פורום בתי משפט

שלום רב,

ככל שמדובר בקשה המכילה טענות עובדתיות יש להגיש תצהיר, ככל שמדובר בבקשה המכילה טענות משפטיות אין צורך לצרף תצהיר.

בברכה

שלום רב,

במשרד הפנים.

בברכה

שלום רב,

באופן עקרוני יש לתמוך את כתב ההגנה בתצהיר. אם התצהיר הוגש שלא כדין, אז ממילא כתב ההגנה הוגש ללא תצהיר ולכן דומה הדבר כאילו לא הוגש כלל כתב הגנה. ככל וחלף המועד להגשת כתב הגנה ניתן להגיש בקשה לבימ"ש למחיקת כתב ההגנה עקב הפגם, ולבקש להורות כי לא הוגש כתב הגנה ושינתן פס"ד בהעדר הגנה.

יובהר האמור בתשובה זו מתייחס לנתוני השאלה בלבד, וככל שיש משתנים נוספים שאינם מפורטים בשאלה הרי שהתשובה תשתנה, והמסתמך על תשובה זו עושה זאת על דעתו בלבד.

שלום רב,

תפנה לבימ"ש ותשאל.

מעבר לזה, אין לי מושג מה הסיבה שמשכת את העתירה, אבל אם מדובר בגלל עניינים טכניים, תוכל לתקן אותם ולהגיש מחדש.

בהצלחה

שלום רב,

את המחצית השניה של האגרה יש לשלם לאחר קיומו של קד"מ האחרון בתיק ולפני דיון ההוכחות. באופן עקרוני המזכירות אמורה להפיק שובר לפני הדיון בהוכחות אך לעיתים המזכירות לא שמה לב או שוכחת להפיק שובר לתשלום ואז, בד"כ במציאות, הצד השני מגיש לבימ"ש בעניין.

אם מתחשק לך להיות דווקן בקיום החוק אז במועד הקדם משפט האחרון (כאשר בימ"ש יקבע דיון להוכחות) תבקש מבימ"ש שיתן הוראה למזכירות להפיק שובר לתשלום האגרה השניה.

בברכה

שלום רב,

במקרה של הפרת חוזה יש שתי אפשרויות; אפשרות אחת סעד של אכיפה (ופיצוי בגין הנזקים הנגרמים כתוצאה מההפרה עד לקיום האכיפה), ואפשרות שניה סעד של נזקים בגין ההפרה. למעשה, אם ייקבע כי יש לאכוף את החוזה לא תהיה סיבה לתבוע נזקים בגין ההפרה, אך אם יקבע שיש לבטל את החוזה אז וודאי שהניזוק יוכל לתבוע פיצוי בגין ההפרה.

יחד עם זאת, יש לשים לב שבתביעה צריכות להיות שתי החלופות; האחת אכיפה, והשניה, ככל שלא ניתן לאכוף את קיום החוזה פיצוי בגין ההפרה. ככל שמבקשים לתבוע פיצויים מאוחר יותר יש להגיש בקשה מנומקת לבימ"ש מדוע לא מגישים את הסעד של הפיצוי כטענה חלופית.

שלום רב,

יש אפשרות להתקשר למוקד של נט המשפט ולבקש מהם לבדוק, או לנסות להשיג את הטלפון של מזכירות בימ"ש העליון ולדבר איתם ואם גם זה לא עוזר או בלתי אפשרי אז לגשת פיזית לבימ"ש העליון ולנסות להבין מדוע התיק לא מקודם.

בהצלחה

דוד שלום,

תלוי מה כתב בית המשפט בהחלטה, על פניו ההוצאות הן חלק מההחלטה אבל ככל שזה לא ברור או יש ספק- תוכל להגיש בקשה להבהרת החלטה.

בהצלחה רבה

שלום רב,

יש דיון האם צפיה בכתב תביעה באתר נט המשפט נחשב מועד קבלת כתב התביעה או לא, ברמת העיקרון אם המועד הוא לא רחוק ממועד הגשת כתב ההגנה לרוב לא תתקבל טענה על איחור בהגשת כתב ההגנה.

בהצלחה

שלום תהילה,

דרישה לגילוי מסמכים ספציפיים היא עניין שבפרטיקה.

