פורום לשון הרע

מלים מתפרשות על-פי הקשרן ומשמען בעיני אדם סביר. על כן כינוי אדם "נאצי" עשוי, במקרים מסוימים, להתפרש כפשוטו, לאמור: שאותו אדם, לפי הטענה, אימץ לעצמו השקפת עולם נאצית, והוא מסוכן לאנושות; ובמקרים אחרים, שהכוונה היא אך לזאת, שהוא קשוח ואדיש לכאבם של אחרים ("איזה נאצי המפקד הזה").

כך או כך, הביטוי "נאצי", כשהוא מופנה כלפי אדם, יתפרש בדרך כלל כלשון הרע כהגדרתה בסעיף 1 לחוק איסור לשון הרע, משום שהוא עלול לבזות את אותו אדם, לעשותו מטרה לשנאה או ללעג, לפגוע במשלח ידו וכדומה.

אלא מאי?

החוק אינו אוסר לחלוטין לפרסם לשון הרע. למפרסם לשון הרע עשויה לעמוד אחת או יותר מההגנות שבחוק, ואז תידחה התביעה נגדו, למשל, אם פרסם אמת שיש בה עניין ציבורי (סעיף 14 לחוק); או אם פרסם בתום לב את דעתו על מעשיו ואופיו של איש ציבור (סעיף 15(4)).



ראה רע"א 10520/03, איתמר בן-גביר נגד אמנון דנקנר:

http://www.the7eye.org.il/verdicts/50706

בית המשפט לא יצווה לחשוף מקור עיתונאי, אלא במקרים חריגים (ראה תגובתי בכתובת שלמטה), והמקרה שתיארת, על פניו, אינו אחד מהם, אך צו כאמור ממילא אינו נדרש בו, שהרי זהותך, כפי שציינת, ידועה לתובע הפוטנציאלי.

במקרה הנדון, אם הכתב ואתה תיתבעו על לשון הרע, מן הסתם תיטען הטענה, שאתה מסרת את הדברים המשמיצים לכתב, ושניכם תיאלצו להגיב על כך. ולמותר לציין, שעל-פי החוק תהיו חייבים להעיד אמת; על כל פנים, בית המשפט ישקול ויקבע אם העדתם אמת, אם לאו, ויפסוק בהתאם לכך.



http://www.lawforums.co.il/SingleMessage.aspx?MessageID=593480

ואף להרשות לך להגיב עליהם מתא הדוא"ל שלה.

על כן לא תפר שום חוק בעצם שליחת התגובה, אך אתה עשוי לעבור עבירה בתוכן התגובה, אם היא תכלול, למשל, איומים (עבירה לפי חוק העונשין) או קללות (הטרדה באמצעות מתקן בזק לפי חוק התקשורת (בזק ושידורים)).

1. אכן המדובר בלשון הרע.

2. יש לבחון את הנסיבות וההגנות. ככלל, חזרה על דברי לשון הרע עלולה לעלות כדי לשון הרע.



בברכה,

עו"ד שלומי וינברג,

מנהל פורום לשון הרע

הסיפא עשוייה בנסיבות מסויימות להוות לשון הרע, ובהתאם לקונטקסט של הדברים, והאם יש הפרדה בין "הדעה" לבין "העובדות".



ככלל, הבעה דעה צרכנית מותרת - אולם תלוי בניסוח, ובהקשר.



בברכה,

עו"ד שלומי וינברג,

מנהל פורום לשון הרע

פרסום כתבי טענות מותר ומוגן ע"פ סעיפים 13(5) ו-13(7) לחוק, ומותר לך להסתיר את שמך.



בברכה,

עו"ד שלומי וינברג,

מנהל פורום לשון הרע

1. לשון הרע היא (בתמצית) דבר שפרסומו עלול להשפיל אדם, לעשותו מטרה לשנאה או ללעג, לפגוע במשלח ידו וכדומה (סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע). מכאן ברור, שכתבי טענות ופסקי דין, בדרך כלל, עמוסים דברי לשון הרע למכביר. אלא מאי?

