פורום פלילי

לא מובן לי מי ה"מקור" שלך בפרקליטות המדינה, אך במידה וישנו אדם (ובוודאי שמונה) אשר נפגע מאדם אחר, אשר התחזה, ככל הנראה, לפסיכיאטר (או לכל מקצוע אחר המחייב תעודה/רשיון), יספיקו עדויותיהם לשם פתיחת חקירה במשטרה.
צודקים בפרקליטות לעניין חוזק ראיה כתובה אל מול עדויות שבע"פ (בנסיבות המקרה הזה), אך בוודאי שעדות אדם נחשבת לראיה קבילה ואף השכיחה ביותר.

441 לחוק העונשין, ולאו דווקא התחזות כבעל תעודה לפי סעיף 443 לחוק העונשין ששם קראתי כי כמדומני צריך מסמך בכתב, כלומר תעודה מזוייפת.

אם הפרקליטות מאמינה לעדים, אין מניעה להגיש כתב אישום נגד אותו רופא. במקרה זה, יוכל הרופא לטעון לאי-הבנה בינו ובין החולים - וזו תהיה שאלה ראייתית אשר בית המשפט יחליט בה, היה והפרקליטות תשתכנע להגיש כתב אישום.
אם הידיעה אותה אתה מציין בהודעתך הייתה החלטת פרקליטות לסגור תיק חקירה נגד אותו רופא, באפשרותך להגיש ערר על החלטה זו ולבקש לבחון אותה מחדש.

לשוטר מותר לעכב בטח בשביל בדיקת ת.ז. אם זה היה עיכוב פעוט של כמה דק' אז לא צריך לעשות מזה סיפור גם אם נראה לך שהשוטר עשה זאת רק כדי להפגין סמכות. שורה תחתונה עבירה פלילית זה לא.

עפ"י חוק החזקת תעודת זהות והצגתה משנת 1982, כל אזרח מעל גיל 16 חייב לשאת עמו תעודת זהות בכל עת. את התעודה עליו להציג לאחר דרישה של קצין משטרה בכיר, חייל או שוטר תוך מילוי תפקידם ועוד מספר גורמים.
עם זאת, מעבר לעובדה שהחוק קיים לא כל כך נעשה בו שימוש, מה גם שלפי סעיף 4 לחוק, לא מוגש כתב אישום אם תוך חמישה ימים מוצגת התעודה.

שלום;

נגעת בנקודות נכונות ממש. שחרור מוקדם (ועדת שליש) אינה זכות אלא פריבילגיה. כדרכן של מתנות, הן מותנות בהתנהגות נאותה במהלך השהות בכלא. אחד השיקולים המרכזיים והמהותיים ביותר של ועדת שחרורים, ואשר קיבלה גושפנקא גם בפסיקת בית המשפט העליון הוא המסוכנות לציבור עם השחרור מהכלא.
מי שלא עבר הליך של טיפול במסגרת הכלא, בעיקר עברייני מין, קשה לי לשער שישוחרר קודם זמנו. למיטב ידיעתי עברייני מין כמו גם ואף יותר מעברייני אלמ"ב, תלויים בחוות דעת של ועדות מקצועיות בתחום.

באשר לשאלה מה עושים, התשובה מן הסתם היא לדאוג מהר למסגרת טיפולית. שכן הגם כי אינני יודע מתי חלה תקופת השליש, הרי שככל שהנושא הטיפולי יוסדר ובכלל זה הסדר לפיקוח טיפולי לאחר השחרור, אם יאושר, הסיכוי לתשובה חיובית גבוה יותר. אם זה לא יהיה בסבב הנוכחי הרי שאולי בסבב הבא של הועדה. אך בלי טיפול, אינני צופה שחרור מוקדם.
יתכן ואתם זקוקים ליעוץ משפטי על ידי עורך דין הבקיא ומנוסה בועדות שחרורים. כאשר אחד הטיעונים נגד השב"ס הוא העדר טיפול, בהנחה שאין טיפול במסגרת השב"ס. אך בסופו של יום השיקול לשחרור או אי שחרור מוקדם, אינו האם האסיר אשם או לא או האם השב"ס אשם או לא. השאלה היא האם נכון למועד קבלת ההחלטה על שחרורו המוקדם של האסיר, בעיקר בעל רקע של עבירות מין, הוא מסוכן לציבור או לא. דרך אגב, גם אילו היה האסיר במסגרת שיקומית או טיפולית, אין כל ודאות שהועדה הייתה בוחרת לשחרר אותו. שכן עדיין, למרות הטיפול בודקים את מסוכנותו לציבור. אם כי ברור, שלעבריין מין שטופל סיכוי גבוה יותר להשתחרר ממי שלא טופל כלל.

