בגלל החלטת בית הדין בוצע גט לפני רכוש. שנה אחרי הגט ביקש הגרוש דמי שימוש ונדחתה בקשתו.אני ביקשתי מזונות רטרו ואת כתובתי על פי החלטת בית הדין הגדול שידונו בהם אחרי הגט דיון שלא התקיים. כעת אני לא מסכימה לוותר עליהם ועל דרישות נוספות ולגיטימיות של זכויות סוציאליות והברחת כספים שלא נכנסו לאיזון. בית הדין באקט ענישה הוציא פס"ד ואישר לו דמי שימוש רטרו מרגע הגט חרף הדחייה בשנת 2014 ודחה את מזונותיי רטרו מרגע הגשת תביעתו וגם את כתובתי וגם לקח לי חלק מהזכויות הפנסיוניות שכבר אוזנו וגם לא איזן כספים מוברחים. כמובן שהגשתי ערעור לגדול בנושא זה ובאחרים כאשר אישור הבר"ע עוכב ע"מ לאפשר לאזורי לתת פס"ד חלקי מצב שייתר חלקית את הבר"ע. בעניין דמי השימוש כותב הגדול
שלא הצבעתי בכל כתב הערעור על אסמכתא הלכתית לביטול הנימוקים…למרות שנשאלתי האם אני עומדת בכל תקנות הערעור. בדחיית דמי השימוש ב2014 אחרי הגט כשהביא חוזה שכירות מהאישה שאליה עזב כשהיה נשוי ושלכאורה משלם לה, כתב האזורי "החלטת בית הדין שחייבה אותו בתשלומי אחזקת הבית, אכן, משמעותה שהאישה לא תחוייב בדמי שימוש וכן מתקשה לקבל את טענת הבעל כי משלם  דמי שכירות לחברתו ועל הבעל חובת ההוכחה להפקיע את ההנחה הפשוטה כי במקרים מעין אלו לא משולמת שכירות לצד השני.." אז מעבר לדחייה מתפרש אולי שלא מאמין לו או שזה לא מוסרי… האם אפשר לטעון בבג"צ על הגבלת זכות הקניין מטעמים מוסריים כפי שכותב השופט גרמן שהבעל אינו ראשי למצות את זכותו הקניינית שלא בתום לב? הוא לא ביקש פרוק שיתוף מייד אחרי הגט והלכת זרקא אומרת שפרוק שיתוף הוא לא על דרך קבלת דמי שימוש. מה בנוגע להחלטה חלוטה שלא ערערו עליה מספר שנים? מה עם עיכוב פירוק מחמתו ואין עדיין החלטת פרוק עד היום? האם המניעה ההלכתית היא המכריעה כאשר מלכתחילה סרבתי, ואולצתי למתווה, בטענה שתהיה פגיעה בזכויותיי?