פורום עורכי דין

כל שופט יכול על פי שיקול דעתו לפסוק אחרת, אם היה רף ענישה גבוה יותר והייתה חקיקה של משפטי מוצא כפי שהציעה השרה ליבני כשהייתה שרמציעה שכל שופט יראה בכל עבריין כאילו הוא פגע בו אישית. ויחמיר. ולקובעי מדיניות אני קוראת לחוקק ת המשפטים, אולי העונשים היו מרתיעים המצב כפי שהוא היום גורם לזילות בחיי משתמשי הדרך, להזכיר לכל ציבור המאזינים כל אדם הולך רגל או נהג עלול להפגע על ידי נהג שלא מציית לחוק, גם שופטים עלולים להיות בין אלו. אני חוקים הולמים לחומרת העבירה ולהקים מאגר מידע לציבור בו יהיו שמות פסולי הרשיון על מנת שנוכל לדווח ולמנוע את ההרג הבא.

תוכלו לשמוע הערב בתכנית של אבי אתגר ברשת ב' בין השעות 19:00 ל20:00 את דבריי על עונשים מרתיעים לעברייני תנועה בעקבות ראיון שהתקיים לפני שבועיים עם עו"ד אורון איילון. חלק מדברי הדפסתי בדברים הקודמים אך נפלה טעות בעריכת הדברים ואיתכם הסליחה

אינני מתמצאת בתחום של עבירות תנועה.
יחד עם זאת, אני חשה, כמו רבים אחרים, שהעונשים שמושתים על עברייני תנועה, שעברו עבירות חמורות (כגון נהיגה בשכרות, נהיגה בפסילה וכיו"ב), בין אם תוצאתן קשה ומזעזעת ובין אם לאו, אינם קשים מספיק ואינם מרתיעים מספיק את העבריינים, באופן שיצמצם את תאונות הדרכים הקשות, אשר מכות ללא רחם בכולנו.
לדעתי הכשל באכיפת החוק עובר לכל אורך השרשרת, החל מהמשטרה אשר בוחרת לאכוף את החוק במקומות שבו נוח לה לעשות זאת ולאו דווקא במקומות שבהם זה מתבקש (כגון העמדת שוטרים עם מכשיר לייזר לתפיסת נהגים במהירות מופרזת דווקא בכביש פתוח ולא מסוכן ולא בכביש בעייתי), או שהמשטרה לעיתים מתרשלת באיסוף הראיות, באופן שמקשה על העמדת העבריין לדין בגין עבירה המשקפת את מלוא חומרת העניין, הפרקליטות אשר בוחרת, מטעמיה, לסגור את העניין בעסקת טיעון ובעונש מקל, והשופט שאינו מבקר כהלכה את עסקאות הטיעון של הפרקליטות, או שמקל מטעמיו על עונשו של העבריין.

בבדיקת פסקי דין שניתנו ע"י בת הדין לתעבורה, מתברר שעל אותן העבירות ניתנו פסקי דין שהטווח ביניהם בלתי סביר. העובדה שאין כיום נורמה של ענישה וכל שופט מחליט ללא שיקול אובייקטיבי על מידת העונש. הדבר מחייב שינוי ע"י קביעת עונשי מינימום. עבריין תנועה חוזר (נוהג בשיכרות, ללא רשיון בתוקף ובעל הרשעות רבות בעבר) חייב להיענש באופן מחמיר ומרתיע נהגים אחרים. שופטי תעבורה מסוימים הודיעו שאין זה מתפקידם לחנך את הציבור. אינני מסכים עם קביעה זו. גם כרופא שטיפל בחולים רבים במיון השתדלתי לחנך את החולים ובני המשפחה להתנהגות שלא תפגע בבריאותם, למרות שהתפקידי הראשוני היה לאבחן את המחלות ולטפל בהן. בכל מקרה חייבים השופטים להגן על הציבור בפני עברייני התנועהמועדים ולסלקם מהכבישים. שלילת רשיונו של נהג הנוהג ללא רשיון שכבר נשלל קודם לכן- זהו זלזול בחוק ובציבור!

