האם החזקת מברג שקולה להחזקת סכין בראי החוק?

בת.פ (ראשל"צ) 4385/08 דן בית משפט השלום בבקשה להימנע מלהשיב לאשמה ולזכות את הנאשם לאחר פרשת התביעה.

הנאשם הואשם בעבירה לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין – החזקת סכין שלא למטרה כשרה.

סעיף החוק הנ"ל קובע עונש של עד 5 שנות מאסר בגין העבירה, מה שמביא לידי ביטוי את ההתייחסות החמורה של המחוקק לעבירה של החזקת הסכין.

עבירת החזקת הסכין הינה אחת העבירות השנויות במחלוקת בחוק העונשין.

בסיס העבירה נוגד את עקרון החוקיות לפיו אדם חף מפשע עד שיוכח אחרת על ידי התביעה. בעבירת החזקת הסכין אדם שנתפס מחזיק סכין מחוץ לביתו הינו בגדר אשם עד אשר יוכיח הוא כי החזיק את הסכין למטרה כשרה.

בפסיקה נכתב רבות מהי אותה מטרה כשרה ומאמר זה לא בא לעסוק בכך.

בתיק דנא, הנאשם נתפס כשהוא מחזיק מברג והואשם כאמור בהחזקת סכין.

בית המשפט דחה את הבקשה להימנע מלהשיב לאשמה, תוך שהוא קובע כי במקרה דנא המברג יחשב כסכין לעניין האיסור הפלילי- בהחלטה זו טמונה לדעת הח"מ בעיה קשה בעקרון החוקיות במשפט הפלילי.

מבלי להיכנס לנסיבות המקרה והחזקת הסכין, יצוין כי אין זו הפעם הראשונה בה מורשע אדם בעבירה של החזקת סכין לאחר שנתפס כשהוא מחזיק מברג, אך זו ככל הנראה הפעם הראשונה בה בחן בית המשפט את מבחן ההתאמה ואת השאלה- האם המברג יחשב כסכין לפי ההגדרה בחוק: "כלי בעל להב, או כלי שסוגל לדקור או לחתוך".

בית המשפט קבע כי אכן לא מדובר בכלי בעל להב, אבל אכן מדובר בכלי שסוגל לדקור או לחתוך.

לעניות דעתו של הח"מ, קביעה משפטית זו, הגם שאין מדובר בהלכה מחייבת, מהווה פגיעה חמורה בעקרון החוקיות ובעקרון העל של המשפט הפלילי: "אין עונשין אלא אם כן מזהירים תחילה" [מסכת סנהדרין וסעיף 1 לחוק העונשין].

בית המשפט קבע כי מברג יכול שיהיה מברג ויכול שיהיה סכין, הכול תלוי בשימוש שנעשה בו.

פרשנות זו של החוק פותחת פתח רחב מאוד לאין ספור סוגים של כלים היכולים לשמש כסכין לצורך העניין, ואשר בגין החזקתם בלבד יכול אדם להיות מורשע בפלילים ולרצות עונש מאסר מאחורי סורג ובריח.

מטרת האיסור הפלילי של החזקת סכין הינה מלחמה בתופעת הסכינאות, או כפי שהיא מכונה "תת תרבות הסכין".

האם נרצה שבית המשפט על דעת עצמו ירחיב בצורה מרחיקת לכת את כוונת המחוקק להילחם בתופעת הסכינאות על ידי קביעת איסור להחזקת מברג?

במצב דברים זה, יכול אדם מן הישוב לעצור את רכבו בביקורת שגרתית ולמצוא עצמו בחקירה פלילית בגלל שהחזיק ברכבו מברג או כלי אחר.

סביר להניח שמקרה כזה לא יסתיים בכתב אישום ומשפט פלילי, אולם עדיין אי הנעימות והסבל הנפשי הכרוכים בחקירה משטרתית יגרמו לפגיעה חמורה בזכויות הפרט של האדם מן הישוב.

במדינתנו מונהג כידוע משטר דמוקרטי ובו עקרון על שהינו עקרון הפרדת הרשויות. המחוקק קובע חוקים ובתי המשפט אוכפים אותם, ולא להפך.

מצב בו בית המשפט קובע נורמות הינו מצב אבסורדי, הייתכן כי אדם יורשע בעבירה פלילית שאין בגינה איסור מפורש בחוק? האם מצב שכזה ראוי ותקין?

לדעת הח"מ התשובה על שאלות אלו צריכה להיות חד משמעית לא!

* האמור לעיל לא בא במקום ייעוץ משפטי. ההסתמכות על המידע באחריות המשתמש בלבד!