רשלנות בגין נפילת מטופלת

השופטת חנה לפין- הראל קבעה, כי שתי הנתבעות, קופ"ח והאחות

שטיפלה במטופלת התרשלו בהתנהגותן כלפי התובעת, לירון אמיר, והפרו את חובת הזהירות המוטלת עליהן ומכאן אחראיות לנזקיה.

התובעת, לירון אמיר, צעירה בת 25, סטודנטית למשפטים, נזקקה לטיפול רפואי בהיותה בת 14. התובעת בלווית אמה פנו לאחת מקופות החולים של ההסתדרות הכללית.

מלכה בקון, הינה נתבעת נוספת, אשר הייתה אחות בסניף, וטפלה בתובעת. הטיפול בתובעת נועד כדי להוציא תפרים מגבה.

אולם במהלך הטיפול, התובעת נפלה ונחבלה בפניה, וכתוצאה מהנפילה נגרם לה חתך עמוק בשפתה העליונה וניתוק השריר. חוות דעת מטעם התובעת של פרופ' מלר, קבע כי נותרה לה נכות צמיתה בשיעור 10%. אולם מנגד הערכת ד"ר גולן מטעם הנתבעות, היא כי הנכות בשיעור של 5%.

בית המשפט בהחלטתו, ציין כי מדובר בסיטואציה בה נערה צעירה נכנסה למרפאת קופת חולים על מנת לקבל טיפול רפואי ויצאה מהמרפאה פצועה בפניה. כתוצאה מהפציעה נותרה בפניה של התובעת – נכות.

אין טענה, כי התובעת עצמה גרמה במעשה או במחדל לנכות זו. אין זה צודק ואין זה נכון, כי אדם כזה יצא וידיו על ראשו כאשר אין בו כל אשם. על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בקטין.

בית המשפט קבע, כי לנתבעות (קופ"ח והאחות, מלכה בקון) חובת זהירות מושגית וקונקרטית כלפי התובעת. חובה זו בנסיבות העניין היא חובה מוגברת, שכן התובעת היא קטינה, בין התובעת לנתבעות קיימים קשרים חוזיים וכן לאחר חקיקת חוק בריאות ממלכתית מכוח חוק זה חייבת הנתבעת במתן שירותי הבריאות תוך שמירה על כבוד האדם, והגנה על הפרטיות. פרטיות האדם בכלל והתובעת בפרט לא היו בראש מעייניהן לא של האחות בקופ"ח ולא של ד"ר שרמן.

אף כי טענה זו לא הועלתה בסיכומי התובעת אך מדובר בחוק עצמו, הן חוק בריאות ממלכתי והן חוק יסוד כבוד האדם וחירותו. כשבית המשפט מוצא ממצאים על פי אחת מהגרסאות המונחות בפניו, יש להסיק את המסקנות המשפטיות המתאימות אחרת לא יעשה ניסיון אמיתי לפסוק דין צדק.

בימ"ש קבע, כי מתקיימים במקרה זה, כל תנאי הכלל של "הדבר מדבר בעד עצמו", דהיינו, התאונה ארעה בנכס הנמצא בשליטת הנתבעות, התובעת איננה יודעת כיצד ארעה התאונה והיא גם לא הייתה יכולה לדעת מה היו הנסיבות שגרמו לה.

נראה כי אירוע המקרה מתיישב יותר עם המסקנה, כי הנתבעות לא נקטו זהירות סבירה מאשר להיפך, ועל כן הנתבעות היו צריכות להוכיח שלא הייתה מצידם התרשלות לגבי אירוע התאונה. התרשלות אשר יש לחייבם בגינה.

בית המשפט ציין, כי גם ללא היזקקות ליישום כלל זה, מצופה היה, כי הנתבעות תדאגנה כל אחת בתחומה ליצור מרחב ומקום בו לא יתכן כי תתרחש תאונה מסוג זה. שתי הנתבעות התרשלו בהתנהגותן כלפי התובעת והפרו את חובת הזהירות המוטלת עליהן ומכאן אחראיות לנזקיה.

בית המשפט קיבל את קביעת פרופ' מלר, כי לתובעת נותרו 10% נכות, וזאת ובמיוחד לאור התרשמותו מפניה בעת הדיון. לתובעת נפסק סכום פיצוי גלובלי, בסך 100,000 ₪. הנתבעת 1, קרי קופ"ח תשא בסכום זה, היות והנתבעת 2, האחות שטיפלה בתובעת פרשה לגמלאות, ואילו קופ"ח כמעסיקת האחות ואחראית על המבנה בו ארעה התאונה, אמורה להסיק המסקנות הראויות על ידי מתן הנחיות ברורות לאחיות המועסקות על ידה.

דהיינו, בין השאר, כי אין לאבד קשר עין עם מטופל, ובוודאי לא עם קטין ובוודאי בנסיבות שהטיפול עלול לגרום להתעלפות.

* האמור לעיל לא בא במקום ייעוץ משפטי. ההסתמכות על המידע באחריות המשתמש בלבד!