ברור שיש להפעיל ענישה מקסימלית ותוקפנית, שכן מדובר באנשים שחיי אדם בעיניהם הם כקליפת השום - חייבים להעיף אותם מהכביש!!

http://www.israelbar.org.il/uploadFiles/_121122ETRX.pdf

אם הייתי במקומך הייתי מציינת בטופס: "למען הזהירות אציין שנשפטתי על החזקת פיגיון בהיותי קטין (לפני ___ שנים) והוטל עלי קנס ללא הרשעה". ואם יש לך כמה מילים להוסיף שיש בהן להמעיט בחומרת העניין - זה כמובן מבורך.

ייתכן וזה היה ללא הרשעה

שניאור היקר,
אין לי לצערי הצעה מעשית - מקום שתוכל להתמחות בו. אך זאת אומר ומהרבה ניסיון לחברים שמסביבי וגם באופן אישי, אין זו מלאכה קלה כלל. הסיבות יכולות להיות מגוונות ורבות. או עקב הגידול במתמחים, או בגלל שיקולים כאלה ואחרים שיש לכל משרד. אך זאת אומר. ראשית, האם אתה החלטת על התחום בו אתה רוצה להתמחות? אם אתה חרדי/או דתי, האם אתה מודע למגבלותיך במשרד חילוני (מבלי להכליל וישנם יוצאי דופן...) - אם זה בימי שישי (שישנם משרדים המבקשים...) או בימי צום, או חג (חנוכה, פורים....ועוד כהנה... לכן, אין עצה, אלא לשלוח קורות חיים לכמה שיותר משרדים, ולחכות לראיון.
עצה נוספת: דאג לקורות חיים בידי איש מקצוע או מי שמבין בנושא.
זכור! הזמן הקובע את גורלך בראיון (את זה חשוב לזכור גם לעניין קורות חיים...) זה ה - 30 שניות הראשונות שלך מול המראיין...
את אשר יכולתי כתבתי לך.
בהצלחה חבר, ואשמח להתעדכן ממך.

אם קנית דירה חדשה (וחתמת לצורך העניין על הסכם), המוכר לא יכול היה לשנות את המחיר. אם הוא שינה את המחיר, כנראה שלא חתמתם על הסכם. כדי להשיב כמו שצריך לתשובתך, צריך לבדוק, למה בדיוק את מתכוונת כשאת אומרת "קניתי דירה חדשה". האם חתמתם על הסכם ומה בדיוק היה כתוב בהסכם. בנסיבות מסויימות אכן תוכלי לדרוש ולקבל פיצוי על נזקים שנגרמו לך.
בכל אופן, אני מציעה לך להפנות את השאלה גם לפורום נדל"ן ומכר דירות.

נכון

אינדקס עורכי דין
עורך דין

פנייתך נגועה באפליה. את עלולה להתבע על כך.מוטב שתסירי
את הצעת-עבודתך הלוקה באי-שוויון.

אני חושבת שאם יש כוונה אמיתית להקשיח את הבחינות, והדבר יחזור על עצמו בצורה עקבית ומכוונת לאורך שנים, בסופו של דבר זה יועיל למקצוע. ישנם תחומים בהם ידוע שאחרי שנים של לימודים צריך לעבור בחינות קשות ומתישות - שמאות מקרקעין - אחרי שנים של לימודים ואחרי התמחות ארוכה - יש בחינה קשה מאוד (יש הנבחנים בבחינה זו 4 ו-5 פעמים עד שמצליחים לעבור). הדבר ידוע ומשמש כסוג של "וסת" לכמות האנשים שפונים לדרך זו. גם בראיית חשבון - אחרי שנים של לימודים (אפילו יותר ממשפטים), התמחות ארוכה (שנתיים) - יש בחינות קשות, שידוע שלא ניתן לעבור אותן "בהליכה". גם התחום הזה אינו כה רווי כמו עריכת דין.
גם בהנחה, שהאוניברסיטאות יקשיחו את הלימודים, כך שאי אפשר יהיה לצלוח את התואר "בהליכה", עדיין אין לצפות מהמכללות שמטרותיהן יותר עסקיות באופיין, להקשיח את התארים בהתאמה לאוניברסיטאות.
מה שברור זה שאת הכמויות האדירות של עורכי הדין שמצטרפים בכל שנה למקצוע, ומזיקים לכולנו, חייבים, איכשהו, לנסות ולצמצם. אם העובדה שקשה מאוד למצוא מקום להתמחות וקשה לא פחות למצוא אח"כ עבודה כעורך דין שכיר, אינה מרפה את ידיהם של הסטודנטים הפוטנציאליים למשפטים, אולי בחינות לשכה קשות במיוחד יעשו זאת.
לא בטוח ששאלות פינתיות ואיזוטריות הן הדרך.
אולי מוטב לעשות זאת באמצעות בחינה קשה, שהשאלות בה הן רלבנטיות, חשובות ומצריכות ידע והבנת התחום.

