מוניטין ושאר דברים
בפסק הדין-עמ"ה 001013/01 גוטמן רסולי לילך מדובר על שלושה נושאים: מוניטין, פיצוי בגין פגיעה מתמשכת שבוצעה בעבר במכירות ושערוך פיקדון.
מוניטין:
מוניטין זה עסק בעייתי….
מה זה בעצם מוניטין?
נקבע שהמוניטין הוא "משהו נוסף" שיש לעסק מעבר לנכסים שבו. אותו משהו הוא היכולת של העסק להרוויח יותר מעסק דומה שמתחיל עכשיו מאפס.
מוניטין יכול לנבוע ממיקום העסק, ממוצרים טובים או שירות מצויין שהעסק מזוהה איתו, או מקהל לקוחות נאמנים שיש לו אם הקונה מאמין שהלקוחות ימשיכו להגיע בגלל שהתרגלו או בגלל שהם מרוצים מהשירות/המוצרים.
איך מודדים מוניטין?
כשמוכרים עסק עובד, מוכרים גם נכסים מוחשיים כגון מכונות, קרקע ומלאי וגם נכסים בתי מוחשיים כגון זכיונות, פטנטים ומוניטין. סיכום כל השווי של הנכסים בניכוי ההתחייבויות של העסק נותן אינדיקציה לשווי העסק ללא מוניטין.
אם התמורה ששולמה על העסק גבוהה יותר, יש להניח שההפרש שולם עבור מוניטין.
האם ניתן למכור מוניטין?
לא תמיד ניתן למכור מוניטין. מנתח מוח ידוע שימכור את הקליניקה שלו לא יוכל למכור את המוניטין שלו כי הם מוניטין אישיים שצמודים אליו, הוא לא יכול להיפרד מהם.
כך גם מפיץ של חברת שטראוס לא יוכל למכור מוניטין שנוצרו עקב הפרסום הרב שאותו מפיץ עשה לשטראוס, כי אלו מוניטין ששיכים לשטראוס.
ניתן לקבוע שניתן למכור מוניטין בשני תנאים מרכזיים:
- המוניטין שייך לעסק ולא לאדם המפעיל את העסק, ויכול בעצם להימכר בנפרד.
- המוניטין הם של העסק עצמו ולא של עסק אחר (ראו שטראוס…)
הסכמי אי תחרות
בהרבה מקרים רכישת עסק מלווה בהתחייבות המוכר שלא להתחרות בעסק. לרוב הסכם כזה הוא תנאי בלתי נפרד למכירת מוניטין, כי לא יעלה על דעת שעו"ד שמוכר את המשרד עם תיק הלקוחות יפתח משרד מתחרה מייד לאחר המכירה, אז הלקוחות שלו יעזבו את המשרד הישן ויגיעו אליו.
כדי שהקונה יקבל סיכוי להראות ללקוחות שהמשרד שרכש ימשיך לתת את השירות הטוב שהם רגילים אליו, הקונה יתעקש להצמיד למכירה גם התחייבות של עו"ד לא להתחרות, כך יוכל הקונה להינות מהמוניטין שרכש.
לא תמיד מדובר על אי תחרות, לפעמים הרוכשים קוראים לזה אי תחרות רק כדי שיוכלו לדרוש הוצאה לצורך מס.
אבל גם אם הסכם אי תחרות הוא אמיתי ומתבקש לצורך מכירת המוניטין, התשלום עבור אי התחרות איננה תשלום על מוניטין.
יש להפריד את השווי של ההתחייבות ולקבוע שזו שולמה כפיצוי עבור אבדן השתכרות בעתיד. (לדעתי – "דין הפיצוי כדין הפירצה שהוא בא למלא" ולכן תשלום כזה יסווג כהנסה פירותית אצל אותו עו"ד בדוגמא לעיל, אבל בית המשפט קובע שזהו פיצוי הוני דווקא).