שלום;

חיפוש חיצוני ברחוב הוא בהחלט חוקי, בתנאי שהוא אינו נעשה בפרהסייה באופן שמשפיל את האדם. השאלה היא האם היה לו יסוד לחשד שנעשתה עבירה ועל בסיס מה הוא בחר לבדוק אותך ולערוך חיפוש. אם הסכמת לחיפוש הרי שאין כל בעיה.

שלום;

1. אדם זכאי לבטל את תלונתו. השאלה היא כיצד המשטרה תגיב. כלומר, היא תבדוק מה הסיבה לחזרה מהתלונה. האם איום ולחץ או סיבה אחרת.
2. רק במקרים חריגים נוטה המשטרה ליחס תלונת כזב נגד מתלונן ובעיקר מתלוננת בעבירות מין או אלמ"ב.
3. קשה לחייב אדם לשתף פעולה בחקירה או להחקר אם אינו חשוד אלא רק עד.
4. לא ניתן שלא להעיד בבית המשפט. סירוב להעיד יוביל להוצאת צו הבאה עם סנקציות ענישה אפשריות.

שלום;

קשה לדעת מה יקרה אך אפשר לשער. לדעתי, בנסיבות אותן אתה מתאר קשה לי להניח שיוטל עליך מאסר בפועל. אך כדי להגיע לתוצאה טובה מבחינתך, חשוב גם זהות וניסיונו של עורך הדין שלך. לא תמיד החלופה למאסר בפועל הוא מאסר על תנאי וישנה אפשרות למאסר בפועל על דרך ביצוע עבודות שירות. נוכח גילך הצעיר והעדר עבר פלילי, ניתן אפילו לחשוב על של"צ ללא הרשעה. אך כאמור עליך להצטייד בעורך דין טוב.
ושוב, אלו רק הערכות, לא תחזית ולבטח לא נבואה.

בתובפת לדברי עו"ד אמרני, ישנם משתנים נוספים אותם עליך לשקלל, כגון:
האם הודית במשטרה?
מה הייתה גירסתך בנוגע למיוחס לך?
מהן ראיות התביעה?
וכיו"ב

כאמור, מומלץ לך מ-א-ו-ד לפנות לעו"ד, אשר ייאבק להשאיר את רישומך הפלילי נקי ונטול הרשעות, או לכל היותר לסיים במאסר על תנאי.
בהצלחה,
עו"ד יאיר מושיוב

בצד העבירה של הכשלת שוטר, ישנו עונש מינימום של מאסר שבועיים (סעיף 275 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977).
כך עמדתה של התביעה יכולה להיות לעונש של מאסר בפועל. הייתי ממליץ לך להיוועץ בעו"ד פלילי.

שלום;

צד להליך משפטי רשאי לפנות לעדים האמורים להעיד לטובתו. למעשה עורך הדין נדרש לעשות זאת, שאלמלא כן הדבר עלול להוות רשלנות מקצועית מבחינתו. מוטב לה לנקוט בצעדים אלה בליווי עורך דין ועל פי הדרכתו. אסור לרכז את כל העדים למפגש אחד משום שהדבר עלול להיחשב כתאום עדויות ושיבוש חקירה/משפט.

עדים רשאים להעיד על כל מה שרלוונטי למשפט או לחקירה. מצבה הנפשי של המתלוננת/קורבן בהחלט הוא בגדר ראיה חשובה שיש בו להעיד על אמינותה.

אך שוב, חשוב לעשות מהלכים כאלה בתאום עם עורך דין ועל פי הוראותיו או ליווי אישי צמוד שלו, על מנת לא לעשות טעויות שיחבלו בחקירה או בסיכוי להביא נאשם לדין ולהרשיעו.

