פורום דיני עבודה

ראשית עלייך לדעת שרק אם את עדיין עובדת תוכלי לתבוע דמי הבראה עבור כל תקופת עבודתך. אם סיימת את עבודתך במקום העבודה תוכלי לתבוע רק עבור השנתיים האחרונות. עלייך לפנות למעסיק ולדרוש את הסשלמת דמי ההבראה. אם זה לא יעזור, עלייך הגיש תביעה לבית הדין לעבודה בתביעה לקבלת כל דמי ההבראה.

הנוהל המצויין בפנייתך אינו חוקי ואת אינך חייבת להחזיר חוסרים בקופה או שטרות מזויפים. הנוהל הפסול הזה נהוג בעיקר בתחנות דלק, ומהווה עילה לתביעה. פני לייעוץ אצל עו"ד.

השאלה היא האם הבונוס הוא על פי רצונו של המעסיק או שהוא חלק משכר העבודה. על שאלה זו ניתן לענות מהמוסכם בין הצדדים- על פי הסכם העבודה או על פי טופס הודעה לעובד על תנאי העסקתו. אם הבונוס הוא חלק משכר העבודה עליו הוסכם מראש ולא תלוי ב"קריזות" של המעסיק, על המעסיק לגזור גם ממנו תנאים סוציאליים. לגבי התלוש- על המעסיק למסור לעובד את התלוש עם תשלום המשכורת. לגבי הפרשות לקרן הביטוח- זוהי עילה לתביעה לא רק של המעסיק אלא גם של חברת הביטוח.

בהנחה שקיים הסכם לפיו המעביד רשאי לקזז את עלויות ההכשרה במקרה שהעובד מפסיק עבודתו לפני תקופה מינימלית שהוסכמה, המעביד לכאורה זכאי לקזז סכום זה, אולם, עליו להראות שהוא הוציא את ההוצאות שהוא דורש לקזזן בפועל ושהתקופה עליה נדרש העובד להתחייב הגיונית בנסיבות. המעבר מרמת גן לפתח תקווה לא מהווה עילה להתפטרות שכן אין המדובר בהרעת תנאים.

המעסיק יכול להחליט שלא לשלם לך את הבונוס, ובמקרה כזו תוכלי להגיש כנגדו תביעה לבית הדין לעבודה. יחד עם זאת לא בטוח שניתן יהיה לכפות על המעסיק את תשלום הבונוס אם הוא לא חלק מהסכם העבודה שלך וניתן רק על פי רצונו של המעסיק.

עבור כל חודש עבודה את זכאית ליום וחצי מחלה, כלומר לתקופת עבודתך את זכאית ל- 7.5 ימי מחלה. עבור היום הראשון אינך זכאית לתשלום, עבור הימים השני והשלישי את זכאית לתשלום בשיעור 50% בלבד עבור כל יום ולאחר מכן את זכאית לתשלום יום עבודה מלא. על פי הותק שלך את זכאית ל- 5 ימי מחלה.

חוק עבודת נשים קובע בסע' 9א כי אין לפגוע בשכרה של עובדת בהריון. אין הוראה בחוק לעניין הרעת תנאים שאינה עולה כדי פגיעה בשכר אולם כאשר הרעת התנאים היא עקב ההריון ואינה ענינית היא מהווה הפליה והפרה של חוק שויון הזדמנויות בעבודה בגין ההריון והיא ברת תביעה.

אתה יכול לתבוע את השכר, אך תביעתך להלנת שכר התיישנה. תביעה לתשלום שכר עבודה ניתן להגיש עד 7 שנים לאחר המועד המיועד לתשלום.