ראשית תרשה לי לתקן אותך בכותבך "לאור בחינות הלשכה האחרונות" מאחר ואם כוונתך היא אף לבחינת מאי 07 הרי זו טעות.
בבחינת מאי 07 היו אחוזי מעבר מהגבוהים בבחינות הלשכה וזו נחשבה לבחינה קלה במיוחד. אני מניח כי כוונתך היא לבחינת אוק' 07 שזו כפי הידוע הבחינה הקשה והמכשילה ביותר בתולדות בחינות לשכת עו"ד.
ובאשר לעצם הדיון בסוגיית הקשחת תנאי קבלת הרישיון, הנני סבור כי יש למצוא את הדרך הנכונה והיעילה על מנת להקשות את קבלת החברים ללשכה ואכן לדרוש איכויות גבוהות יותר מסטודנטים ומתמחים במשפטים אך זאת לא ע"י בחינת לשכה המורכבת ברובה משאלות איזוטריות אשר מכילה מגמת הכשלה. הפיתרון לכך לדעתי הינו מורכב יותר יש לבחון את הסוגייה בצורה יותר רצינית לדוגמא: להגדיר למוסדות להשכלה גבוהה במשפטים תנאי קבלה מסוימים (נוקשים יותר), בחינת לשכה במתכונת שונה מזו הקיימת היום.

ולא צריך לחפש לפגוע באלה שכבר צלחו את כל שנות התואר!!

בהתאם לחוק עובד זכאי גם לפיצויי פיטורים כאשר הוא עוזב לרגל מצב בריאות לקוי של בן משפחתו.

היי טלי, חייכתי מאוזן לאוזן כשקראתי את הודעתך... :) כן... תחושה של הקלה כשנכנסים לחופשת הסופ"ש. אני תמיד אומר מה היינו עושים בלי שבת.

אך האמת... לפני יום שישי בשעה 14:00... אני עוד לא נמצא באופוריה שאת מתארת :) ואני לא מתלונן :)

השמחה לקראת הסופ"ש היא גם אצלי (שנהנה להיות עסוק עד דקה לפני כניסת השבת)... השמחה היא לקראת המנוחה, הארוחה, המשפחה - הרבה יותר מהשמחה שהעבודה... נשארת במשרד.

ב"ה

שבת שלום

טלי, ראשית תודה על המבט המעניין בשאלתך.
נדמה לי כי התשובה לשאלתך היא רחבה, אך על קצה המזלג אומר: כי גם מי שאוהב את העבודה, הוא זקוק לרגע של שקט ורוגע נפשי (בשונה ממנוחה פיזית). כזו היא מנוחת השבת. כי שום עבודה מעניינת לא תחליף רגע של שקט - כאשר האני הפנימי מדבר אליך.
טוב שיש שבת...
שבת שלום לכל חברי הפורום היקרים. ברכתי לכם כי נגיע לשלווה פנימית בחיינו, גם ברגעים של עבודה מאומצת וקשה.

נכון שיש בכך היגיון, אבל זה כל כך מכוער, כל כך מכוער בעיני,
במיוחד אם נותנים לך אגב כך הרגשה לא טובה.

כשיבוא לי אבדוק אם זה גם חוקי.
אבל חוקי או לא.

זה מרגיז. כל מה שנגוע באפליה וריח של גזענות והתנשאות מכוער בעיני !