תשובה זו מנוסחת ביחס לדרישה לגילוי מסמכים בהליך המתנהל לפי סר דין רגיל (תקנות סדר הדין האזרחי) ולא רלוונטית ככל שהתיק שלך מתנהל בבית המשפט לתביעות קטנות. בית המשפט לתביעות קטנות הינו מכשיר ייעודי להכרעה מהירה בסכסוכים בעלי שווי קטן יחסים ולכן אין שם את כל הפרוצדורות של גילוי ועיון, דיון מקדמי ופרוצדורות נוספות הקיימות רק בדיון רגיל.

דרישה לגילוי מסמך ספציפי יכולה להיות בקשר עם מסמך הדרוש לך להוכחת טענה מטענותיך או בקשר עם מסמך שגילויו או אי גילויו עשויה להפריך טענה של הצד השני.

על המסמך המבוקש להיות רלוונטי להוכחת או הפרכת הטענה.

יש סוגים שונים של חסיונות שהדין מכיר בהם באופן כזה או אחר, כך למשך תכתובות בין עורך דין ללקוח הן חסויות, מסמכים שהוכנו לצורך הליך משפטי ועוד. כך שמסמך רלוונטי אבל שחל עליו חסיון לא יגולה.

כל עוד המסמכים המבוקשים אינם חסויים (בחסיון אמיתי שקיים בדין) ניתן לדרוש לגלות אותם ולעיין בהם.

הנכון זה לדרוש קודם כל גילוי של המסמכים בתצהיר גילוי מסמכים (יש תצהיר גילוי מסמכים כללי שבו מוטל על בעל דין לגלות את כל המסמכים שבידיו הרלוונטים לעניין במחלוקת - ויש תצהיר גילוי מסמכים שמתייחס למסמכים ספציפיים שהתבקש גילויים). בתצהיר זה (בדומה לתצהיר גילוי מסמכים כללי), הצד השני צריך להצהיר אם המסמכים מצויים או שהיו מצויים ברשותו או בשליטתו או שאיתר לאחר חקירה ודרישה; ככל שהמסמך אינו מצוי עוד ברשותו או בשליטתו, עליו לפרט את הנסיבות הקשורות לכך שאין בידיו עוד את המסמכים (לאן הם הלכו??).

השימוש כאמור בדרישה לגילוי מסמכים ספציפית עשויה להוביל למסירת תצהיר מצד הנתבע בוא הוא מודה (תצהיר= עדות בהליך) שאין ברשותו מסמך פלוני. ככל שמסמך פלוני חייב להיות בידיו נוכח גרסתו - עשוי להיווצר מצב ראייתי מעניין ביחס לאותה טענה...

לאחר שיש תצהיר גילוי מסמכים חתום על ידי הצד שכנגד אפשר לדרוש לעיין בכל מסמך שנמצא ברשותו. התיבה בתקנה 57 לתקנות סדר הדין האזרחי (2018) העוסקת ב"או שאיתר לאחר חקירה ודרישה" מאפשרת לטעמי גם במקרים המתאימים לדרוש מהצד השני לאפשר עיון במסמך המצוי גם אצל צד ג' על פי הצהרתו. פעם בהליך צד שכנגד טען ביחס לשיקים שצירף הנתבע כנספחים שהחתימה עליהם זויפה. דרשתי ממנו ללכת לבנק ולהביא את טופס דוגמאות החתימה שלו ובית המשפט חייב אותו (הייתה פשרה לאחר כמה ימים).

בד"כ השיקול שיכריע ביחס לבקשה לגלות מסמך או לאפשר לעיין בו הינו רלוונטיות המסמך להוכחת הטענות. יחד עם זאת, המגמה בפסיקה היא לצמצם דרישות גילוי מסמכים ולטעמי הם מזיקים למערכת ולצדדים בצמצום זה.

הנסיבות המתוארות על ידך נשמעות כמו בעל דין שמתחמק מחובותיו בהליך בקשר עם גילוי מסמכים ושאלונים.

