האם שוכר יכול להודיע על אי התאמה גם לאחר זמן סביר אם המשכיר ידע?

בין לפי ס' 4 לחוק השכירות והשאילה ובין לפי סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי) על שני הצדדים לקיים את חיוביהם ולממש את זכויותיהם על פי חוזה השכירות - בתום לב.

מכאן נגזרת התשובה לשאלתך. סביר להניח כי גם כאשר המשכיר יודע על אי ההתאמה, אזי גם אם לפי ס' 6(ג)(2) לחוק הוא זכאי ככלל להסתמך עליה, הוא לא יוכל לישון על זכותו לעולם ועד.

את השיהוי יש לבחון מהמועד בו נודע לשוכר על אי ההתאמה וכיצד נהג מהמועד שנודע לו עליה ועד להעלאת הטענה באזני המשכיר? וכן לבחון את מהותה של אי ההתאמה (משמעותית/זוטות)?

בשכירות לתקופה קצרה, של עד שנה למשל, לדעתי גם אם השוכר מעלה את טענת אי ההתאמה בשלב מאוחר של השכירות, ומדובר באי התאמה שבידיעת המשכיר מלכתחילה, אין רגליים לסברה כי השוכר נוהג בחוסר תום לב בהעלאתה לאחר חצי שנה.

יחד עם זאת, אם השכירות החלה כששני הצדדים מודעים למצב המושכר והשוכר קיבל את המושכר כשהוא במצב המשביע את רצונו ולא מדובר באיזושהי אי התאמה נסתרת, אזי דומה כי כלל לא תשמע טענת שוכר לאי התאמה, שכן הדברים היו על השולחן מראש והחוזה נכרת בהסתמך על מצגים מלאים אלו. טענה בנסיבות כאלה לאי התאמה - עולה כדי חוסר תום לב מצד שוכר.