איך החוק מתיר תפילה בעבודה והאם ניתן לדרוש ממנה להפסקה?

סעיף קטן (ד) לסעיף 20 לחוק והוא קובע לאמור: "עובד רשאי להתפלל במהלך יום עבודתו בהתאם לדרישות דתו; זמן התפילה ייקבע במקום העבודה בהתאם לצרכי העבודה ואילוציה, ובהתחשב בדרישות דתו של העובד". 

  

מטרתו של התיקון בהתאם לאמור בהצעת החוק הינה להבטיח את קיום הזכות הבסיסית של האדם לשמור על מצוות דתו ואמונתו, ולהקפיד על תפילה בזמנה גם במקום עבודתו. הוראה זו שבחוק מחייבת איפוא את המעסיק לאפשר לעובד להתפלל במהלך העבודה. 

  

עם זאת, כאמור בסעיף הנ"ל זמן התפילה יקבע במקום העבודה בהתאם לצורכי העבודה ואילוציה. לכאורה, נראה כי במצב זה יכול המעביד לדרוש מן העובד להתפלל בשעת הסעודה, בשל "אילוצי העבודה". ואולם, החוק מגדיר בסעיף קטן (א) הפסקה נפרדת למנוחה ולסעודה וקובע: ביום עבודה של שש שעות ולמעלה, תופסק העבודה למנוחה ולסעודה ל-3/4 שעה לפחות, ובכלל זה תהיה הפסקה רצופה של חצי שעה לפחות; ביום שלפני המנוחה השבועית וביום שלפני חג ההפסקה היא של חצי שעה לפחות." 

  

מכאן שהמדובר בשתי זכויות נפרדות, ומשמעות דרישתו הנ"ל של המעביד הינה וויתור על אחת מהן, שכן אם מנצל העובד את ההפסקה לסעודה, לא נותר לו זמן לתפילה ולהפך. מכאן, שדרישה זו של המעביד איננה תואמת את דרישות החוק.