אין התייחסות ספציפית לכך בחוק, אולם אם המעסיק היה נוהג לכבס את מדי העובדים משך תקופה ארוכה, הוא אינו יכול לשנות את הנוהג הזה באופן חד צדדי. יחד עם זאת עקרונית המעסיק יכול לדרוש מעובד להגיע עם בגדי עבודה מסוימים למקום העבודה ואם הוא מספק לעובד את הבגדים, הוא אינו חייב לשאת בעלות כביסתם,

דמי הבראה משולמים לעובד בותק של שנה אחת במפעל - 5 ימי הבראה. מהשנה השניה ועד השנה השלישית לעבודה במפעל - 6 ימי הבראה. מהשנה הרביעית ועד השנה העשירית לעבודה במפעל - 7 ימי הבראה. לעובדים במשרה חלקית תשולם קצובת הבראה באופן יחסי לחלקיות המשרה.מחשבון לחישוב סכום דמי ההבראה בהתאם לותק שיעור משרה ומקום העבודה נמצא בקישור:
http://www.hilan.co.il/calc/ConvalescencePayWizard.aspx

לעניין מענק התמדה כל מעסיק נוהג אחרת ואין כללים קבועים לאופן וזמני התשלום.

1. תלוי בהסכם העבודה שלך. אם אין התייחסות להוצאות הרכב בהסכם העבודה, המעסיק צריך לשלם לך החזר עבור הוצאות שהוצאת בפועל.
2. שוב, זה תלוי בהסכם העבודה. אם אין התייחסות בהסכם העבודה להוצאות הרכב, המעסיק לא יחוייב בהוצאות תאונה שנעשתה בזמן העבודה.

ביטוח לאומי מקנשה עלייך לחינם. מכתב הפסקת עבודה הוא מכתב פיטורים, אלא אם כן כתוב בו שהעבודה הופסקה בהסכמת הצדדים או שהעובד התפטר. פנה לפורום ביטוח לאומי על מנת לקבל תשובה כיצד להמשיך.

הבקשה היא חוקית. המעסיק אינו חייב לשלם לעובד שכר עבור תקופת הודעה מוקדמת ארוכה מזו הקבועה בחוק.

ס' 14 לחוק פיצויי פיטורים קובע כדלקמן :

"תשלום לקופת תגמולים, לקרן פנסיה או לקרן כיוצא באלה, לא יבוא במקום פיצויי פיטורים אלא אם נקבע כך בהסכם הקיבוצי החל על המעביד והעובד ובמידה שנקבע, או אם תשלום כאמור אושר על ידי שר העבודה והרווחה במידה ואושר."

ס' 14 לחוק קובע שתי חלופות, שבהתקיים אחת מהן תשלומי מעביד לקופת תגמולים, לקרן פנסיה או לקרן כיוצא באלה, מהווים תחליף לחובתו של המעביד לתשלום פיצויי פיטורים;
האחת – בהסכם קיבוצי החל על העובד והמעביד והקובע שהתשלום הנ"ל פוטר את המעביד כאמור.
השניה – בדרך של אישור שר התמ"ת (לשעבר שר העבודה והרווחה).
מטרתו של סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים היא למנוע באותם מקרים שבהם קיים הסכם קיבוצי, או שניתן צו כאמור ע"י שר התמ"ת, נטל כפול על המעביד וזכיה כפולה בפיצויי פיטורים ע"י העובד.
מודגש כי המעביד אינו פוטר עצמו מתשלום פיצויי הפיטורים, בשל כך בלבד שהוא משלם התשלומים לקופת תגמולים או לקרן פנסיה וכו'. הקובע הוא שהתשלום הנ"ל נקבע כפוטר אותו בהסכם קיבוצי החל על המעביד והעובד ובמידה שנקבע, או שהתשלום אושר בצו ע"י שר התמ"ת ובמידה שאושר.
כיום קיים אישור של שר התמ"ת על פי הנוסח הבא:
אישור כללי בדבר תשלומי מעבידים לקרן פנסיה ולקופת ביטוח במקום פיצויי פיטורים (י"פ 4659 התשנ"ח; י"פ 4803 התש"ס,5; י"פ 4970 התשס"א, 1949)

