4 דברים שלא ידעתם על תביעות רשלנות רפואית בהריון בלידה

לתביעות שמוגשות עקב רשלנות רפואית בהריון ובלידה, ישנם מספר מאפיינים המייחדים אותן מתביעות רשלנות רפואית המוגשות בתחומי רפואה אחרים. בחרתי הפעם להתייחס לארבעה מאפיינים עיקריים שחשוב להכיר.

1# רק בתחום זה, הטיפול הרפואי שניתן לאדם אחד עלול להשפיע במישרין על מצבו של אדם אחר

בדרך כלל, כאשר רופא מטפל במטופל, עליו לצפות כי יגרם למטופל נזק גוף אם לא יינתן לו טיפול נאות.

בהריון, הטיפול ניתן לאם, אבל נזק כתוצאה מטיפול לא נאות עלול להגרם נזק לעובר/תינוק, או לאם, או גם לאם וגם לעובר/תינוק, תלוי בנסיבות המקרה. כלומר מאותו טיפול עלולים להינזק שני המטופלים.

כך למשל, אם האם סובלת מרעלת הריון קשה ולא מיילדים אותה במועד המתאים, הרי שהאם עלולה להיפגע, העובר עלול להיפגע ויתכן ששניהם יפגעו.

או למשל, אם מבוצעת לידת ואקום מגובה גבוה באגן בניגוד להנחיות, הדבר יוצר סיכון מוגבר להיגרמות קרע מיילדותי בסוגרים האנלים של היולדת וגם מעלה את הסיכון של התרחשות דימום מוחי אצל התינוק.

2# קיימות תקופות התיישנות שונות לגבי רשלנות רפואית בהריון ובלידה

בעוד שעל נזק שנגרם לתינוק, תוך כדי וכתוצאה מתהליך הלידה, תקופת ההתיישנות עומדת על 25 שנים (שבע שנים מיום שהילד מגיע לגיל 18), הרי שהתיישנות תביעה בגין אי אבחון תסמונת גנטית או מום במהלך ההריון, עומדת על 7 שנים בלבד מיום לידתו של התינוק או מיום שהתגלתה התסמונת.

הסיבה לכך היא שתביעה על נזק שהתרחש תוך כדי הלידה (או ההריון) – כאשר אלמלא הרשלנות הילד היה נולד בריא – היא תביעה של הילד עצמו. עד השלב בו הילד הופך לבגיר בגיל 18, תקופת ההתיישנות לא מתחילה להיספר, אך מהרגע שהוא הופך לבגיר, יש לו 7 שנים להגיש תביעה.

לעומת זאת, תביעה על אי אבחון תסמונת גנטית או מום בהריון, היא תביעה שהטענה המרכזית בה היא שאם לא היתה רשלנות והמום היה מאובחן, הילד לא היה נולד בכלל. לכן, תביעה זו היא לא תביעה של הילד (שממילא לא יכול היה להיוולד בריא), אלא תביעה של הוריו. לכן, תקופת ההתיישנות מתחילה להיספר מיד עם הלידה או עם גילוי התסמונת. תביעה מהסוג הזה נקראת "הולדה בעוולה".

רצוי מאוד שלא להמתין עם פניה לעו"ד לצורך הגשת תביעת רשלנות רפואית בהריון או בלידה עד בסמוך לתום תקופת ההתיישנות משני טעמים עיקריים – האחד – לעיתים לוקח זמן עד להשלמת כל הדרוש לצורך הגשת תביעה לבימ"ש והשני – הדבר עלול לגרום להעלאת טענה של שיהוי ע"י הנתבע, אם ההמתנה הממושכת פגעה ביכולתו להתגונן – כמו למשל אם הרופאים המעורבים כבר נפטרו.

3# תביעות בגין רשלנות רפואית בלידה ובהריון הן התביעות עם שיעור הפיצוי הגבוה ביותר, מבין תביעות הרשלנות הרפואית.

הנזקים שנגרמים לילד כתוצאה מהריון ולידה הם למרבה הצער נזקים משמעותיים מאוד שמצריכים לעיתים קרובות מטפל סיעודי צמוד שיטפל בילד וידאג לו במשך כל שעות היום והלילה. כמו כן, הילד הפגוע לא יכול בבגרותו לצאת לעבוד ולהשתכר למחייתו. מאחר וראשי הנזק בנזיקין מחושבים לפי תוחלת החיים שיש לאדם שנפגע, כשמדובר בילדים שיזדקקו לטיפול סיעודי במשך 80 שנים, ויאבדו את כושרם להשתכר למשך כל תוחלת העבודה שהיתה צפויה להם, הפיצוי הוא מקסימלי ויכול להגיע ללמעלה מעשרה מיליון ₪ מעבר לתשלומי המוסד לביטוח לאומי.

4# לתביעת רשלנות רפואית בהריון ובלידה בה התינוק הוא שניזוק, צריך לצרף לפחות שתי חוות דעת של מומחים רפואיים –

לפי החוק, הדרך היחידה להוכיח עניינים רפואיים בתביעה שמוגשת לבית המשפט, היא באמצעות חוו"ד של מומחה רפואי שאותה חייבים לצרף לכתב התביעה.

בתביעות רשלנות רפואית בהריון ובלידה שבה הנזק נגרם לתינוק, יש צורך לצרף לפחות שתי חוו"ד רפואיות –

• אחת של מומחה בגניקולוגיה ובמיילדות שתבסס את הטענה שאכן היתה רשלנות רפואית במהלך ההריון או הלידה. חוו"ד זו אמורה לדון בטיפול שניתן לאם טרם שהעובר הגיח לאוויר העולם.
• חוו"ד שניה של מומחה בנוירולוגית ילדים שתבסס את הטענה שהרשלנות בלידה היא שגרמה לנזק של הילד ושתעריך מהי הנכות שנגרמה ומהם הצרכים שלו כתוצאה מכך.

*הכותב, עו"ד אבי שמואלי, עומד בראש משרד א.שמואלי, רובינסקי ושות', העוסק בתחום הרשלנות הרפואית למעלה מ-20 שנה.

* האמור לעיל לא בא במקום ייעוץ משפטי. ההסתמכות על המידע באחריות המשתמש בלבד!