|
| כיצד להתמודד עם סרבנים מסוג זה?
מטרת תמ"א 38 להציל חיים אך במידה רבה מהווה גזר דין לקשישים. ברטה ניצולת שואה כבר בת 95, אחרי יותר מ־50 שנה בדירה הזו. לאן תלך? אצל קשישים השגרה המוכרת מחזיקה אותם בחיים . איך לדעתכם זה יכול להשפיע על קשישים ש 40 שנה חיים באותה דירה כשמאיימים עליהם בפנייה למפקחת על הבתים המשותפים כולל תביעה לפיצויים אם לא ישתפו פעולה.במיוחד עולה שאלה ביחס לאנשים מבוגרים, שכל חפצם להישאר בדירתם המוכרת אותה בנו ועליה שילמו במשך שנים, ושאין ברצונם לנדוד בין דירות שכורות בשנה-שנתיים של הבנייה. האם מוצדק לפגוע בזכויותיהם רק כדי שיתר שכניהם "יתעשרו" או לצורך קידום פרויקט בנייה כזה או אחר. האם מותר לפגוע בחיים של מישהו על מנת להציל (אולי) מישהו אחר? נכתב ופורסם: "שאלה חשובה היא האם באמת ראוי ליטול מאדם את זכותו להישאר בביתו בהליך מהיר של טענות בפני המפקח על המקרקעין. האם ראוי להפקיד בידי המפקח על המקרקעין עסקה כה מורכבת על הסיכונים הגלומים בה לדיירים כולם, כאשר לא ניתנו לו כלים מלבד שמאות הדירה לבחינת העסקה. השאלה מה יקרה אם הקבלן לא יצליח להשלים את הפרויקט, או אם בניין ישקע(כפי שקרה). לפנות קשישים זו בעיה מצפונית אבל הקבלן לא רואה אותם ממטר, כי הכסף הכי חשוב לו, ראש של קשיש לא עובד על הצד הפיננסי והם רוצים את השקט עד כמה שנותר להם לחיות כך שהפרויקט הזה נחשב להטרדה מבחינתם ולהתערבות בסדר החיים שלהם ופגיעה בבריאותם, אז תניחו להם. הורים שעברו גיל 80 והם ניצולי שואה . אי אפשר פשוט לזרוק אותם מדירתם מבלי למצוא להם פיתרון פרקטי. זריקת ניצולי שואה בני 80 לא תעבור בשום אופן מבחן בג"ץ . מי שינסה ללכת בדרך אכזרית נגד קשישים ימצא עצמו בדירה חדשה רק בחלומות. זוג קשישים שאינו בנוי להיטלטל לדירה שכורה וחזרה בערוב ימיהם. דייר סרבן" - זה ממתג אותם מיד כאילו הם עושים זאת בכוונה על מנת לטרפד את התכנית ."המשובחת" של שכניהם.אם זוג הקשישים אינו מרגיש שמצאו לו פיתרון חלופי נאות התואם את גילם ומצבם הגופני - כנראה שהתכנית של השכנים אינם כה "משובחת". זה שהם במיעוט לא הופך אותם לפחות צודקים.ומי היה רוצה לראות את הוריו שבמקום להזדקן בכבוד יזדקקו עכשיו למצוא עצמם נלחמים עם שכנים על זכויות בסיסיות? האם באמת זה מה שהם צריכים לעשות עכשיו בערוב חייהם? להתנגח משפטית, לעסוק בענייני דין ומשפט שלבטח אינם קלים להם רגשית? וכל זאת רק בגלל שהשכנים הגו תכנית לשיפור התעשרות לעצמם, בעיקר משכירי דירות שזו דירתם השנייה. ולקשיש יחידה. במקרים מסוימים נאמר לדיירים, בין אם על ידי השכנים ובין אם ישירות על ידי היזם כי אם יסרבו לחתום - יפעלו להגיש נגדם תביעה כדיירים סרבנים, וכך יאלצו אותם לחתום. לדוגמא, נאמר לזוג קשישים ניצולי שואה בגילאי ה-90 לחייהם, שהתגוררו בדירתם 50 שנה, כי אם לא ייענו לביצוע תמ"א 38 ויעברו לדירה חלופית - ייתבעו. בעקבות זאת חלה הידרדרות במצבם הבריאותי. מפניות שהגיעו עולה כי נראה שבעקבות התיקון המצב הרחיק לכת. כך, בעלי דירות המבקשים להמשיך לגור בשלווה בביתם עומדים בפני אפשרות ממשית כי יאלצו אותם בחסות החוק, לעזוב את ביתם ולגור בשכירות כשנתיים-שלוש. ואכן נוכחתי באופן אישי באיומים מרומזים וגלויים בחסות החוק לכאורה. מדובר בפקוח נפש בפגיעה בעקרונות יסוד של "זכות לחיים" , "זכות הקניין" ו"כבוד האדם". קראתי באינטרנט ידיעות על כך שקשישים מאוימים בהעמדה למשפט ובפיצויים שיאלצו לשלם לכל הדיירים אם לא יסכימו. קראתי שהיחסים בין השכנים מתערערים ובסופו של תהליך אינם מדברים אחד עם השני. זוג קשישים, או קשיש/ה יחיד גרים בדירת 2 חד'. כך טוב להם, כך נוח להם כבר 60 שנה. מופיע יזם ומציע להם, מבחינתם, לשנות סדרי בראשית, לבנות להם חדר נוסף שאינם זקוקים לו, לאכול חול ואבק במשך כשנה בכל תקופת הבנייה, אולי גם לנגוס