האם יש עילה לערעור על צוואה בשל קיפוח מתמיד של הבן הבכור?

אבי הוא בן 89 בקירוב ובמצב הולך ומדרדר. אני בנו הבכור מנישואיו הראשונים. מאז לידתי, ובעקביות יחסו אלי היה מתנכר ומרוחק. הורי הביולוגים התגרשו כאשר הייתי עוד ילד קטן. (כל אחד מההורים התחתן בשנית. אמא שלי נהרגה בתאונה בשנת 1974 וקשר טוב היה לי רק עם בעלה, שנפטר ב-1984). לאבי ואשתו השניה נולדו 2 בנות בשנות השבעים. גם עם 2 בנותי שנולדו בשנות השמונים נשמר יחס זה, ואשתו במופגן לא התיחסה אליהן מעולם כאל נכדות, וכך גם הוא.
מעולם לא דיבר איתי על כספיו, או על הכנסתו. הוא נהנה מפנסיה מכובדת כגימלאי של התעשייה האוירית. ולו ולאשתו השניה לפחות 2 דירות יחסית מפוארות ברחובות, ליד מכון וויצמן. אני יודע על קיום צוואה,
אבל על תוכנה לא נאמר מעולם דבר.
אתמול הזמינו אותנו לבית החולים, והעובדת הסוציאלית העבירה איתנו בקשה לאפוטרופסות גוף בלבד בנוגע אליו. זה שנים רבות שהוא חולה במחלות רבות, ואשתו השניה מטפלת בו. לאורך השנים כל ניסיון שלי להתקרב אליו נחסם ונדון לכישלון.
האם יש לי עילה סבירה וחוקית, לאור שנות הקיפוח הארוכות, ולאור העובדה, שאם מישהו עזר לי ותמך בי, היה בעלה השני של אימי, ולא הוא: לטעון לחלק מתקבל על הדעת מהצוואה. לאורך השנים ידוע לי גם שאשתו העבירה סכומים נכבדים לבני משפחתה שלה. אני ער כמובן לעובדה שיתכן שחלק נכבד מהרכוש רשום על שמה.

אשמח לכל עצה בנדון ותודה כמובן מראש,
יואב