אינני עוסקת בתחום הפלילי.
יחד עם זאת, אני מכירה סיפורים על חשודים בעבירות צווארון לבן אשר נעצרו בקול תרועה, תוך ששמם מתנוסס בכל אמצעי התקשורת, ומעולם לא הוגש נגדם כתב אישום. הפרסום התקשורתי גרם להרס שמם הטוב, הן בחייהם הפרטיים והן בחייהם המקצועיים (ובמקרים מסויימים גדע את יכולת ההתפרנסות שלהם).
אני חושבת שהצעת החוק טובה וראויה.
למתבונן מהצד נראה שלעיתים רשויות החוק עושות "מבצעי עליהום" ומתנפלות על חשוד שבחרו, תוך פרסום העניין בקול גדול בתקשורת, על מנת ליצור הרתעה, כשההר בסופו של דבר מוליד עכבר וכתב אישום אינו מוגש.
למען ההגינות אציין, שמכיון שאינני עוסקת בתחום הפלילי, אני ניזונה מאמצעי התקשורת ומתחושותיי בעניין זה.

אני ממליצה לך להיוועץ עם עו"ד הבקיא בתחום המקרקעין לפני התקדמות בהליכי המו"מ לקראת רכישת הדירה.
ייתכן שתוכלי לקבל אינפורמציה נוספת בפורום מקרקעין ומכר דירות.

בעיניי הצעת החוק ראויה לשבח. גם אם קופת הרשות המקומית תצמח כתוצאה ממנה - העיקר שאיכות חיינו תשתנה ולטובה. ככל שיהיה זה האינטרס של הרשות המקומית לאכוף את החוק - כן ייושמו כללי החוק ובתוצאה - איכות חיינו.

http://www.knesset.gov.il/privatelaw/data/17/2384.rtf

אחרת הם כבר היו חושבים על זה בעצמם.

לרבים מהמשרדים הגדולים (בעיקר אלה העוסקים, בין היתר, במשפט מסחרי) יש אתר אינטרנט. משום מה רוב האתרים של המשרדים הגדולים כתובים רק באנגלית. בדרך כלל האתרים שלהם מעוצבים היטב, אולם הם משדרים תחושה של אתר סטטי שלא מתרחש בו שום דבר. במקרה הטוב הם מכניסים שם קטעי עיתונות או חדשות הנוגעות למשרד או לתיקים שהמשרד מטפל. זה נראה כמו משהו שהם עושים "בשביל שיהיה", אלא אם כן הם מקדמים את האתר בחו"ל ואני כגולשת פחות חשופה לזה.

זה עוד נושא חשוב שלדעתי חובתה של הלשכה (לשכת עוה"ד) לסייע, באיכותה של האתר כמו גם בעלותה. כוונתי היא בכלל ובפרט - באי ניצול הכוח הצרכני של גוף כה גדול של עורכי הדין כלל. (בעיניי מועדון הצרכנות באתר הלשכה לוקה בחסר רב ואיננה אפקטיבית ביחס הכוח העצום שיש לנו ) כך, שאם הלשכה הייתה מקימה גוף מיוחד להתקנת אתרים , אז ראשית היה זה (אולי) תחת פיקוח כללי האתיקה, ושנית גם המחירים היו בהתאם - כאשר היה זה בחסות מועדון הצרכנות של הלשכה.
אשמח לשמוע דעת חבריי המלומדים

ידעתי שעורכות דין שכירות משתכרות פחות מעורכי דין שכירים. האם זה נכון גם לגבי עצמאיות? האם יש מחקרים שמדברים על כך שעורכות דין שותפות במשרד או עצמאיות משתכרות פחות מעורכי דין עצמאים?
אני מכירה לא מעט עורכות דין עצמאיות שמשתכרות יפה ועושות חייל. בכל זאת זה מעניין ברמה האקדמית.
אין ספק שלנשים יש קושי לאזן בין הקריירה למשפחה וזה לאו דווקא לכאלה שעוסקות בתחום המשפטי.
עיסוק בתחום המשפטי בסקטור הפרטי (ובחלק מהמשרות גם בסקטור הציבורי) בד"כ דורש השקעת שעות עבודה מאומצות, מה שאפשרי כל זמן שאין ילדים. יחד עם זאת, זה לא שונה מתחומים תובעניים אחרים (כמו ראיית חשבון, עבודה בהי טק וכו').
אני מניחה שכל אחת צריכה להחליט איפה עובר קו הגבול מבחינתה וכמה היא מוכנה להשקיע בקריירה ע"ח המשפחה או להיפך, ובהתאם לכך למצוא את הפתרון התעסוקתי עבורה.
יש לי הרבה חברות עורכות דין בותק של 10 שנים ויותר שהן גם אמהות.
חלקן שכירות במשרדי עו"ד (עובדות עד 15:30 או 16:00), חלקן שכירות במחלקות משפטיות בחברה (עובדות שעות דומות), חלקן עצמאיות וחלקן פרשו מהמקצוע (ולאו דווקא בגלל השעות).