שלום;

עימות הוא אמצעי חקירה נפוץ. אם יש מספר חשודים הרי שעורכים מספר עימותים. לא ניתן לכפות על נאשם להשתתף בעימות אך אם יסרב הדבר ישמש נגדו בטענה שיש לו מה להסתיר. אם המתלוננת מסרבת לקיים עימות עם נאשם אחד או יותר, הדבר יפגע באמינות תלונתה מאותה סיבה.
כאשר נאשם אינו בארץ הרי שלא מקיימים משפט בהעדרו. במקרה כזה יש הליך של התליית הליכים. החקירה והמשפט נגדו יחלו או יתחדשו אם וכאשר ישוב לארץ.
שופט מגיע להחלטה לאחר שהוא נחשף לכל הראיות. לעיתים גם לאחר ששב לעיין בהן אם המשפט נפרש על פני תקופה ארוכה באופן בו הוא מתקשה לזכור את הכל.

הליכי חקירה מנוהלים על ידי הגוף החוקר. אף אחד לא יכפה על מתלוננת מועד ולרוב הדבר יתואם איתה וינסו להתחשב בה ככל הניתן. אך עליה גם להתחשב באילוצי חקירה וכיו"ב.
אם לא ניתן לחקור עד כולל המתלוננת על נושאים מסויים הרי שיהיה קשה להוכיח אותם. בית המשפט במקרה כזה יכריע על בסיס מה שהובא בפניו ועל בסיס מה שהוכח במשפט. מה שלא הוכח או מה שלא הובא בפניו אינו רלוונטי עוד.
אתה בונה בשאלתך תסריטים שקשה לי להאמין שהם מציאותיים. לעיתים עדים נעלמים או מועלמים וגם לכך יש פתרון באמצעות שימוש בהודעותיהם במשטרה. לרוב הבעיות יש פתרון אך לא לכולן.

אם וכאשר הנאשמים יורשעו ויגזר דינם תנתן להם זכות ערעור תוך 45 יום מגזר הדין אם נקרא בפניהם או תוך 45 ימים מהיום בו פסק הדין הובא לידיעתם. אם לא ערערו הרי שפסק הדין הופך לחלוט החל מהיום ה - 46. אם הם ערערו הרי שהוא יעשה חלוט לאחר מתן ההחלטה בערעור. גם אז תהיה לו אפשרות להגיש בקשת רשות ערעור על ההחלטה בערעור, אך כאן כבר הרבה יותר קשה לקבל אישור לערער פעם נוספת. רק כאשר כל זה יסתיים היא תוכל "לשבת על זרי הדפנה" כהגדרתך, אם כי אני משער שזה לא כל כך פשוט עקב הטראומה מהעבירה עצמה שחוותה.

שלום;

ככלל, צו שאינו מוארך מתבטל. זה הכלל.
יחד עם זאת אינני מניח שהתביעה לא תגיש בקשה להארכת הצו מחשש שתמלט מאימת הדין. במקרה כזה להערכתי יקבע דיון בו אתה ו/או הסנגור שלך יתבקשו להביע דעתם. מן הסתם אתם תתנגדו להארכתו ואז השופט יחליט. אינני יודע את נסיבות כתב האישום ומכאן שאין ביכולתי לשער מה תהיה ההחלטה. א"כ הנטייה להאריך צו שניתן בעבר תהיה גדולה יותר מאשר ביטולו, כל עוד המשפט לא הסתיים. אך בהחלט יכולות להיות גם הפתעות.