תקנה 60 לתקנות הנ"ל מלמדת שלהתחמקות בעל דין מגילוי או מלאפשר לעיין במסמכים עשויה להוביל לחיוב בהוצאות ובמקרים מיוחדים למחיקת כתב טענות של בעל דין שלא מקיים את חובתו בהתאם לתקנות. מדובר בסעדי שבפועל בית המשפט מקמץ בהם מאוד. לפי תפיסתי שופטים רואים את הסעד של מחיקת כתב טענות של בעל דין שלא משתף פעולה במסגרת גילוי מסמכים ושאלונים כסעד קיצוני.

הסנקציה הנוספת שחלה על מי שנמנע מלגלות מסמך (לא מפרט אותו כלל בתצהיר גילוי מסמכים כללי או אחר - לפי דרישה) אותו בעל דין לא יהיה רשאי להביא את אותו מסמך כראיה בהליך אלא בכפוך לקבלת רשות שלא תנתן בקלות אלא אם ימצא בית המשפט שהיה לבעל הדין הצדק סביר. יש לתקנה 60 המשך אבל לדעתי אות מתה.

טעם נוסף שעשוי לתת צבע של סבירות ל"סירוב" לגלות מסמך או לאפשר עיון בו עשוי להיות אם חל שיהוי משמעותי ממועד שנוצרה התביעה עד שהוגשה התביעה. למשל אם לא התרעת בפני הנתבע 6.5 שנים שבכוונתך לתבוע אותו ואז לאחר תקופה זו כאשר הוא מזמן כבר שכח מי את ולא שמר מסמכים רלוונטיים את מגישה נגדו תביעה. מה שתיארתי נקרא שיהוי ואפילו שיהוי קיצוני ובמקרים מסויימים שיהוי עשוי לפגוע בדרישה לגיטימית גם בעניין זה.

עכשיו בהיבט הפרקטי, הגשת רשימת בקשות, לפי מה שאת מתארת הצד השני טען במסגרת התגובה לרשימת הבקשות טענה דבילית בניסיון להמנע מגילוי המסמך, תגיעי לדיון הקדם שאמור להיות בטווח הזמן המיידי, ותסבירי לכבוד השופט/ת מדוע המסמך המבוקש רלוונטי ואיך הוא יקדם את בירור התביעה. מה הוא נועד להוכיח וכד'. מאחל לך שכנוע מוצלח.

בהצלחה!

60 ימים תקנה 137 לתקנות סדר הדין האזרחי.

שלום רו"ח ע'

שיקול הדעת אם העדויות ימסרו בתצהיר או שיחקרו העדים בדיון נתון לבית המשפט. בית המשפט בד"כ יורה על עדות בכתב כי זה פרקטי ומקצר את הדיון.

הנסיבות שאתה מתאר מתאימות לתקנה 67(א1) לתקנות סדר הדין האזרחי (2018) לפיה מקום בו בית המשפט קבע שהעדויות יוגשו בכתב, הוא רשאי להורות שעד שלא הגיש תצהיר לא יורשה להעיד.

זו הסנקציה של התקנות ביחס לבעל דין שעל אף החלטה להגיש תצהירי עדות מטעם עדיו נמנע מלהגיש תצהירים כאמור.

לו הייתי נתקבל בנסיבות דומות הייתי מגיש לבית המשפט בקשה שמתייחסת לאי קיום ההחלטה הנוגעת להגשת תצהירי העדים בכתב, מזכיר את התקנה לעיל ומבקש להורות שהעדים שלא הוגש מטעם תצהיר לא יורשו להעיד. הייתי מציין כי היה על הנתבע להגיש בקשה ביחס לכל עד שמסרב למסור תצהיר ולא להניח שבית המשפט יתיר זאת. בתי משפט לא אוהבים עשיית דין עצמית..

אם בית המשפט יחסום את עדי הנתבע מלהעיד כעת, כל עוד מדובר בעדים שאין לך אינטרס לשמוע את עדותם אלא שהם נועדו להוכיח טענות הגנה של הנתבע זה יהיה לך מעולה אם תמנע עדותם.

תקנה 50(1) לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת שיש לצרף לבקשה בכתב תצהיר.

זה נכון גם לבקשה לסעד זמני.