נשים צריכות לגדל ילדים ולכן קשה להן להשקיע בקריירה.

אבל אני מכיר המון דוג' לעו"ד שלאחר ההריון חזרו לעבוד כרגיל, כמובן תוך התחשבות מובנת באילוצים הנוגעים לטיפול בתינוק..

אין ספק כי המצב הקיים הוא קשה ובעייתי.
אין ספק שאסור להעסיק עובדים בכלל (ועורכי דין בפרט) בתנאים הנוגעים את החוק ובכלל זאת חוק שכר מינימום, חוק שעות עבודה ומנוחה וכיו"ב.
יחד עם זאת, המצב השורר כעת בשוק עורכי הדין הוא לא חדש. מאחר שהמשק לא מצוי כרגע במיתון, המצב כעת הוא "טוב יחסית". כשהמשק היה במיתון המצב היה קשה בהרבה. גם במצב הנוכחי וחרף תנאי ההעסקה המחפירים, עדיין מתקשים רבים למצוא מקום שיעסיק אותם בתקופת ההתמחות ואח"כ כעורכי דין צעירים.
החמרה של תנאי ההעסקה של עורכי הדין מעבר למה שמחייב החוק כרגע הינה גזירה של אבטלה לעוד עורכי דין ומתמחים שיתקשו למצוא מקום שיעסיקם ב"מחיר" גבוה יותר.
בהינתן שזה המצב וזה לא מצב חדש, על מי שלומד היום משפטים תוך תקווה להפוך לעורך דין ברבות הימים לקחת בחשבון שצפויות לו שנים קשות מבחינה כלכלית.

לשידול . דבר שני - אין מומחה בתחום במשפטים. אסור לעו"ד לומר או לכתוב "מומחה" אלא עוסק בתחום, אחרת זו עבירה אתית. אין עדיין תחומי התמחות בעריכת דין. שבת שלום.

בגעגוע בלתי פוסק. כמו החוף לגלים, כמו סיזיפוס העולה ויורד מההר ממסע געגועים שאף פעם לא נגמר...
שבת שלום.

באמת כל הכבוד

אתה צודק 100%. במקרה הנדון לא מדובר בתוכן שהובא לאתר ע"י הגולשים אלא ע"י בעל האתר.
לגבי השאלה - מה היתה אחריות בעל האתר לו התוכן היה מובא על ידי הגולשים - השאלה מעניינת.
לדעתי לא הגיוני שלבעל האתר לא תהיה שום אחריות על כך. בכל זאת הוא נותן את הפלטפורמה וקוצר את הפירות שלה. הוא צריך לדאוג לעצמו למנגנוני הבטחון הראויים מול הגולשים (גם בתקנון ואולי גם במנגנוני סינון של תוכן שעלול להיות "חשוד" מבחינת זכויות היוצרים שבו).

נראה לי שהצדק אתך. אומנם עדיין לא קראתי את פסק הדין לעומק, אך נראה כי אין הנידון דנן דומה לשאלה המעניינת שיכולה להישאל - בדבר אחראיותו של מפעיל (או בעל) האתר, על תוכן הפרסומים באתרו. כי נדמה שבנושא הנידון בפסה"ד מדובר על שימוש בתמונות (זכויות יוצרים שהופרו) שהוכנסו לאתר בידיעתו וכן בשליטתו המלאה של בעל האתר , כאשר התמונות בלעדיו לא היו יכולות לעלות לאתר. ואין הפס"ד מתייחס לשאלה הכללית שהיא מעניינת משפטית. אך לא סביר כלל לחייב באופן אוטומאטי את בעל האתר, במקרים שלא היה בידו למנוע את המקרה או במידה והוא עשה ככל יכולתו על מנת שלא יעלו לאתר חומרים העוברים על איסור כזה או אחר. למשל, איסור לשון הרע - כאשר לכאורה לפי הפס"ד הנ"ל בעל האתר מתחייב באיסור לשון הרע במידה ומאן דהו העלה דיבה או בדומה לו...
כך, שישנם מידרגים שונים בעניין, ובלי ספק, שהדברים עוד יוסדרו בפסקי דיןם הבאים באופן יותר יסודי וברור.