שלום, וחג פורים שמח

1. ראשית, אני משתתף בצער המתלוננת.
2. לגופה של שאלה. אף אחד מהצדדים אינו יכול לדעת במדויק מה יחליטו השופטים ומאיזו עדות הם יתרשמו יותר. חלק משיקוליהם יתייחס לעובדה שהעדים הם בני משפחה והם בגדר צד מעוניין בתוצאה.
3. אין זיכוי אוטומטי על סמך עדות של עדים שכל מה שהם טוענים זה שהם אינם יודעים. אילו המצב היה הפוך, כלומר הם מאשרים ראיה פוזיטיבית המדבר על ידיעתם האישית אודות אירוע אזי יש לכך משקל. אך הטענה שהם אינם יודעים, הרי שלעדותם יהיה משקל כל שהוא בשיקולי בית המשפט, אך לבטח לא שיקול מכריע. בית המשפט לוקח בחשבון שיש קורבנות אלימות בתוך המשפחה שאינם מספרות לאחרים. העובדה שהיא לא ספרה אינה מצביעה בהכרח שהיא אינה דוברת אמת. אך כאמור זה מחליש את הגרסה שלה.
4. דבריה של התובעת אינם מדויקים. שכן גם אם העדות של העדים אינה עוזרת, עדיין יש את העדות של המתלוננת ואז השופט יצטרך לבחור מי שהצדדים דובר אמת ולמי יש להאמין. אין זה המקרה היחיד בו הכרעה נדרשת במקום בו יש גרסאות זו מול זו. אם כי חובה לומר שהרשעה על בסיס עדות יחידה היא בעייתית אך לא בלתי אפשרית.
5. צריך לזכור, שהנאשם לא צריך להוכיח שהוא זכאי אלא התביעה צריכה להוכיח שהוא אשם. לנאשם מספיק ספק סביר על מנת לא להיות מורשע. אולי לכך התכוונה התובעת. אולי היא בסך הכל נסתה להביא את המתלוננת להסכים להסדר טיעון באמצעות "לחץ" כזה.
6. מי שהודה באונס לא יכול לצאת זכאי. יש כאן הודאה ובהגה המשפטית זה נקרא "מלכת הראיות", דהיינו ראיה טובה מאוד.
7. קורבן עבירה אינו צד למשפט פלילי ולכן קורבן עבירה אינו יכול לערער אלא רק התביעה/פרקליטות.
8. הפניה למרכז נוגה היא בהחלט מהלך נכון ונבון בנסיבות העניין.

אני שואל באופן תיאורתי לגמרי.אני יודע שבאופן כללי, הטרדה היא עבירה.בנוסף הטרדה ולשון לא ראויה, מהוה עבירה על כל תקנון של אתר.אני שואל- האם המשפט הפלילי עוסק בכלל בהטרדות בין גולשים שמטרידים זה את זה, אך ורק באתר מסוים ( ולא מחוצה לו ), כאשר כל גולש מסתתר מאחורי אלמוניות הכינוי שלו.האם הטרדה היא עילה מספקת כדי לבקש צו לגילוי IP של טורדן וגם לקבל את הצו המבוקש ?אם כן- מהי חומרת ההטרדה הנדרשת?תודה

אני שואל באופן תיאורתי לגמרי.אני יודע שבאופן כללי, הטרדה היא עבירה.בנוסף הטרדה ולשון לא ראויה, מהוה עבירה על כל תקנון של אתר.אני שואל- האם המשפט הפלילי עוסק בכלל בהטרדות בין גולשים שמטרידים זה את זה, אך ורק באתר מסוים ( ולא מחוצה לו ), כאשר כל גולש מסתתר מאחורי אלמוניות הכינוי שלו.האם הטרדה היא עילה מספקת כדי לבקש צו לגילוי IP של טורדן וגם לקבל את הצו המבוקש ?אם כן- מהי חומרת ההטרדה הנדרשת?תודה

שלום;

קשה לי להשיב באופן נחרץ. יש פסיקות שונות בבתי משפט שונים כאשר כל אחד מבטא עמדה אחרת. לשון הרע והטרדה ברשת אסורה, כפי שהיא אסורה באמצעי תקשורת אחרים ובאמצעים אחרים. לא זו השאלה.

השאלה היא האם בית המשפט יורה על חשיפת פרטי הזיהוי של הגולש האנונימי. התשובה היא שזה תלוי בקשת של נסיבות. יש צורך בנסיבות חמורות במיוחד על מנת לקבל צו לחשיפת פרטי הגולש. משום שלאחרונה פסק בית המשפט המחוזי בנצרת שהזכות לאנונימיות ברשת גוברת אף על שמו הטוב של אדם. זולת מקרים חריגים במיוחד.
ומכאן שהתשובה לשאלתך אינה יכולה להינתן על בסיס תיאורטי אלא על בסיס קונקרטי בלבד, כאשר ניתן לנתח את ההטרדה ואת הלשון הרע ובעיקר את הנסיבות. כאשר מדובר בהטרדה הדדית קשה לשער שבית המשפט יחשוף את פרטי הגולש ויעדיף את האנונימיות שלו.

פני לפורום דיני משפחה וירושה.

קודם כל לא ציינת באיזה שלב אתה של המשפט, בכל מקרה ע"מ להחליף סנגור בהליך פלילי יש צורך באישור בימ"ש אשר בוחן האם חילוף הייצוג יגרום לעיכוב במשפט אם אתה בשלבים מתקדמים אזי ישנו סיכוי קטן שבימ"ש יעתר לבקשה לחילוף סנגורים. לגבי מינוי עו"ד מהסניגוריה הציבורית עליך לעמוד בקריטריונים שהחוק מציב ע"מ שתהיה זכאי לייצוג (מצב כלכלי הכנסה וכד'),

בין אם זה אישור או תעודה. כוון שהדרישה בפקודת השב"ס היא לנוטריון, הרי שאת חייבת לוודא שאכן מדובר בנוטריון, שכן אחרת זה פשוט לא יתקבל כמסמך תקף.