2. לפי סעיף 13(5) לחוק, כפי שפורש בהרחבה בפסיקה, פרסום במסגרת הליך משפטי, לרבות בכתבי הטענות, בתצהירים ובכל התכתובת הנוגעת להליך לא יהווה עילה למשפט. אבל:

3. פרסום כתב טענות בעיתון או באתר אינטרנט אינו פרסום שבמסגרת ההליך. על כן, לדעתי, החסינות לפי סעיף 13(5) אינה חלה עליו. לעומת זאת:

4. על פרסום כתב טענות בעיתון או באתר אינטרנט עשוי להגן סעיף אחר של החוק, למשל, סעיף 13(7), המתיר "דין וחשבון נכון והוגן על מה שנאמר או אירע כאמור בפסקאות (5) או (6) בישיבה פומבית, ובלבד שהפרסום לא נאסר לפי סעיף 21", משמע: אין די בכך, שהדין וחשבון יהיה נכון, אלא הוא צריך להיות גם הוגן, ולדוגמה: פרסום חד-צדדי של כתב התביעה, תוך התעלמות מכתב ההגנה, או (אם כתב ההגנה טרם הוגש), בלי שהתבקשה תגובת הנתבע, עשוי להיחשב כפרסום שאינו הוגן. לחלופין:

5. המפרסם כתב טענות בעיתון או באתר אינטרנט יכול להישען על ההגנה לפי סעיף 14, שהפרסום אמת ויש בו עניין ציבורי, אך אז עליו להוכיח את שני הרכיבים; או על אחת החלופות של סעיף 15, למשל: שהפרסום נעשה בתום לב כדי להגן על עניין אישי כשר שלו או של הקוראים. אך ברי שאין תום לב בפרסום חד-צדדי של דברי לשון הרע, שהוצאו מהקשרם במתכוון.

6. למען הגילוי הנאות, לפני שנתיים ניתנה החלטה (שאינה תקדים מחייב) של השופטת רחל ערקובי, מבית משפט השלום בתל-אביב, התומכת דווקא בעמדה של קודמיי בשרשור זה (ת"א 3634-02-11, בנק מזרחי טפחות נגד הכשרת היישוב ביטוחים). על החלטה זו מתחה עורכת הדין רחל דואני-קיל ביקורת, במאמר שפורסם באתר לשכת עורכי הדין, וגם אני סבור כמותה, שההחלטה האמורה, בכל הכבוד, שגויה:



http://www.israelbar.org.il/article_inner.asp?pgId=129140&catId=287



7. יומיים לאחר שניתנה אותה החלטה נשאלה בפורום זה שאלה דומה לזו שנשאלה כאן, ובדיון שנערך אז הבאתי דוגמאות נוספות לפרסומים שאינם הוגנים לדעתי (בלי שידעתי על ההחלטה הנ"ל):



http://www.lawforums.co.il/SingleMessage.aspx?MessageID=593493



הערת אגב: חבל שהעיצוב החדש של האתר, הנאה כשלעצמו, מחק את תווי סוף הפיסקה מההודעות שבארכיון וביטל בהן את החלוקה לפסקאות (כבר דיווחתי על כך להנהלת האתר).

1. זכותך להתלונן במשטרה נגד הדודה על פרסום לשון הרע, בהנחה שנעשה בכוונה לפגוע (עבירה לפי סעיף 6 לחוק איסור לשון הרע) ועל הטרדה באמצעות מתקן בזק (עבירה לפי סעיף 30 לחוק התקשורת (בזק ושידורים)); אולם סביר להניח, שהמשטרה תימנע מלחקור מהעדר עניין ציבורי בתלונה.

2. אפשרויות חלופיות: לפנות לבית המשפט באחת או יותר מאלה -

(א) בקשה לצו מניעת הטרדה מאיימת ("צו הרחקה" בלשון הדיבור) לפי חוק מניעת הטרדה מאיימת;

(ב) תביעה אזרחית לפיצוי על פרסום לשון הרע ועל הטרדה, לפי סעיף 7 לחוק איסור לשון הרע וסעיף 2(1) ו- 4 לחוק הגנת הפרטיות;

(ג) קובלנה פלילית על פרסום לשון הרע בכוונה לפגוע ועל פגיעה בפרטיות במזיד לפי סעיף 8 לחוק איסור לשון הרע וסעיף 2(1) ו- 5 לחוק הגנת הפרטיות יחד עם סעיף 68 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] וסעיף 12 לתוספת השנייה לחוק).

3. למרות האמור, הביאי בחשבון שאת עלולה להפסיד בהליכים משפטיים ואף להתחייב בתשלום הוצאות לדודתך, אם בית המשפט לא ישתכנע שטענותייך נכונות או אם יגיע למסקנה, שעומדת לדודתך אחת או יותר מההגנות שבחוק (למשל, שפרסמה את הדברים בתום לב כדי להגן על עניין אישי כשר שלה או של מי שהפרסום הופנה אליו).

כדי להסיר ספק: אין בתשובתי זו עצה או המלצה לנהוג כך או אחרת.

אם מישהו יספר, שככה אמרת על המנהלת, את תוכלי לטעון, שהוא מוציא לשון הרע עלייך, והוא יוכל לטעון להגנתו: "אמת דיברתי".