בעל האתר צריך לקחת אחריות על מעשיו ולא לגנוב!

ברגע שהוא מספק הזדמנות לגולשים לעשות כן, הוא לא יכול לגלגל עיניים ולהתחמק מלשאת בתוצאות, רק צריך להיזהר שלא להרחיק לכת מדי באחריות שמייחסים, וצריך לקבוע סטנדרטים מדוייקים..

כולנו חשים בשנים האחרונות שנוצר חיבור בלתי נסבל בין הון לשלטון, ושהאינטרסים האישיים והצרים גברו ודרסו כל חלקה טובה. הצעת החוק הזו מתחברת ל"נראות" של הדברים כלפי חוץ. האינטרסים השונים הם לגיטימיים, וזה בסדר שהם יגיעו למסדרונות הכנסת, אולם ראוי שהדברים יהיו שקופים לעיני כל, ע"מ שיהיה ברור מי עומד מאחורי הקלעים.
בעיניי הצעת החוק מבורכת.

בביצוע רישום הרכישה, והוא רשאי לקבל מרוכש הדירה שכ"ט עבור הטיפול ברישום הרכישה.
הבעייתיות היא שהקבלן ורוכש הדירה הם, למעשה, צדדים מנוגדים, בעלי אינטרסים מתנגשים, לפחות באופן פוטנציאלי, ולכן עורך הדין אינו יכול הליות נאמן בו זמנית לשניהם. ע"כ כלל 5 לכללי לשכת עורכי הדין (ייצוג בעסקאות בדירות) מסייג ואומר אך ורק.
בגליון אתיקה מקצועית מספר 11 קבעה ועדת האתיקה כח החל במועד בו רשם עורך הדין את הזכויות בדירה ע"ש הרוכש, תמה חובת הנאמנות כלפי הרוכש, ולאחר מועד זה רשאי עו"ד לייצג את הקבלן-לקוחו גם בתביעות הקשורות לדירה ולרוכש, שאינן קשורות לרישום. יודגש: ההסדרים הללו אינם מתירים לעו"ד לייצג את הקבלן נגד רוכש הדירה אם יש לו ניגוד עניינים ספציפי, למשל, כאשר הלקוח טוען שהקבלן לא ילא את התחייבותו לביצוע הרישום.
אז נראה לי, כי הצעת החוק אינה מעלה ואינה מורידה.

למיטב הבנתי הכשלים שהתגלו עד כה בפרשת חפציבה אינם נוגעים לעורכי הדין שטיפלו בעסקאות וייצגו באותה עת גם את חפציבה וגם את הרוכשים. פרשת חפציבה כעת עודנה פופולארית ולכן כל עניין הנוגע לקבלנים נקשר איכשהו לפרשה זו.
אצל עורכי דין שמייצגים יזם או קבלן בעסקת נדל"ן גדולה נהוג שלא מקבלים שכר טרחה לאורך כל הייצוג אלא רק בסוף, כשנמכרות הדירות לרוכשים, ושכר הטרחה נגבה מהרוכשים, כביכול, עבור הטיפול ברישום הבית המשותף ורישום הזכויות על שם הרוכשים בטאבו.
אינני סבורה שביטול הכלל ישנה את הנוהג הזה. יש להניח שהפתרון שימצא (אשר כבר היום הוא רווח אצל חלק מהחברות הקבלניות / יזמיות) יהיה כי החברה היא זו שמתחייבת לטיפול ברישום הבית המשותף בלשכת רישום המקרקעין ורישום הזכויות על שם הרוכשים בטאבו, והיא זו הגובה את השכר או ההוצאה המשפטית מהלקוח במועד החתימה על הסכם המכר.
לדעתי זה רק ירע את מצב הרוכשים, שכן אם תקרוס החברה הקבלנית הם יישארו עם התחייבות שאין להם דרך לאכוף אותה. כיום, כששכר הטרחה משולם ישירות לעורך הדין של החברה, גם אם החברה קרסה, עורך הדין שלה עודנו מחוייב לרוכשים להמשיך ולטפל בעניין (שכן את שכרו הוא קיבל מראש).



