מה ההבדל בין הטעיה לאי התאמה בעסקת מכר מרחוק?

סעיף 14ה. (א) לחוק הגנת הצרכן מחייב את העסק לאסוף את המוצר ולהחזיר את הכסף ללא דמי ביטול בתוך 14 יום במקרה של ביטול עסקת מכר מרחוק שנעשה בתוך 14 יום "עקב אי התאמה בין הנכס או בין השירות, לבין הפרטים שנמסרו לו", בין היתר ביחס ל"התכונות העיקריות של הנכס" (מתוך 14ג. (א) (2)).

סעיף 32. (ב) מחייב את העסק לאסוף את המוצר ולהחזיר את הכסף ללא דמי ביטול בתוך 7 ימים במקרה של ביטול עסקה מרגע שנודע לו על ההטעיה, במקרה ש"נעשה לגביה מעשה או מחדל שיש בו משום הטעיה או ניצול מצוקה כאמור בסעיפים 2 ו-3 והם מהותיים בנסיבות הענין, ובהטעיה – אף אם לא העוסק היה המטעה".

סעיף 2 לחוק מגדיר כך הטעיה:
"2. (א) לא יעשה עוסק דבר – במעשה או במחדל, בכתב או בעל פה או בכל דרך אחרת, לרבות לאחר מועד ההתקשרות בעסקה – העלול להטעות צרכן בכל ענין מהותי בעסקה (להלן – הטעיה); בלי לגרוע מכלליות האמור יראו ענינים אלה כמהותיים בעסקה:
(1) הטיב, המהות, הכמות והסוג של נכס או שירות;
(2) המידה, המשקל, הצורה והמרכיבים של נכס;
(3) מועד ההספקה או מועד מתן השירות;"

מה אם כן ההבדל בין המושגים "הטעיה" ו-"אי התאמה" ואיך יודעים איזה מהסעיפים האלה חל? או בעצם, מכיוון שסעיף ההטעיה יותר קשוח אז השאלה היא בעצם האם יש מקרים של "אי התאמה ללא הטעיה"?
האם ניתן לטעון שכל "אי התאמה" ביחס לפרטים המהותיים של המוצר היא בעצם "הטעיה"?