מההול הישן והחביב שלהם בו הם רגילים לשתות את תה אחה"צ עם הביסקוויט, ולהכניס שם מעלית, חמור מכך, לבקש מהם להשתתף בבוא היום בהוצאות המעלית. השקט שהיה להם 60 שנה בדירת ה- 50 מ"ר , יופר! עוד זוגות רגליים יעלו וירדו במדרגות ויעלו את מפלס הרעש, וגרמו ליותר לכלוך מה שיחייב ניקיון יסודי יותר, של קומה נוספת וייקר גם את הוצאות הניקיון שיידרשו לבניין המודרני שיתקבל. צי הרכב תחת חלון ביתם של הקשישים, יגדל, שכן הבניין המודרני יהיה אבן שואבת לאוכלוסיה מבוססת המסוגלת לרכוש דירה במרכז העיר. וכל מה שהם רוצים זה בסך הכל להמשיך ולגור בשני החדרים עם ההול הרומנטי, בבניין של 6-8 דיירים ותו לא, לעלות/לרדת ב- 20 המדרגות המפרידות בין קומת הכניסה לדירתם כשהם צועדים עם מקל לרופא/למכולת, בלא להיזקק למעלית, שאולי תעלה אותם במהירות ובקלות אך תוריד את הפנסיה שלהם משמעותית. ואז הקשישים הללו הופכים להיות מתנגדים בלתי נסבלים, תוקעים מקלות בגלגלי התמ"א, וכפי שהתבטאו כאן לעיל, "קוץ". מי כאן יכול להסביר לי כיצד אתם מתמודדים עם המתנגדים מהסוג הזה, וזה בלבד? ואל תציעו לי שיעברו דירה, כי זה לא סיבה להעניש אותם בעלויות של מעבר דירה ושינוי מיקום בו קבעו את מושבם מזה 20-30-40-50 שנה ויותר רק בגלל התמ"א. מעבר לדירה אחרת מרווחת ככל שתהיה עשוי להיות מסוכן לקשיש שרגיל לפינה שלו... לכו תסבירו לקשיש בן 90 שמעלית היא לטובתו, כאשר מדובר על פרויקט שבו אישורים לוקחים כשנה וחצי ובנייה כשנתיים – סה"כ 3.5 שנים תיאורטית, אך בפועל יכול להגיע ל5 שנים.ישנן דעות:כאשר מוסיפים 2.5 קומות על בנין ישן מחלישים אותו ומסכנים חיים לפי מכון התקנים (14.06.12)מכון התקנים מתנגד לתמ"א 38 במתכונת של הוספת 2.5 קומות על בנין ישן. כך גם מתנגדים לתוכנית מהנדסים רציניים וידועי שם. מומחה פשוט לא מאמין שבניינים שעברו חיזוק באמת יחזיקו מעמד ברגע האמת. "לבניין יש יסודות. את באה וחופרת מסביב ומלבישה מעטפת, היסודות אולי יחזיקו את הבניין שלא יתנדנד, אבל מה שינינו בתקרות וברצפות? מה שינינו בעמודים? רק חיזקנו מסביב ונתנו צורה חדשה - לדעתי אסור לעשות את זה "מישהו עשה בדיקה? לדעתי הבדיקות שנעשו הן רק בתיאוריה. ברעידת אדמה אם הבניין ירצה ליפול ימינה או שמאלה הוא לא ייפול כי המעטפת תחזיק אותו, אבל בטוח יהיו סדקים ובטוח ייפלו תקרות כי החומר עייף אחרי 60–50 שנה. ביפן בונים בתים מ"נייר" וכאן מוספים 2.5 קומות עם טונות של בטון. ואם אכן בחיזוק מפני רעידות אדמה עסקינן, למה רק בגוש דן, שבו הפרויקט כלכלי, אך באזור שדווקא מועד פחות לרעידות אדמה ומה עם הפריפריה? כתבה עו"ד רגישה וחכמה: לא ברור לי מדוע אזרח שקנה דירה בבנין בן 3 קומות עם 12 דיירים כופים עליו עתה לגור בבנין עם 30 דיירים על כל המשתמע מכך??? לנושא תמ"א 38/2 בכלל הרעיון אווילי - לאלץ אנשים מבוגרים וחולים לעבור ל 3 שנים לפחות מסביבתם הטבעית ומביתם למקום אחר לצורך הבניה אשר אינה מחויבת המציאות אלא אם מצב הבניין מסכן חיים. העברה כזו יכולה לגרום להם לחולי, התדרדרות במצב נפשי ואף למוות. מספרת על חברה שחיה לבדה ומספרת שבכתה יומם וליל כי הכריחו אותם להסכים, ואיימו עליה בתביעות מתביעות שונות אשר ברור שלא היו עומדות במבחן. היזם אילץ אותה להסכים להיכנס בבניה לתוך דירתה כאשר זה משרת אינטרסים שלו. היא בפירוש לא רצתה. היא הייתה מפוחדת עד מוות מאיומי השכנים, בוכה ימים ולילות, ולכן אף לא הסכימה לקבל עזרה משפטית אשר תבהיר לה ולהם חד משמעית כי למשל אינה חייבת להסכים לדרישותיהם. לבסוף היא חתמה להם כאשר לדבריה כולה רועדת ומאוימת , היות וזה היה בניגוד לרצונה. אני רואה בכך אונס לכל דבר." אחת מתרי"ג המצוות: "מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ אֲנִי ה' "
האם החוק הקיים מקנה הגנה לסרבנים מסוג זה? כיצד נוהגים בפועל?
א.ע.
|