הערת מערכת:לקריאה נוספת: רישום מקרקעין

ליאורה,

אני יכול לספר לך שכשאני עמדתי "בזמנו" (שלא היה מזמן כל כך) לפני ההחלטה ההיא. עמדו בפניי אלה: 1. עד כמה אני רוצה להמשיך במסלול המרכזי של עורכי הדין (לכיוון של פתיחת משרד). 2. עד כמה אני מוכן להשתעבד לעבודה. 3. תחום העניין.

ביודעי שמתמחים בבתי משפט בדרך כלל לא מוצאים את דרכם למשרדים הגדולים - וויתרתי על כך מראש (למרות החוויה שטמונה בכך), חיפשתי משרד שיאזן בין כמות השעות שהייתי אמור להשקיע לבין האפשרות שלי לצמוח בכיוונים נוספים. עסקתי באותה תקופה כמו גם היום בפיתוח סדנה משפטית לנוער. בסופו של יום מצאתי משרד בינוני-גדול (גילת קנולר גראוס ושות') שהתחשב גם בפעילות נוספת שלקחתי בה חלק (העשרת והדרכת נוער), ומצאתי את עצמי אומנם שעות רבות במשרד, אבל גם שעות רבות (במרכז שעות העבודה) עושה דברים אחרים - ובתמיכת המשרד.

מה שאומר, ולכן בעצם בחרתי להשאיר את התגובה שלי:
כל מי שבוחר בסופו של יום להתמחות במשרד גדול שיכול לקדם אותו גם מקצועית ולהוות עבורו מקפצה אמיתית לחיים מקצועיים בתחום - שלא יתבייש לבקש ולשאול את מנהלי המשרד אם ישנה אפשרות לשלב בתוך ההתמחות גם עניינים שקשורים בקידום האישי מקצועי בתחום שלא בהכרח יש לו קשר למשרד. בעיתו - הייתי משוכנע שלא אצליח לשלב בין משרד תובעני לבין המשך הפעילות עם הנוער והילדים. התחוור, ולשמחתי, שהתמחות במשרד שיש בו עומס של עבודה, לא תמיד באה על חשבון ההתפתחות האישית - ולעיתים ניתן למצוא נכונות יפה מצד משרדים גדולים לתת למתמחה גם להשקיע בדברים שהוא אוהב, ומביא יחד עמו.

אדרבא, המשרד היה שותף לפעילות עם הנוער ותרם לה לא מעט. לראייה עורכי דין מהמשרד תרמו בעצמם גם הם במסגרת של משפטים מבוימים והדרכות - למען הקהילה. תודתי על כל אלה לעו"ד אביתר קנולר.

בהצלחה לכולם

אמנם תקופת ההתמחות רחוקה ממני מאוד, והחכמה שלי היום היא חכמה שלאחר מעשה, אולם אם הייתי צריכה לבחור שוב הייתי בוחרת במשרד קטן או בינוני.
מניסיוני, ואם לעשות הכללה, האווירה במשרדים קטנים או בינוניים בד"כ יותר טובה. יש יותר תחושה משפחתית. בד"כ יותר קל להתבלט. בד"כ עובדים עם מספר מאמנים ולא עם מאמן אחד בלבד, מה שמאפשר ללמוד מספר סגנונות, מספר קווי מחשבה ומספר שיטות עבודה. המתמחה הוא בדרך כלל יותר משמעותי במשרד קטן או בינוני. במשרד גדול הוא בדרך בורג מאוד מאוד קטן.

משרד בינוני ו/או בינוני הוא אפקטיבי למתמחה יותר ממשרד גדול, יהיה מי שיהיה. אומר אני זאת ראשית מניסיון אישי וכן מניסיונם של רבים ממכריי וחבריי לקולגה. הסיבה היא פשוטה. במשרד גדול אתה לא מוצא את עצמך, אתה שם בורג קטן בים הגדול.... מה שאין כן במשרדים בינוניים, שם אתה יכול ללמוד כל מיני סוגי גישות, יחס משפחתי וכו' - מה שיכול בהחלט "לבנות" את ומקצע את המתמחה לימים הבאים עליו לטובה.