לחקור נכון על מנת ללקט את הראיות שיביאו להחלטה להגשת כתב אישום ולאחר מכן להרשעה. ככל שאכן המיוחס לחשוד, נעשה על ידו. בלי העזרה שלך בחקירה המשטרה תתקשה לגבש ראיות שיאפשרו לה להגיש כתב אישום וכל שכן להשיג הרשעה. לאחר מכן יהיה לך קשה להגיש ערר על ההחלטה שלא להגיש כתב אישום.

ראשית, אומר לך שלדעתי אתה עושה טעות. לא בעצם הבחירה בהסדר טיעון אלא בעובדה שאתה מבקש להשיגו שלא באמצעות יצוג. אני סבור שעליך להמתין לדיון הבא ולאפשר לשופט למנות לך עורך דין. ואז תבקש ממנו להגיע להסדר עם התביעה. אין לך מה להפסיד זולת מעט זמן.

בכל מקרה אם תחליט אחרת מהצעתי, עליך להתקשר או לשלוח פקס לתובע ששמו ופרטיו מופיעים בחלק התחתון של כתב האישום ולבקש לסיים את ההליך בהסדר טיעון. הם יזמנו אותך לפגישה ושם יציעו לך עונש מוסכם שיוצג בפני בית המשפט והוא ידרש לאשר אותו.

שים לב - אם הפניה היא בכתב עליך לציין את מספר ההליך שמופיע בצד שמאל בפרוטוקול בית המשפט או בכתב האישום.

נ.ב. - אל תראה להם שאתה להוט להגיע להסדר משום שאתה מסתכן בעונש חמור יותר ממה שניתן להשיג במקרה שלך.

כל אשר נותר לי הוא לאחל לך בהצלחה. גם אם אני באמת סבור שאתה טועה בכך שאינך ניגש להליך הסדר הטיעון עם עורך דין.

נושא האלימות במשפחה הוא בעייתי והמחוקק קבע מפורשות שלא ניתן לסגור תיק בשל חוסר עניין לציבור רק משום שהמתלונן/ת חוזר/ת בו מהתלונה. זה נועד למנוע מצב בו אשה מוכה תחזור בה מהתלונה בשל איומים או לחץ מצד בעלה המכה או מצד מישהו מבני משפחתו.
החוק אינו שולל את שיקול הדעת של קצין המשטרה או התביעות במשטרה לסגור את התיק, אם הוא ימצא לנכון שיש נימוק או נימוקים נוספים המצדדים בסגירת התיק, כגון חוסר בראיות וכיו"ב.
במידה ויוחלט להגיש נגדו כתב אישום ויאפשרו לו להשתמש בסעיף 60א לחוק סדר הדין הפלילי, דהיינו הליך של שימוע בכתב (ואולי גם בע"פ אם כי זה בספק) בו ינסה לשכנע את התביעה לא להגיש כתב אישום, הרי שניתן להסתמך על חזרתך מהתלונה וכל יתר הפרטים שציינת בפנייתך, כגון: הילדים הקטנים, החרטה שלו, שלמות המשפחה והליך הטיפול הזוגי.
אני מסופק אם יאפשרו לך הליך שימוע בע"פ יחד איתו מחשש שנוכחותו תכתיב את עמדתך. אולי ינסו לברר את עמדתך בצורה אחרת על מנת לבדוק מה בדיוק את חושבת ורוצה בלא חשש ובלא לחץ. אך זו אפשרות קלושה לדעתי אם כי לא בלתי אפשרית במקרה של אלימות במשפחה.

העובדה שטרם קבלת תשובה עשויה לנבוע מכך שטרם התקבלה החלטה האם להגיש כתב אישום או לא. אני מניח שהוא יקבל תשובה ואל תמנעי מלפנות שוב גם טלפונית.

שימי לב ועליך לקחת זאת לתשומת לבך. עליך להיות שלמה עם המהלך שאת עושה לביטול ההליך המשפטי ככל שהוא יתרחש. כלומר ואני מתכוון שעליך להיות בטוחה שהחרטה שלו היא כנה ולא רק מתוך פחד מההליך הפלילי. משום שהקורבן למהלך שלך הוא את והילדים. אינני יודע מה בדיוק מתרחש אצלכם בבית, אך אני בסך הכל מבקש לעורר אותך לחשוב בצורה מושכלת שהרי את מכירה את בעלך טוב ממני. רק אם את בטוחה שבאמת הוא עבר שינוי, תמשיכי לסייע לו.

נ.ב. - האם זה נוגע למקרה של הפונה בשם יאיר ששאל באותו נושא וכמעט באותן נסיבות?