"בתוקף סמכותי לפי סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג- 1963 (1) (להלן - החוק), אני מאשר כי תשלומים ששילם מעביד החל ביום פרסומו של אישור זה, בעד עובדו לפנסיה מקיפה בקופת גמל לקצבה שאינה קופת ביטוח כמשמעותה בתקנות מס הכנסה (כללים לאישור ולניהול קופות גמל), התשכ"ד- 1964(2) (להלן - קרן פנסיה), או לביטוח מנהלים הכולל אפשרות לקצבה או שילוב של תשלומים לתוכנית קיצבה ולתוכנית שאינה לקיצבה בקופת ביטוח כאמור (להלן - קופת ביטוח), לרבות תשלומים ששילם תוך שילוב של תשלומים לקרן פנסיה ולקופת ביטוח בין אם יש בקופת ביטוח תוכנית לקיצבה ובין אם לאו, (להלן - תשלומי המעביד), יבואו במקום פיצויי הפיטורים המגיעים לעובד האמור בגין השכר שממנו שולמו התשלומים האמורים ולתקופה ששולמו (להלן - השכר המופטר), ובלבד שנתקיימו כל אלה :
(1) תשלומי המעביד
(א) לקרן פנסיה אינם פחותים מ- 14.33% מן השכר המופטר או 12% מן השכר המופטר אם משלם המעביד בעד עובדו בנוסף לכך גם תשלומים להשלמת פיצויי פיטורים לקופת גמל לפיצויים או לקופת ביטוח על שם העובד בשיעור של 2.33% מן השכר המופטר. לא שילם המעביד בנוסף ל- 12% גם 2.33% כאמור, יבואו תשלומיו במקום 72% מפיצויי הפיטורים של העובד, בלבד;
(ב) לקופת ביטוח אינם פחותים מאחד מאלה:
(1) 13.33% מן השכר המופטר, אם משלם המעביד בעד עובדו. בנוסף לכך גם תשלומים להבטחת הכנסה חודשית במקרה אובדן כושר עבודה, בתכנית שאישר הממונה על שוק ההון ביטוח וחסכון במשרד האוצר, בשיעור הדרוש להבטחת 75% מן השכר המופטר לפחות או בשיעור של 2.5% מן השכר המופטר, לפי הנמוך מביניהם (להלן - תשלום לביטוח אובדן כושר עבודה);
(2) 11% מן השכר המופטר, אם שילם המעביד בנוסף גם תשלום לביטוח אובדן כושר עבודה, ובמקרה זה יבואו תשלומי המעביד במקום 72% מפיצויי הפיטורים של העובד, בלבד; שילם המעביד נוסף על אלה גם תשלומים להשלמת פיצויי פיטורים לקופת גמל לפיצויים או לקופת ביטוח על שם העובד בשיעור של 2.33% מן השכר המופטר, יבואו תשלומי המעביד במקום 100% פיצויי הפיטורים של העובד.

(2) לא יאוחר משלושה חודשים מתחילת ביצוע תשלומי המעביד נערך הסכם בכתב בין המעביד לבין העובד ובו -
(א) הסכמת העובד להסדר לפי אישור זה בנוסח המפרט את תשלומי
המעביד ואת קרן הפנסיה וקופת הביטוח, לפי הענין; בהסכם האמור ייכלל גם נוסחו של אישור זה;
(ב) ויתור המעביד מראש על כל זכות שיכולה להיות לו להחזר כספים מתוך תשלומיו, אלא אם כן נשללה זכות העובד לפיצויי פיטורים בפסק דין מכח סעיפים 16 או 17 לחוק ובמידה שנשללה או שהעובד משך כספים מקרן הפנסיה או מקופת הביטוח שלא בשל אירוע מזכה; לעניין זה, "אירוע מזכה" - מוות, נכות או פרישה בגיל שישים או יותר.

(3) אין באישור זה כדי לגרוע מזכותו של עובד לפיצויי פיטורים לפי החוק, הסכם קיבוצי, צו הרחבה או חוזה עבודה, בגין שכר שמעבר לשכר המופטר.

הודעה על ביטול אישורים ועל שמירת תוקף אישורים (י"פ 5075 התשס"ב, 2367)

(1) כל אישור לפי סעיף 14 לחוק שניתן למעביד או לקבוצת מעבידים (להלן – אישור פרטני) עד יום ו' בתמוז התשנ"ח (30 ביוני 1998), מועד פרסומו של האישור הכללי בדבר תשלומי מעבידים לקרן פנסיה ולקופות ביטוח במקום פיצויי פיטורים בטל מיום כ"א בניסן התשס"ב (1 ביוני 2002) (להלן – המועד הקובע), לגבי כל עובד שעד למועד הקובע לא פעל המעביד בהתאם לאמור באישור הפרטני.
(2) כל אישור פרטני, כוחו יפה גם אם חל שינוי בזהות קופת הגמל לקצבה שאינה קופת ביטוח, שאליה הועברו התשלומים לפי תנאי אישור כאמור, לאחר יום כ"א בטבת התשנ"ה (1 בינואר 1995).

