תשובה

שלום;

נגעת בנקודות נכונות ממש. שחרור מוקדם (ועדת שליש) אינה זכות אלא פריבילגיה. כדרכן של מתנות, הן מותנות בהתנהגות נאותה במהלך השהות בכלא. אחד השיקולים המרכזיים והמהותיים ביותר של ועדת שחרורים, ואשר קיבלה גושפנקא גם בפסיקת בית המשפט העליון הוא המסוכנות לציבור עם השחרור מהכלא.
מי שלא עבר הליך של טיפול במסגרת הכלא, בעיקר עברייני מין, קשה לי לשער שישוחרר קודם זמנו. למיטב ידיעתי עברייני מין כמו גם ואף יותר מעברייני אלמ"ב, תלויים בחוות דעת של ועדות מקצועיות בתחום.

באשר לשאלה מה עושים, התשובה מן הסתם היא לדאוג מהר למסגרת טיפולית. שכן הגם כי אינני יודע מתי חלה תקופת השליש, הרי שככל שהנושא הטיפולי יוסדר ובכלל זה הסדר לפיקוח טיפולי לאחר השחרור, אם יאושר, הסיכוי לתשובה חיובית גבוה יותר. אם זה לא יהיה בסבב הנוכחי הרי שאולי בסבב הבא של הועדה. אך בלי טיפול, אינני צופה שחרור מוקדם.
יתכן ואתם זקוקים ליעוץ משפטי על ידי עורך דין הבקיא ומנוסה בועדות שחרורים. כאשר אחד הטיעונים נגד השב"ס הוא העדר טיפול, בהנחה שאין טיפול במסגרת השב"ס. אך בסופו של יום השיקול לשחרור או אי שחרור מוקדם, אינו האם האסיר אשם או לא או האם השב"ס אשם או לא. השאלה היא האם נכון למועד קבלת ההחלטה על שחרורו המוקדם של האסיר, בעיקר בעל רקע של עבירות מין, הוא מסוכן לציבור או לא. דרך אגב, גם אילו היה האסיר במסגרת שיקומית או טיפולית, אין כל ודאות שהועדה הייתה בוחרת לשחרר אותו. שכן עדיין, למרות הטיפול בודקים את מסוכנותו לציבור. אם כי ברור, שלעבריין מין שטופל סיכוי גבוה יותר להשתחרר ממי שלא טופל כלל.