נא לשמור על לשון נקיה בפורום זה. 

לגופו של עניין, קללה המוטחת בארבע עיניים, איננה לשון הרע, מאחר וחסר מימד הפרסום, דהיינו, שאנשים נוספים ייחשפו לאמירה הפוגעת. 

גם אם אנשים שמעו, הרי שאינני סובר כי מדובר בלשון הרע, מאחר ולשון גסה, הינה לצערנו חלק מסגנון הדיבור במחוזותינו, וגם אם יש להתרעם על כך ולהוקיע תופעה זאת, בתי המשפט אינם מסווגים בדרך כלל אמירות אלו כלשון הרע

הקלטת אדם בלי ידיעתו מותרת, אם היא נעשית על-ידי, או בהסכמת, אחד מבעלי השיחה, ובכפוף לסייג שבסעיף 3 לחוק האזנת סתר:

"האזנה לשיחה והקלטתה, אף שהן נעשות בהסכמת אחד מבעלי השיחה - אסורות, ודינן כדין האזנת סתר, אם נעשו למטרת ביצוע עבירה או מעשה נזק, או למטרת גילוי דברים שבינו לבינה והם מצנעת האישות ושלא לצורך הליך משפטי בין בני זוג".

על כן, לגבי שאלתך, צריך לדעת מה בדיוק נאמר, לשם מה הוקלטה השיחה, אם יש עניין ציבורי בפרסומה והאם הוסכם מראש בינך לבין אותו עיתונאי, במפורש או במשתמע, שהדברים לא יוקלטו, או שיוקלטו, אך לא יפורסמו אלא ברשותך - כדי להשיב על השאלה אם אותו עיתונאי רשאי לפרסם את הדברים.

על כל פנים, הסיכויים שבית משפט ייעתר לבקשה למנוע את הפרסום מראש שואפים לאפס, אך אם הפרסום יחרוג מהמותר על-פי חוק איסור לשון הרע או חוק הגנת הפרטיות, תוכלי לתבוע את המפרסם בדיעבד.

לדעתי, הסמכות היא לבית המשפט, משום שלא מצאתי, לא בחוק בית הדין לעבודה ולא בחוק הביטוח הלאומי, שום סעיף המסמיך את בית הדין לעבודה לדון בתביעה כזו.

וראה, למשל, ת"א (שלום, ת"א) 22407/08, רונית הרפז זיו נגד ביטוח לאומי.

1. יש לך, לכאורה, עילת תביעה לפי סעיף 2(8) לחוק הגנת הפרטיות ("הפרה של חובת סודיות לגבי ענייניו הפרטיים של אדם, שנקבעה בהסכם מפורש או משתמע") וסעיף 2(11) לחוק ("פרסומו של עניין הנוגע לצנעת חייו האישיים של אדם, לרבות עברו המיני, או למצב בריאותו, או להתנהגותו ברשות היחיד"), יחד עם סעיף 4 לחוק, הקובע שהפגיעות האמורות הן עוולות.

2. הפגיעה לפי סעיף 2(11), אם נעשתה במזיד, היא גם עבירה פלילית (סעיף 5 לחוק), והיא נמנית עם העבירות שאפשר להגיש בגינן (מלבד תלונה במשטרה) גם קובלנה פלילית (סעיף 68 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב]  יחד סעיף (12) לתוספת השנייה לחוק; הסבר על קובלנה פלילית ראה למטה, בתשובה לשאלה: "לשון הרע - כיצד לתבוע?").

3. למרות האמור, הבא בחשבון, שעשויה לעמוד לחברתך לשעבר אחת ההגנות שבחוק, למשל: שהפרסום נעשה בתום לב כדי להגן על עניין אישי כשר שלה (סעיף 18(2)(ג) לחוק) או שבפגיעה היה עניין ציבורי המצדיק אותה (סעיף 18(3) לחוק; והכוונה כאן, לפי הפסיקה, לעניין שזכות הציבור לדעת, ולא לרכילות שמעניינת את הציבור).

באיזה הליך כדאי לנקוט?

אין לי תשובה חד-משמעית, משום שלכל אחד סולם עדיפויות משלו, ומה שכדאי לאחד אינו בהכרח כדאי לאחר. עם זאת, אבהיר כמה נקודות, שאולי יקלו עלייך את ההחלטה:

1. קובלנה פלילית היא כתב אישום מיוחד, שרשאי אדם להגיש ישירות לבית המשפט בגין עבירות מסוימות (להבדיל מכתב אישום רגיל שמגישה המדינה, באמצעות המשטרה או הפרקליטות).

