השופטת ח' שירה קבעה, כי התניית מתנה בתנאי מחייבת התניה מפורשת, הגלויה גם למקבל המתנה.
בהתניית המתנה בתנאי חושף הנותן את המניעים המסתתרים מאחורי רצונו לתת מתנה, מניעים שלרוב נותרים חסויים באשר אין להם חלק בתוכן עסקת המתנה, ונותן למניעים אלה את החשיבות והנפקות המשפטית.
התובע הנו אבי הנתבעת שהגיש תובענה כנגדה וכנגד הגרוש שלה. במסגרת פסק הדין עתר התובע לסעד הצהרתי לפיו בטלה התחייבותו ליתן במתנה לנתבעים את הזכויות בחלקת מקרקעין ובדירה שנבנתה על החלקה. כמו כן עותר האב להחזר ההלוואות שניתנו לנתבעים בתקופה בה היו הנתבעים נשואים זה לזו.
הנתבעים ניהלו בינם לבין עצמם מערכת משפטית קשה וארוכה בענייני מזונות, פירוק שיתוף ובעניין ילדיהם המשותפים. זכות הבעלות בחלקה כולה רשומה על שם התובע בלשכת רישום המקרקעין.
מיום נישואיהם של הנתבעים ועד למעברם לדירה, נשוא התביעה בקיץ 2001 התגוררו הנתבעים בבית התובע. במהלך השנים 1999 – 2001 נבנתה על החלקה דירה.
החל משנת 2001, משך שנתיים, עד הקרע בנישואיהם, התגוררו הנתבעים עם ילדיהם בדירה שנבנתה על החלקה שניתנה להם במתנה מהתובע.
התובע חתם על תצהיר מתנה, לפיו הוא מעביר במתנה ובלי כל תמורה את זכויותיו במקרקעין לטובת הנתבעים. הנתבעים חתמו על תצהיר מקביל של קבלת הנכס.
בד בבד עם חתימתו על התצהיר הנ"ל חתם התובע על יפוי כח בלתי חוזר, על פיו מסמיך התובע את עוה"ד, בפניו נחתמו התצהירים, להעביר לנתבעים חלק מזכויותיו בחלקה הנ"ל. העסקה דווחה לשלטונות המס. לטענת התובע המדובר בהתחייבות ליתן מתנה שהותנתה בתנאי, והנתבע לא מילא אחר התנאי.
לטענת התובע המתנה ניתנה לבתו ולבעלה כבני זוג ומשאין הנתבע עוד בעלה לא מתקיים התנאי. כמו כן התובע טוען כי הינו רשאי לחזור בו מההתחייבות ליתן מתנה לפי סעיף 5 לחוק המתנה.
בימ"ש קבע, כי התניית מתנה בתנאי מחייבת התניה מפורשת, הגלויה גם למקבל המתנה. בהתניית המתנה בתנאי חושף הנותן את המניעים המסתתרים מאחורי רצונו לתת מתנה, מניעים שלרוב נותרים חסויים באשר אין להם חלק בתוכן עסקת המתנה, ונותן למניעים אלה את החשיבות והנפקות המשפטית.
יחד עם זאת, יש נסיבות שמהן ניתן ללמוד על קיום תנאי מכללא. התובע הודה, כי מנע את השלמת העסקה על ידי רישומה בפנקסי רשם המקרקעין.
לפיכך, אין הוא רשאי להסתמך על אי הרישום ובעצם העסקה הושלמה ואין הוא רשאי לחזור ממנה מטעם זה.
במסגרת תצהירי המתנה, המהווים את עסקת היסוד, לא ויתר התובע על הזכות לחזור בו מהתחייבותו. ואולם, בד בבד עם תצהיר המתנה חתם התובע על יפוי כח בלתי חוזר לפיו הסמיך עורך דין לבצע בשמו ובמקומו את כל הפעולות הדרושות להשלמת העסקה.
לטענתו, חתימתו על יפוי הכח אינה מהווה ויתור על הזכות לחזור בה מן המתנה עפ"י סעיף 5(ב) לחוק המתנה בהתקיים העילות המאפשרות לה לחזור בה מההתחייבויות שבמתנה. לטענתו, עם ביטול התחייבותו בטל ומבוטל יפוי הכח שניתן למען ביצוע אותה התחייבות.
ואולם בימ"ש ציין, כי על פי הפסיקה, ייפוי כח בלתי חוזר מהווה ויתור בכתב על זכות החזרה מהמתנה. בית המשפט גם נדרש לטענת התובע לפיה, משלא הושלמה העסקה ברישום, המצב המשפטי הוא כי העסקה הינה התחייבות התובע להעביר הדירה לנתבע, ללא תמורה.
על פי חוק המתנה, כל עוד לא הסתיימה העסקה ברישום, רשאי נותן המתנה לחזור בו, ואף אינו נדרש ליתן טעם או סיבה לחזרה מהמתנה. שני החריגים לכלל הם: שינוי מצב מקבל המתנה בהסתמך על ההתחייבות, או ויתור בכתב של נותן המתנה על הזכות לחזור בו מהמתנה.
במקרה דנן הוכח, כי הנתבע הזרים סכומי כסף גדולים לבניית הדירה על הקרקע שניתנה לנתבעים, במתנה ועבר להתגורר בה בפועל. בכך, שינה הנתבע מצבו לרעה בהסתמך על המתנה.