איני רואה קושי בהיות 2 התצהירים זהים זה לזה אך יש לצרף לכל הפחות העתק אחד של התצהיר לכל אחת מהבקשות.

לא

כן יש לצרף תצהיר הן לתגובה והן לבקשה לסעדים זמניים. התצהיר צריך לתמוך בעובדות הבקשה / התגובה.

המעמד של תצהיר הוא בגדר עדות, עליה להיות רלוונטית למסמך אליה היא מצורפת.

שלום רב,

לטעמי מצרפים הכל יחד.

לעניין תצהיר אם יש שם טענות עובדתיות מצרפים תצהיר אם רק טענות משפטיות אז אין צורך.

בהצלחה

שלום רב,

בערכאת ערעור לא מצרפים ראיות חדשות.

בהצלחה

שלום רב,

באופן עקרוני כן. מומלץ להגיש בקשה לבימ"ש לפני הדיון.

קח בחשבון שאם היא עדה ותצטרך לחקור אותה היא לא תוכל לחקור את עצמה.

בהצלחה,

אהובה שלום רב,

לעיתים בית המשפט יעדיף לדון בבקשה בעל פה מטעמים פרקטיים- כאשר נדרשות לו הבהרות נוספות ובמסגרת הדיון יוכל לקבל את התשובות מבאי כוח הצדדים.

באשר לאופן הדיון בבקשות, ככלל לבית המשפט יש את שיקול דעת באם לדון בבקשה בעל פה או בכתב.

לעיתים בית המשפט קובע שבקשת תידון בדיון בנסיבות בהן הוא יעדיף לנסות להביא את הצדדים לכדי הסכמות בנוגע לאותה בקשה ובכך ייתר את הצורך להכריע בה, וההכרעה תהיה לפי הסכמת הצדדים.

בהצלחה רבה

שלום רב,

אין הוראות בדין בעניין זה.

12 עמודים.

שלום רב אריה,

השאלה שלך נוגעת בנקודה קריטית. בעבר, בתי המשפט הקפידו מאוד על "כלל ההמצאה" (כלומר, אם לא קיבלת את המסמך פיזית או בדואר רשום – הספירה לא מתחילה). אולם, המגמה הזו השתנתה דרמטית, במיוחד לאור תקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 שנכנסו לתוקף בשנת 2020.

התשובה הקצרה: בנסיבות שתיארת, בהן אתה מודה שקראת את כתב התביעה, הסתמכות על כך שלא קיבלת אותו פיזית היא הימור מסוכן מאוד. בתי המשפט נוטים היום להעדיף את "כלל הידיעה", והספירה של 60 הימים עשויה להיחשב כמי שהחלה ברגע שצפית במסמך.

ראה את הוראות תקנה 158 לתקנות הנ"ל:

"מטרת ההמצאה והמצאה כדין

158.(א)מטרת ההמצאה היא להביא לידיעת הנמען את תוכנו של מסמך שנדרש שיהיה בידיעתו, ולעניין כתב הטענות הראשון המוגש – גם להחיל על הנתבע את מרות בית המשפט.

(ב)הנמען ייחשב כמי שיודע את תוכנו של מסמך אם הומצא לו לפי תקנות אלה."

המחוקק מבהיר כאן כי המטרה של ביצוע ההמצאה היא הידיעה של הנתבע. תקנה (ב) ממחישה כי ביצוע ההמצאה בדרך המפורטת בחזקות מקימה מעין חזקה לפיה הנתבע יודע את תוכנו של המסמך שהומצא לו, ככל שהומצא לו בדרל המפורטת בהמשך הסעיף (במסירה אישית / בדואר רשום / בפקס / באמצעי אלקטרוני וכד').

משכך, ברגע שצפית בתיק וקראת את התביעה, מטרת התקנה הוגשמה במלואה ותוכנו של כתב התביעה מצוי בידיעתך. בהתאם, בית המשפט עשוי לקבוע כי אין הצדקה להתעקש על אקט פורמלי של מסירה כאשר הנתבע יודע על ההליך ותוכנו.

