כיצד ניתן להתמודד במישור הפלילי עם הפצת נגיף ה-HIV?

שלום לכולם ,
אני מניח שכולכם כאן נתקלתם בשבוע שעבר בידיעה על עלייה חדה במספר הגייז שנדבקו באיידס בשנה האחרונה. נגיף ה HIV מועבר בקלות רבה מדי לטעמי ומנסיון עם הועד למלחמה באיידס , אני לא בטוח אם שם מכוונים את החצים למטרה הנכונה. לידע כללי , נגיף ה HIV איננו מתפשט לבד ברחבי העיר ובעיקר בקרב קהילת הגייז. זו פעולה אקטיבית של אדם/נשא שמעביר את הנגיף בצורה לא אחראית למישהו אחר.
במאמר מוסגר אוסיף כי אני נדבקתי לפני למעלה משנתיים ואני חי בשלום עם הנגיף ועם השלכותיו (טוב , לא לגמרי בשלום) , אניי עם בן זוג ויש לי שלושה ילדים. גם לפני שנדבקתי היה לי חבר נשא ואני מניח שקיימתי יחסי מין עם יותר מנשא אחד במהלך השנים וכאן בעצם מתחילה הבעיה....נשאים נוטים שלא לספר לפרטנרים שלהם על הנגיף בגופם וכך חושפים אותו שלא מדעת לתוצאות הקשות של הסקס הספציפי הזה. הועד למלחמה באיידס משתמש במנטרה של "שימו קנדום והכל יהיה בסדר". הפניות של הועד הן לציבור הרחב ולא לנשאים שמספרם צומח למימדים באמת קטסטרופליים בארץ. כאומרים , אנחנו כבר נדבקנו , לנו מותר הכל , אסור להטיף לנו , אסור להזהיר אותנו , אסור לקרוא לנו להיזהר בפעולותינו. בקיצור , אין אחראיים על הפצת הנגיף. בועד טוענים תמיד כי לפי "מחקרים" כחצי מהמדביקים לא יודעים בכלל שהם נשאים ושאלתי בהקשר הזה היא האם לאותו חצי שלא יודע עומדת הגנת ה"לא ידעתי" או שישנן דרגות שונות של אשם בחוק הפלילי. והחצי השני קרי אלה שכן יודעים (לשיטתם של אנשי הועד למלחמה באיידס) , למה הועד מתעקש לא לפנות אליהם ולטפל בהם ולמה הרשויות לא יכולות והאם בעצם הן כן יכולות לטפל בהיבט הפלילי של הפצת נגיף ה HIV. אני גם יכול לספר על לא מעט מקרים שבהם אני שומע על נשאים שמדביקים כאילו אין מחר (כמובן אף אחד לא מזכיר שמות) בסגנון של "אני ואפסי עוד" ומותר לי הכל.
אני כותב את ההודעה הזו בכאב רב אבל כל שאלותיי והערותיי וויכוחיי עם האנשים שאמורים לכאורה להילחם בתופעה..לא נענו ונהפוך הוא- התגובות הן כועסות..של זעם..כמעט בסגנון מאיים..כאילו באמת אני נוגע בנקודה רגישה מאוד.
אני באמת רוצה לדעת אם ניתן במישור הפלילי להיאבק בתופעה.