קיום חוזה בדרך מקובלת ובתום לב

"הסכמים יש לכבד". הסכם יכול שיהא בחוזה חתום (וחייב להיות חתום בעסקי מקרקעין - ס' 8 לחוק המקרקעין ובעסקי מתנות - ס' 5 לחוק המתנה). יכול שיהא בע"פ ויכול שיהא בהתנהגות.

מדבריך לא ברור שיש חוזה כתוב אך ודאי לפי תיאורך יש חוזה בהתנהגות רציפה וארוכת טווח שיש לגביו גמירות דעת ומסויימות הצדדים לו וברור מהם תנאיו השונים.

בהנחה שנכרת חוזה באחת הדרכים דלעיל ונראה שכך הדבר ובהנחה שחוזה זה לא נקצב לתקופת זמן מוגדרת ובהנחה שהצד השני ביטל באופן שרירותי את החוזה, הרי שפרק ב' לחוק החוזים עוסק בסיבות אפשריות לביטול חוזה לאחר כריתתו (טעות, הטעיה, כפייה ו/או עושק).

אם אין סיבה כגון זו לצד השני להפר/לבטל את החוזה באופן אוטונומי וחד צדדי (וגם לכך יש דרך ואף היא כפופה לחוק החוזים ולעיקרון תום הלב), הרי שביטולו באופן חד צדדי, מזכה את הצד הנפגע ויכול לזכות גם את צדי ג' בפיצויים ובתרופות שנקבעו בחוקי החוזים למיניהם.

אזכיר עוד כי כל מו"מ לקראת כריתת חוזה וקיומו של חוזה שנכרת, חייבים להיות בדרך מקובלת ובתום לב (ס' 12 ו-39 לחוק החוזים [חלק כללי]). אתה מתאר מצב של היעדר תום לב של הצד השני והנך צריך להעמידו על ההפרה וככל שלא יחפוץ בכך, הנך רשאי לתובעו.

בהערת אגב אומר כי ככלל יש לפצות גם על נזקי צד ג' שנפגע למעט פגיעה בשל שביתה ו/או השבתה שאז העניין לאור פקודת הנזיקין מורכב יותר (פס"ד צייזיק ועוד).