הקלטה ופרסום של שיחות פרטיות

1. מדברייך לא ברור אם המקליט היה אחד מבעלי השיחה, כי לא ציינת עם מי (אלא רק על מי) דיברת. אם דיברת עם המקליט עצמו, ודאי שהוא היה אחד מבעלי השיחה, ולכאורה, ההקלטה לא הייתה האזנת סתר כהגדרתה בחוק. אך גם אם לא דיברת ישירות אל המקליט, אלא בקול רם בנוכחותו, סביר שהוא ייחשב כאחד מבעלי השיחה, שהרי דברייך כוונו למעשה גם אליו (ראי סעיף 2 להגדרת "בעל שיחה" בסעיף 1 לחוק האזנת סתר).

מלבד זאת (בניגוד לטעות הנפוצה), אין הכרח שהמקליט יהיה אחד מבעלי השיחה כדי שההקלטה לא תיחשב כהאזנת סתר, אלא די בכך שההקלטה נעשית בהסכמת אחד מבעלי השיחה. מנגד:

2. “האזנה לשיחה והקלטתה, אף שהן נעשות בהסכמת אחד מבעלי השיחה - אסורות, ודינן כדין האזנת סתר, אם נעשו למטרת ביצוע עבירה או מעשה נזק, או למטרת גילוי דברים שבינו לבינה והם מצנעת האישות ושלא לצורך הליך משפטי בין בני זוג" (סעיף 3 לחוק).

3. מסעיף 3 לחוק נובע, שגם אם ההקלטה לא הייתה האזנת סתר כהגדרתה בחוק, היא בלתי חוקית אם נועדה לגרום נזק. אך עדיין נשאלה השאלה מה ייחשב כנזק, ולא מצאתי פסיקה המפרשת סוגיה זו.

לדעתי, אם ההקלטה נועדה לחשוף מעשים פסולים של המוקלט (כמו הקלטה לצורך תחקיר עיתונאי), היא לא תיחשב כהקלטה למטרת מעשה נזק. על כן, מבחינתי, על-פי הפרטים שמסרת, קיים ספק אם המקליט עבר עבירה.