מהן השאלות העקרוניות שיש לשאול לאחר תאונת דרכים עם נזק קל?

סיפור קצת ארוך עם שאלות עיקרון בסוף - בעודי נוסע לתומי ביום גשום (עם האוטו של המשפחה) ומחכה לפנות בצומת כביש, התנגשה בי מאחורה מכונית,שנהג בה אדם מבוגר, בעוצמה מזערית. לאחר שעצרנו בצד לבדוק את הנזק, ראינו כמה שריטות בולטות קלות מאחורה שבקושי הורידו צבע. הנהג התנצל (כביכול) בנימוס וטען שהוא ניסה לעצור אך מכוניתו החליקה. לגיטימי.

לא עברו דקות רבות והנהג אמר לי שיסדר לי מוסך שהוא מכיר ו'ישמח לבוא איתי לשם', למרות שהוא בספק ש'מישהו ירצה לתקן את זה' (אפשר להבין את זה כ "סלח לי אבל אני לא מתכוון לשלם על הפיצ'יפקעס הזה ואנסה להתחמק מזה בכל מחיר").
סירבתי בנימוס וטענתי כי יש מוסך אמין שאני ומשפחתי (בעלי האוטו)הולכים אליו , והנ"ל טען כי 'אין בעיה, רק שנתאם איתו והוא יבוא איתנו' ,לגיטימי. האיש לא רוצה שירמו אותו, מקובל בהחלט.

האדם היה בטוח בעצמו ואמר שהוא מכיר את כל הפרוצדורות, ושאמתין - הוא ירשום לי את כל פרטיו, ואחר כך - **יירשום** את שלי, וכך עשה, הוא רשם את כל מה שצריך - טוב, כמעט הכל, שמו, תעודת הזהות שלו, רישיון , פוליסה. אך שביקש את פרטיי, דרש לדעת ***רק*** את שמי המלא, תעודת זהות ומספר פלאפון.

לאחר מספר ימים יצרתי איתו קשר לתיאום הגעה למוסך. הנ"ל דרש את מספר הפלאפון של בעל האוטו - שידבר איתו ויתאם איתו הכל. הסכמתי ברצון רב, וכך עשה, רק שברוב חוצפתו - הוא טען בפני בעל האוטו שנסעתי בלי רישיון, ושזה לא בסדר! הוא טען כי הוא רצה לראות את רשיון הנהיגה שלי , או לדעת את מספרו, ושאמרתי לו שאני ללא רישיון עלי. שקר גס!!! מעולם איני עוזב את רשיוני בבית והוא צמוד לארנקי גם כשאני לא נוהג במכונית! אציין ואומר כי הייתי *מצוייד* בעדות לכך שנהגתי עם רישיון, וגם בעדות לתאונה ולכל תהליך הסיפור הזה.

החלטתי להתאפק ולא להתקשר להעיר לו על זה, גם ככה ייתכן כי מרוב גילו המופלג הוא באמת לא זוכר מה היה (סליחה על ההכללה מראש), או אולי הוא מספיק מעורער בנפשו שיכול היה לזמן אותי לבית משפט, ובאמת > באמת אין לי זמן לזה.. אבל רציתי לדעת כמה דברים עקרוניים במקרה המצער הזה, בכל זאת, צריך ללמוד להתמודד עם נבלים כאלה:

1. האם אני הייתי צריך להחתים אותו על כך שהוא זה שגרם לתאונה? בכל זאת - כדי שלא יישקר גם על זה
2. האם אני זה שהייתי צריך לדרוש שירשום את פרטי הרישיון שלי? נכון שזה נראה תמוה בעיני שהוא לא ביקש אותם, אבל ממש לא חשבתי על זה באותם רגעים מעצבנים (אמצע יום קר וגשום)?
3. האם בכל זאת כדאי ש'אתעמת' איתו בטלפון ואנסה ללמד אותו קצת דברי מוסר ויושר?

תודה מראש וסליחה על ה'חפירה', זה באמת הרתיח אותי...אך לצערינו במדינה הזו לא חסרים כאלה...