ואוסיף:

התקנות הנ"ל נפתחות בפרק עקרונות יסוד שמנחה את השופטים כיצד לפרש את התקנות. תקנה 3(ב) קובעת:

התעלמות מקיומו של הליך משפטי שאתה יודע עליו בבירור, רק בגלל כשל טכני במסירה, עלולה להיתפס על ידי בית המשפט כחוסר תום לב דיוני וכניסיון "למשוך זמן" בניגוד לרוח התקנות שמחייבות יעילות (תקנה 5).

שלום גילי,

בקשר עם הוצאות משפט לא נהוג להגיש הליך עצמאי להשבת הוצאות משפט מאחר שהוצאות משפט נכללות בד"כ בפסק הדין שניתן.

במקרים חריגים ייתכן שניתן לדרוש סעד של החזר הוצאות משפט בהליך אחר אך לא ניתן להתייחס לכך שפורום ועלייך לפנות לייעוץ פרטני.

שלום רב נוקי,

ראשית, צר לי מאוד לקרוא על החוויה שעברת.

חוקר פרטי בישראל אינו פועל בחלל ריק. זהו מקצוע הכפוף לרישוי, פיקוח וחקיקה ספציפית ומחמירה. בניגוד למה שנאמר לך, ישנן כתובות לתלונה וישנן סנקציות בחוק חוק חוקרים פרטיים ושירותי שמירה, תשל"ב-1972. מכוח חוק זה הותקנו תקנות חוקרים פרטיים ושירותי שמירה (אתיקה מקצועית), תשל"ג-1972.

תקנות האתיקה מטילות על החוקר חובות ברורות כלפי הלקוח. הנה ציטוט של הסעיף הראשון והחשוב ביותר בתקנות האתיקה:

בנוסף, החוק אוסר על התנהגות שאינה הולמת את כבוד המקצוע. אם החוקרת "עקצה" אותך (למשל: גבתה כספים ללא תמורה, הציגה מצגי שווא או פעלה ברשלנות), הרי שזו עבירה משמעתית ואף עשויה להיות עילה לתביעה אזרחית.

יתכן והתלונה שהגשת הייתה ל"לשכה" וולונטרית שאין לה סמכויות אכיפה אמיתיות. הגוף בעל הסמכות הוא הוועדה לרישוי חוקרים פרטיים במשרד המשפטים. לפי סעיף 25 לחוק, הוועדה רשאית לנקוט אמצעים חריפים כנגד חוקר שסרח:

"25.(א)הוגשה קובלנה על חוקר פרטי ומצאה ועדת המשמעת – לאחר שנתנה לו הזדמנות להתגונן – כי הפר הוראה מהוראות חוק זה או כלל מכללי האתיקה המקצועית שנקבעו לפי סעיף 21, או שהוא אשם בהתנהגות אחרת שאינה הולמת את המקצוע, רשאית היא להחליט על אחת מאלה:

(1)להתרות בו;

(2)לנזוף בו;

(3)להתלות את רשיונו לתקופה קצובה שלא תעלה על שלוש שנים;

(4)לשלול ממנו את רשיונו ולפסלו מקבלת רשיון חדש לתקופה קצובה או לצמיתות."

כלומר, החוק מאפשר לשלול את הרישיון של חוקר שפעל בחוסר הגינות, וזו סנקציה חמורה מאוד שפוגעת בפרנסתו.

בנוסף להליך המשמעתי, עומדת לך הזכות להגיש תביעה אזרחית (בבית משפט לתביעות קטנות או בבית משפט השלום, בהתאם לגובה הנזק) בגין הפרת חוזה ו/או רשלנות מקצועית ועוגמת הנפש שנגרמה לך.

שלום רב,

אכתוב פה תשובה כללית לעניין שאלתך, אם כי, אני ממליץ לבחון את האפשרות לפנות לייעוץ משפטי בעניין;

אתה יכול לפצל סעדים - זאת אומרת אתה יכול כרגע להגיש תביעה לפינוי מושכר ללא סעד כספי (שכן ייתכן ובהמשך יהיו נזקים נוספים) ולאחר מכן להגיש בנפרד תביעה כספית בגין הנזקים שנגרמו לך.

אם אתה מחליט בכל זאת להגיש תביעה משולבת אתה משלם אגרה אחת אבל את הגבוהה מביניהם.

בברכה