לאסירים אסור לשבות רעב

גולש יקר שלום וברכה. לפי המצב החוקתי היום, שביתת רעב אינה עבירה
פלילית. יחד עם זאת, שביתת רעב לאסיר הינה עבירה משמעתית, לפי פקודת בתי הסוהר
(נוסח חדש) תשל"ב 1971, סעיף 56 (8) "סירב לאכול את לחם חוקו".
העונשים בגין העבירה מצויים בסעיף 58 לפקודה, וכוללים בין היתר  אתראה, אזהרה חמורה, קנס, בידוד לתקופה של עד
ארבעה עשר יום כשתקופת בידוד רצופה מתוכם היא שבעה ימים, הפחתת ימי שחרור עד 21
יום.

כמו כן, לפי סעיף 59, יוכל קצין השיפוט שהרשיע אסיר לחייבו, בתשלום
פיצויים.

כיום, קיימת הצעת חוק לגבי הזנה בכפיה, לפי חוק לתיקון פקודת בתי
הסוהר (מניעת נזקי שביתת רעב) התשע"ד 2014. ההצעה נובעת ומקבילה עצמה לסעיף
15 לחוק זכויות החולה תשנ"ו 1996, סעיפים קטנים 1-2 מתירים למטפל לתת טיפול
גם ללא קבלת הסכמה מדעת של המטופל כשלא ניתן לקבל את הסכמתו, וסעיף קטן 2 מתייחס
לנסיבות אשר בהן נשקפת למטופל סכנה חמורה והוא מתנגד לטיפול רפואי, אשר יש לתיתו
בנסיבות העניין בהקדם, במקרה כזה רשאי המטפחל לתת טיפול גם בניגוד לרצון המטופל.

 הלכה למעשה, צריך לזכור
ששביתת רעב מהווה אמצעי מחאה בלתי אלים, אשר באמצעותו מבקש שובת רעב להביע את
מחאתו בנושא מסויים כשהרשויות אינן קשובות ואינן נענות למצוקותיו ודרישותיו.

יחד עם זאת, דווקא לאור חירותו המוגבלת של האסיר, הכלים העומדים
לרשותו לצורך הבעת מחאה או קידום ענייניו הם מוגבלים.  הוא רשאי להביע את עמדותיו, אולם אין הוא יכול
לעשות זאת באמצעות שביתת רעב (וראה בג"ץ 7837/04 לילה בורגאל נ' שב"ס).

לכן, מוגדרת שביתת רעב בחוק בצורה רחבה ביותר, כהימנעות חלקית או מלאה
מאכילה או מאכילה ושתיה כדי להשיג מטרה מוגדרת.

גם לגבי רופא כאמור, מעוררת סוגיית מתן הטיפול לשובת רעב בניגוד
לרצונו, שאלות אתיות משמעותיות.

• 
  

  החוק
  החדש, יאפשר פניה לבית המשפט כדי שיכריע את האפשרות למתן טיפול רפואי לאסיר בניגוד
  לרצונו, ולא גורם מינהל או רפואי.

  
  


• 
  

  המבחן
  יכלול מבחן הסתברות, קיומה של אפשרות ממשית, בשל דחיפות הנושא (סכנה שעלולה להיגרם
  תוך זמן קצר, תוך התייחסות לחומרת המצב (סכנה חמורה לבריאות האסיר).

  
  


• 
  

  לבקשה
  תצורף חוות הדעת הרפואית.

  
  

  סעיף קטן (ג)1 יסמיך את בית המשפט לקבוע כי
  מותר למטפל לתת לאסיר טיפול נדרש, גם ללא הסכמת האסיר, או על אף התנגדותו, אם מצא
  כי ללא קבלת טיפול כאמור, קיימת אפשרות ממשית כי תיגרם תוך זמן קצר סכנה חמורה
  לבריאותו של האסיר.

  
  

  ההיתר לא ינתן אלא לאחר ששוכנע בית המשפט
  כי מוצו מאמצי ההידברות עם האסיר ונעשו נסיונות שכנוע ניכרים במטרה להשיג את שיתוף
  הפעולה שלו.

  
  

לבית המשפט תהיה חובה לשקול מספר שיקולים, שיופיעו בסעיף 15א(ד) לחוק,
בין היתר מצבו הרפואי של האסיר, טיבו של הטיפול המוצע, ולשקול את עמדת האסיר לגבי
קבלת הטיפול, וגם את האחריות של הרשות לשלומו ובריאותו של האסיר וההיבט הציבורי של
שביתת הרעב.

מקווה שהייתי לעזר, בברכה, אייל