מאז חקיקתו של חוק פיצויי פיטורים ועד לפרסומו של צו זה (30.6.1998), היה צורך לקבל את אישור השר לכל הסדר קיבוצי (להבדיל מהסכם קיבוצי) או חוזה עבודה אישי, שענינם תשלום לקרן פנסיה או לביטוח מנהלים, הבא במקום פיצויי פיטורים.

הוראות סעיף 3 לחוק דמי מחלה קובעים כך:

3. עבודה מתאימה אחרת או עבודה חלקית
(א) קבע רופא על-פי ממצאים רפואיים שמחמת מגבלות רפואיות אין העובד מסוגל, בפרק זמן מסויים, לבצע עבודה מסוג פלוני או בתנאים מסויימים, וכתוצאה מכך העובד אינו מסוגל לבצע עבודתו אלא באופן חלקי, והמעביד הציע לו עבודה מתאימה אחרת, מלאה או חלקית, באותו מקום עבודה - לא יהיה העובד זכאי לדמי מחלה, אך שכרו בעבודה שהוצעה לו לא יפחת מהשכר שהיה מקבל אילו המשיך בעבודתו הקודמת כשהוא מחושב לפי הרכיבים לדמי מחלה כאמור בסעיף 6.
(ב) לא הציע המעביד עבודה מתאימה כאמור בסעיף קטן (א). יהיה העובד זכאי לסכום דמי המחלה שהיו מגיעים לו אילולא הוראות סעיף זה.
(ג) לענין סעיף זה, "עבודה מתאימה" - עבודה שלא חלות לגביה המגבלות הרפואיות כאמור בסעיף קטן (א) והיא מסוג העבודה העיקרית שבה עבד העובד תוך שלוש השנים שקדמו בתכוף למחלתו או שהיא עבודה אחרת התואמת את הכשרתו המקצועית, רמת השכלתו וכשרו הגופני.
(ד) הצעת עבודה מתאימה כאמור סעיף קטן (א) טעונה התייעצות עם ועד העובדים במקום העבודה; באין ועד העובדים כאמור - יחולו הוראות סעיף קטן (ב) כאילו לא הציע המעביד עבודה מתאימה.
האמור נכון גם לגבי עובדת בהריון.

ראי הוראות סעיף 9א חוק עבודת נשים בקישור הבא:
http://www.moit.gov.il/NR/exeres/346B698B-B5F8-45CD-BD3E-B5EDAF03807E.htm

900 מטר זה גבולי. עובד אשר גר בסמיכות למקום העבודה לא זכאי להחזר הוצאות נסיעה שכן מבחינה אובייקטיבית הוא איננו זקוק לתחבורה ציבורית כדי להגיע למקום העבודה. השאלה אם 900 מטר הוא בסמוך או לא נתון לשיקול דעתו של בית הדין לעבודה.

המעסיק לא חייב לממן לך מונית- העובד זכאי לקבל מהמעסיק השתתפות עד למקסימום של 24.40 ש"ח ליום.

ניתן להגיש תביעה לבית הדין לעבודה על ידי טפסים המצויים באתר בתי המשפט או במזכירות בית הדין. יחד עם זאת, טרם הגשת תביעה תמיד מומלץ להיעזר בעו"ד הבקיא בתחום.

יש החלט דרך לעשות זאת. מומלץ לפנות לעו"ד לקבלת הדרכה ולהכנת הסכמים אשר יבטיחו את אי קיום יחסי העבודה בינך ובין אלו אשר יתקשרו עמך.

ניתן לפנות לסוכני הביטוח של כל מקומות העבודה בהם עבדת- תוכל לקבל את הפרטים ממקומות העבודה עצמם. כאשר תקבל את האינפורמציה להיכן הופרשו הכספים, תוכל לפנות לחברותה ביטוח ולקבל מהם נתונים על ההפרשות שבוצעו עבורך.