2. תביעה פלילית (כתב אישום או קובלנה) מטרתה הרשעה וענישה. תביעה אזרחית מטרתה פיצוי או סעד אחר (הצהרה, תיקון, התנצלות וכדומה).

3. לא כל פרסום לשון הרע מצדיק תביעה אזרחית (משום שעשויות לעמוד למפרסם אחת או יותר מההגנות שבחוק), ולא כל פרסום, המצדיק תביעה אזרחית, מצדיק גם קובלנה פלילית, משום שלצורך תביעה פלילית די שהפרסם יהיה לאדם אחד זולת הנפגע, ואילו לקובלנה הפרסום צריך להיות לשני אנשים או יותר זולת הנפגע, ונדרש תנאי נוסף, שיהיה בכוונה לפגוע (סעיף 6 ו- 7 לחוק איסור לשון הרע).

4. מבחינת סדרי הדין, ההליך הפלילי פשוט יותר מההליך האזרחי. מנגד, נטל הראיה בהליך הפלילי כבד יותר (מעבר לספק סביר לעומת מאזן ההסתברויות).

5. מקום שיש עילה לקובלנה הנפגע אינו חייב להתלבט בין שני ההליכים, משום שהוא רשאי לנקוט את שניהם נגד המפרסם. ואם ההליך הפלילי ננקט תחילה, אז:

(א) "הממצאים והמסקנות של פסק דין חלוט במשפט פלילי, המרשיע את הנאשם, יהיו קבילים במשפט אזרחי כראיה לכאורה לאמור בהם, אם המורשע או חליפו או מי שאחריותו נובעת מאחריות המורשע, ובכלל זה מי שחב בחובו הפסוק, הוא בעל דין במשפט האזרחי" (סעיף 42א(א) לפקודת הראיות).

(ב) "הורשע אדם בבית משפט שלום או בבית משפט מחוזי והוגשה נגדו - ונגדו בלבד - תביעה אזרחית בשל העובדות המהוות את העבירה שבה הורשע, מוסמך השופט או המותב שהרשיעו, לאחר שפסק הדין בפלילים הפך לחלוט, לדון בתביעה האזרחית, אם ביקש זאת מגיש התביעה..." (סעיף 77(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב]). ובמקרה כזה:

(ג) "בדיון בתביעה אזרחית לפי סעיף 35א לחוק בתי המשפט, תשי"ז-1957 [הכוונה, נכון להיום, לסעיף 77 הנ"ל, שהחליף את סעיף 35א, עב"א] יראו את הממצאים והמסקנות שנקבעו במשפט הפלילי כאילו נקבעו במשפט אזרחי" (סעיף 42ד לפקודת הראיות).

תודה על התשובה המפורטת. מכירה את החוק ואין הגנות במקרה זה. האם בקובלנה פלילית משלמים אגרה כמו בתביעה אזרחית?

ועל כן הוא לשון הרע כהגדרתה בסעיף 1 לחוק איסור לשון הרע.

אך אם הרשות לא התרשלה, אלא פעלה כדין ובתום לב, היא מוגנת (סעיף 13(9) ו- 15(2) ו- (3) לחוק).

אם מדובר בדיון מעין שיפוטי (למשל, בהתנגדות להיתר בנייה), האמור בו ובמסמכים הקשורים אליו, חסין מתביעה, נוכח הוראת סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע, כפי שפורש בהרחבה בפסיקה.

אם מדובר בישיבה אחרת שפורסמה בה לשון הרע עליך, זכותך לתבוע את המפרסם, אך הבא בחשבון, שעשויה לעמוד לו אחת או יותר מההגנות האחרות שבחוק, למשל, שהפרסום אמת ויש בו עניין ציבורי (סעיף 14 לחוק), או שהפרסום נעשה בתום לב כדי להגן על עניין אישי כשר שלו או של מרשו (סעיף 15(3) לחוק).

פרסום כזה הוא לשון הרע כהגדרתו בסעיף 1 לחוק איסור לשון הרע, אך למפרסם עשויה לעמוד אחת או יותר מההגנות שבחוק, למשל: שהפרסום אמת ויש בו עניין ציבורי (סעיף 14 לחוק) או שהפרסום נעשה בתום לב כדי להגן על עניין אישי כשר של המפרסם או של מי שהפרסום מופנה אליו (סעיף 15(3) לחוק.

לעניין תום הלב, הגבול בין המותר לאסור נקבע על-פי מבחן הסבירות (סעיף 16 לחוק), והבהיר זאת בקריצה, בפורום אחר, עו"ד עמנואל ויזר: "הגבול עובר במוחו של השופט".