שלום;

כבר בתשובתי הראשונה הסברתי שיש לכך השלכות רבות ולא רק יתרונות. המשמעות היא שיחולו עליך כל הזכויות של ידועה בציבור לעניין ירושה, מזונות וכיו"ב. אך אם את רוצה לדעת בדיוק את יכולה לפנות לפורום דיני משפחה ולשאול אודות זכויות של ידועה בציבור או להקיש "ידועה בציבור" בגוגל ותחשפי לשפע של מידע.

על הסכום, אפשר להתמקח כמו בכל עסקה.

שלום;

זכות הנאשם לייצוג כוללת אפשרות למנות לו סנגור ציבורי אם הוא עומד בדרישות על פי חוק הסנגוריה הציבורית. אך גם במקרה כזה המדינה אינה מממנת הוצאות הנאשם במשפטו ובכלל זה הוצאות נסיעה.

מכאן ניתן להקיש שהמדינה לא תממן הוצאות נסיעה לנאשם. מכל מקום אינני מכיר תקנה או פסיקה בנושא.

א"כ אני מודה שזו שאלה טובה מאוד שאולי הגיע הזמן להעלות אותה למשרד המשפטים ו/או לביטוח לאומי.

שלום;

ענישה פלילית איננה בגדר מתמטיקה הפועלת על בסיס נוסחאות. ענישה היא בגדר החלטה אישית המותאמת לנסיבותיו האישיות של הנאשם. לא דין נאשם שזו לו העבירה הראשונה כדין עבריין מועד.
בשיקולי הענישה נכנסים פרמטרים רבים ובהם חומרת העבירה, נסיבותיה אך גם נסיבות הנאשם עצמו, השיקום שלו וכיו"ב.

ומכאן שאין לי כל דרך לשער מה יהיה העונש והרבה תלוי בעורך הדין שלך. בנסיבות אותן את מתארת (קליפטומניה) באם הדבר יעוגן בחוות דעת של מומחה ואולי גם תסקיר שירות מבחן, ניתן יהיה להשיג עונש קל יחסית. גם משום שלא מדובר בסכום גבוה ואף לא בתחכום מיוחד במסגרתו התבצעה העבירה.

שלום;

צר לי שלא השבתי לשאלתך בהמשך להתכתבות הקודמת, וזאת משום שלא הבחנתי בשאלה.

לגופה של שאלתך הנוכחית. יתכן ולא הבנת את האפשרויות.

1. אישתו החוקית של האסיר (לא זה המקרה שלך).
2. חברה - זה המקרה שלך, אך לגבי מעמדה של חברה יש צורך בחברות בת שנתיים (וגם זה לא המקרה שלך).
3. ידועה בציבור - זו האפשרות היחידה בנסיבות הקיימות שאת יכולה להתאים לאחת הקטגוריות בפקודת השב"ס.

שכן, כפי הבאתי בפניך את הפקודה בתשובתי הקודמת מיום 20.2.10 הרי שאין כאן כל דרישה לפרק זמן מסוים. אלא הצהרה של האסיר באמצעות נוטריון שאת הידועה בציבור שלו. המבחן לידועה בציבור נקבע בפסיקה וגם במקרה זה אין תקופת זמן אלא דפוס החיים המשותפים ובכלל זה משק בית משותף וחיי אישות.

לכן, היות ואפשרויות 1 ו- 2 אינן רלוונטיות לגביך, נסו את חלופה 3.
כלומר, על בן זוגך להצהיר בפני רשויות השב"ס שאת הידועה בציבור שלו. עליו לחתום על תצהיר שיאושר על ידי נוטריון (אין זה עורך דין רגיל אלא עורך דין ותיק שקיבל היתר לשמש נוטריון). ואז תוכרי לאחר הליך אישור של השב"ס כידועה בציבור של בן הזוג שלך שהינו כאמור אסיר.