ככל ששאלתך נוגעת לאפשרות לנקיטה בהליך פלילי בגין חריגת בניה, הרי שההליך ככל שיוחלט לנקוט בו יחול על מי שעבר את העבירה. במקרה זה המוכר. לא נראה לי שהקונה צריך לחיות בחשש.
יחד עם זאת, אם הרשות המקומית תוציא צו הריסה נגד המבנה שהוסף שלא כדין, ברור שהקונה יידרש לממש אותו. שהרי עם השלמת הרכישה הנכס עובר לבעלותו ולאחריותו והמוכר לא יכול לעשות פעולה בנכס שאינו בבעלותו עוד.

החוק למניעת הטרדה מינית ברור. לא כל פעולה היא בבחינת הטרדה. הטרדה היא זו בה הבחורה מבהירה בכל דרך כולל בשפת גוף שהיא אינה מעוניינת ומבקשת להפסיק את ההתנהגות, שיכולה להתבטא במגע, במבט, בהערות וכיו"ב. במקרה שלך לא נראה לי שישנה הטרדה.

יחד עם זאת בהחלט יש כאן אפשרות לתקיפה מינית. אינני אומר שנעשתה תקיפה אך יש פוטנציאל לתלונה בכוון זה, ככל שיעלה חשש שהנשיקה באה לצורך סיפוק מיני וכיו"ב.

מומלץ לא לעשות טעויות מלכתחילה. זה תמיד נכון.

מדוע המתנת כל כך הרבה זמן? ראשית צור קשר עם תחנת המשטרה שטיפלה באירוע ותנסה לברר היכן עומדת החקירה בתיק. אם לא קבלת הודעה על סגירת התיק, כנראה שהוא טרם נסגר אא"כ התרחשה תקלה וההודעה לא הגיעה אליך.

מבחינת האלימות מדובר בתקיפה. באפשרותך להגיש נגד המאבטח קובלנה פלילית פרטית שתתנהל כמו כל הליך פלילי אחר, זולת העובדה שהתובע במקרה זה הוא אתה ולא המדינה. אינני יודע האם המאבטח נחשב לעובד מדינה ואם כן הרי שיש צורך באישור היועמ"ש. הליך זה לא מומלץ כי רף הוכחת האשמה הוא גבוה מאוד ובנוסף רווח אישי לא יהיה ואם יהיה אזי הוא קטן ושולי למאמץ.

אתה רשאי גם להגיש תביעה אזרחית לפיצוי בגין התקיפה וההשלכות הרפואיות והאחרות שלה. לשם כך עליה להיוועץ בעורך דין העוסק בנזיקין.

אינני רואה כל בסיס לתביעה נגד המשטרה. לפחות לא על בסיס העובדות שציינת בשאלתך. על מחדלים חמורים ומשמעותיים יותר לא ניתן לתבוע. קל וחומר במקרה זה שכלל אין מחדל. שכן לא קבוע מועד בחוק הקובע עד מתי יש להגיש כתב אישום או לסיים חקירה.

במידת האפשר ,,,אם תתקבל תשובה ,,,אגיד תודה מראש!!!

השאלה האם התיק נסגר. ואם כן מאיזה עילה. שנית, אם התיק עדיין לא נסגר אולי תנסה לברר עם התביעות שבאותו מחוז נחקרת היכן התיק עומד. בכל אופן הגשת תלונה שקרית היא בפניי עצמה עבירה פלילית. אם יש לך אפשרות לתבוע בהליך אזרחי. התשובה נגזרת מהתוצאה הסופית האם יש כתב אישום, האם התיק נסגר וכיוצא בזה. ג'ימי מינאוי, עו"ד

לטעמי ברגע שהתיק נסגר יש לך אפשרות לבקש לצלם את התיק.ג'ימי מינאוי

משה שלום.
ראשית, עליך להגיש ערר על ההחלטה בתוך פרק זמן של שלושים ימים מיום קבלת ההודעה על סגירת התיק.
במקרה שלך עדיף להגיש ערר פורמאלי. ולרשום כי הנך מבקש את חומר החקירה כדי להשלים את נימוקי הערר.
זוהי זכותך, כל עוד לא עבר פרק הזמן האמור.

בכבוד רב
משה גיל עו"ד

ככלל גזר-דין יש לבצעו בו מיידית. לביהמ"ש יש סמכות לעכב את העונש לפרק זמן כפי שיראה לנכון. למשל אם אחד הצדדים מבקש לערער אזי לביהמ"ש יש סמכות להורות על עיכוב העונש כולו או חלקו, ג'ימי מינאוי

אלעד שלום.
בעקרון עונש מאסר אותו גזר ביהמ"ש, אמור להתבצע באופן מידי.
אולם ניתן לבקש מביהמ"ש במועד מתן גזר הדין לעכב את ביצוע העונש, בכדי לערוך סידורים אחרונים או בכדי להגיש ערעור.
במקרים רבים (קימת רשימה של קריטריונים בפסיקה) יעתר בית המשפט לבקשה ויקבע ערבונות (הפקדת סכום כספי) וערבויות (אנשים שיחתמו כערבים להתיצבות הנאשם).

בכבוד רב,
עו"ד גיל משה.