עובדת שעתית מעל 11 שנים ברציפות באותה חברה, סך מסגרת שעות שלי כמשרה. לפני בערך שנה הערתי למנהלת הסניף המקומי וטענתי שלמרות המסירות שלי אף פעם איש מהממונים לא חשב שאולי מגיעה לי הטבת שכר כלשהי, הנה כי כן שכרי היה כל השנים שכר מינימום.... וגם אמרתי לה שלטעמי זה לא מדבר בגנותי.... כבודה התגוננה "אנחנו לא משלמים מעל 32 לשעה, כמה את מקבלת?" עניתי 30.59, שזה היה אז שכר המינימום לשעה. מכאן והלאה הועלה שכרי ל- 32 , והסתפקתי בחלקי לאחרונה הועלה שכר המינימום לשעה ל- 32.60 שקלים. החליט מישהו בחברה המעסיקה לבטל את ההטבה שהייתה לי, ולהחזיר את שכרי לשכר מינימום, כדי לא לשלם לי 34 שקלים לשעה. אני מניחה שהחוק כנראה לא מחייב מעסיק לשמור לעובד את ההטבה שנתן לו, אחרת זה לא היה יכול לקרות. בכל זאת ערערתי על הגישה המבזה, וטענתי שלא רק שאני מפונה מכתובת מגוריי, בשל המלחמה, לאחרונה הוצע לי לעבוד באחד הקיבוצים המסוכנים שיש בגלל המלחמה, שהוא בכלל קיבוץ מפונה, ותפקידי במסגרת זו לסעוד קשישה שכנראה לא הייתה אפשרות לפנותה, בשל אופי מחלתה. השאלה שלי, מה בכל זאת תומך בטענתי, הרי מדיניות הממשלה הייתה אפילו לקבל "עידוד עבודה" מביטוח לאומי לגבי מפונים מי שהסכימו להמשיך לעבוד באזור שירותם, בלבד 11 ימים בחודש ולו אפילו הגיעו לשעה.. אלא שבחודש יוני זה הסתיים. ההסכם עם ביטוח לאומי. המעסיקה מבקשת ממני להגיע לאזור מסוכן ביותר (שהנו בכלל יישוב מפונה) 6 ימים בשבוע,, אני מתלבטת, וטענתי שיש קודם להחזיר לי את ההטבה... מה בכל זאת תומך בבקשתי, או שלית דין ולית דיין"?
|