לאחר מכן תהייה לך זכות להתייחדות בהסתמך על היותך הידועה בציבור שלו. אפשרות נוספת היא להמתין עד שתחלופנה שנתיים ימים. אני מניח שאינך רוצה להמתין ואז כל אשר נותר הוא לפעול בהתאם לאמור.

שלום;

ככלל, הפורום המתאים למענה לשאלתך הוא פורום מתמחים. אך היות ושאלת אומר את דעתי.
אין שום חוק או הנחיה האוסרים על עורך דין שהתמחה בתחום משפטי מסוים מלעסוק בתחום משפטי אחר.
יחד עם זאת, עליך להבין שההתמחות בתחום מסוים מקנה לך כלים לעסוק בתחום התמחותך. זאת בשונה מהצורך ללמוד נושא שלא התמחת בו מההתחלה על כל המשתמע מכך.

שלום;

לראיות שמסרת יש השפעה מכריעה על ברור התלונה נגד אחיך. המשטרה תבקש ממנו לאפשר לה לבדוק את טענותיך, ובמידה והוא יסרב אני מניח שהיא תבקש צו מבית המשפט על מנת לאפשר לה לבצע את הבדיקה, שהיא להבנתי הכרחית ביותר לבירור האשמה.

יחד עם זאת, ברור שאחיך יטען שהסימנים עליהם הצבעת בתלונתך, אינם מצביעים בהכרח על הפגיעה המינית בך, כגון שמידע זה יכולת לקבל בדרכים אחרות שאינן במסגרת יחסים אינטימיים שהוא כפה עליך לטענתך.

אך כאמור לשאלתך - המידע חשוב עד כדי קריטי. המשטרה תעשה את כל אשר ביכולתה על מנת לבדוק זאת. סירוב מצד אחיך, יהיה בו כדי לחזק את החשדות נגדו.

שלום;

ראיה בהחלט כן. ראיה מכרעת אינני יודע לומר לך. משום שיהיה עליך להוכיח שההתפארות שלך רלוונטית לאירוע הקונקרטי. מכל מקום בהנחה שתוכל לקשור בין שני האירועים ולהוכיח שההתפארות שלה קשורה במקרה הקונקרטי הזה, הרי שיש כאן ראיה בבחינת הודאה. כלומר היא מודה באותה שיחה שהקלטת על מעורבותה בניסיון התקיפה.
צפה לאפשרות שעורך הדין שלה יבקש לערער על כך.

ודרכו יעביר בקשה לסנגוריה הציבורית באזור הדרום על מנת להסדיר לו ייצוג. כל זאת בהנחה שיש לו זכאות על פי חוק הסנגוריה הציבורית ויש דיון או מקרה המחייב יצוג.

שלום;

1. הימשכות ההליכים ארבע שנים אינה מצביעה על כלום, זולת רצון להגיע להסכמה. כאשר הסתבר שהסכמה כזו כנראה לא תושג, בחרה הרשות השלטונית לפעול בכלים שברשותה.
2. פן מרכזי בעבירת הסחיטה הוא זה שהפעולה נעשית שלא כדין. הגשת כתב אישום על אי דיווח כחוק או אי תשלום סכום כסף אותו היית צריך לשלם, גם אם אתה מכנה זאת "חיסכון", אינה עולה כדי סחיטה, משום שהפעולה עצמה מנוגדת לחוק והגשת כתב אישום הוא בגדר החוק והאפשרויות החוקיות העומדות בפני הרשות.
3. לשאלה האם היה צריך לומר לך לפני ארבע שנים או לא, הינה שאלה טובה אך חסרת משמעות. משום שלהבנתי גם כיום אתה יכול להימנע מכתב אישום אם תשלם את הסכום אותו אתה נדרש. שהרי כתב האישום אינו מטרה אלא אמצעי. הוא אמצעי כאשר לא ניתן להשיג את המטרה באמצעים אחרים בעיקר כאשר העבירה הינה כלכלית.
4. לגופו של עניין - סבורני שתיטיב אם תמצא דרך להגיע להסדר גם אם הדבר כרוך בכסף מעבר לזה שאתה סבור שעליך לשלם. שכן בסופו של ההליך המשפט תמצא עצמך משלם את אותו הסכום ואולי אף יותר בנוסף להרשעה בפלילים ועונש אחר.
5. על כך אמרו חכמים מאיתנו שלמדו מניסיונם ומינסיונם של אחרים "סוף מעשה במחשבה תחילה".

"פעולה שחסכה לי כסף"