מתווה בית הדין הוא גט לפני רכוש כשנתן עינו באישה אחרת
מה פירוש החלטת דיין לבקשת הבעל לדמי שימוש לאחר הגט כשמציג חוזה שכירות פיקטיבי "מאשה זרה"
"מתקשה לקבל את טענת הבעל שמשלם דמי שכירות לחברתו ועל הבעל חובת ההוכחה להפנים את ההנחה הפשוטה כי במקרים מעין אלה לא משולמת שכירות לצד השני"?
לאחר שנתיים וללא ערעור ההחלטה החלוטה התהפכה בניגוד לתקנות וללא כל הוכחה חדשה. 
הלכתית אין לי מה לטעון אך מוסרית וחוקית יש לי בפרט שפעלתי על פי המתווה בהנחה שזכויותיי ישמרו עד להחלטת פרוק סופית.
מדוע טענה של עיכוב מחמתו וההלכה שעל פיה פירוק שיתוף לא מתבצע על דרך של חיוב בדמי שימוש לא מתקבלת בבית דין דתי כשדנים על פי חוק? 
האם טענה ששופט שביטל תקדים לדמי שימוש לגבר בוגד שעזב טרם הגירושין לאישה זרה וכתב שהבעל אינו רשאי למצות את זכותו הקיניינית שלא בתום לב היא טענה שיכולה להתקבל? השופט הביא ציטוטים מההלכה וגם התבטא "בחוטא יצא נשכר" ו "נבל ברשות התורה"