גם קביעת השווי של ההתחיבות לאי התחרות תתבצע על ידי שערוך של אבדן ההכנסות העתידיות של המתחייב.
פיצוי רטרואקטיבי בגין פגיעה מתמשכת שבוצעה בעבר במכירות
מדובר על חברה המפעילה תחנת דלק (חברת לילך), שבעבר התחייבה לחברת פז שלא להתחרות בה באופן ישיר או עקיף.
בתקופה מאוחרת יותר החליטו בעלי המניות של חברת לילך להקים חברה חדשה שתתחרה בפז בתחום אספקת גז (חברת הגז).
פז כעסה והבהירה לבעלי המניות שהיא רואה בפתיחת החברה החדשה הפרה של ההתחייבות שנתנו בעלי המניות בעבר. בעלי המניות, בתגובה, "הנמיכו פרופיל" בחברה החדשה והקפידו לא להתחרות ישירות בפז.
שנים אחר כך מכרו בעלי המניות את חברת לילך לפז. ערב המכירה היו לחברת הגז הפסדים של כשמונה מליוני ש"ח, ולחברת לילך לא היו כמעט הפסדים צבורים.
בעלי המניות חתמו על הסכם בין שתי החברות לפיו חברת לילך "תפצה" את חברת הגז על כל השנים שבהן מנעו בעלי המניות ממנה להתחרות באופן יעיל, וסכום הפיצוי נקבע ל….. 8 מליון ש"ח. כך קיוו בעלי המניות לנצל את ההפסדים הצבורים של חברת הגז.
אבל זה לא הצליח להם כי בית המשפט קיבל את טענת פקיד השומה וקבע שמדובר בעסקה מלאכותית ולכן יש להתעלם מהסכם הפיצוי לחברת הגז. בין היתר בגלל שראה שהמכירות של חברת הגז לא הרקיעו שחקים לאחר שהשתחררה החברה מההגבלות שהטילו עליה בעלי המניות…
שיערוך פיקדון לא צמוד
כאשר הוקמה חברת לילך הפקיד אחד מבעלי המניות פקדון אצל חברת פז. הפקדון נועד לשלם על המילוי הראשון של הסולר והדלק בתחנה, ונקבע שהוא יוחזר בסיום ההתקשרות בסכום נומינלי.
כאשר מכרה חברת לילך את הפעילות שלה לפז, העבירה החברה לאותו בעל מניות חלק מהתמורה השווה לסכום הפיקדון כשהוא משוערך ונושא ריבית.
פקיד השומה טען שמכיוון שהפיקדון אמור לחזור נומינלית, סכום ההצמדה והריבית ששולמו על ידי החברה צריך להתחייב במס מלא, ולא במס מופחת כסכום אינפלציוני כפי שבעל המניות דיווח.
בית המשפט השתכנע שפז החזירה לחברת תחנת הדלק את סכום הפיקדון כשהוא משוערך, וזאת למרות שהתחייבה להחזיר אותו נומינלית, ולכן התיר לבעל המניות לדרוש את הסכום האינפלציוני.
מכירת שני נכסים במחיר כולל – פיצול התמורה
חברת לילך הפילה שתי תחנות דלק: תחנה אחת, תחנת בן צבי, החזיקה בבעלות (לילך החזיקה בבעלות על הקרקע ועל הציוד) ותחנה נוספת – תחנת אילת – בזכיון (כלומר הקרקע והתחנה היו בבעלות חברת פז והחברה הפעילה את התחנה).
בהסכם עם חברת פז נקבע איך תפוצל התמורה: סך 00000 עבור בן צבי והיתרה בסך 370,00$ עבור אילת.
בית המשפט קובע שפז הסכימה לשלם את התמורה עבור אילת רק כי מדובר היה בעסקת חבילה, כלומר – רק כדי לרכוש את בן צבי, ולכן התשלום ששולם עבור אילת נמוך יותר ממה שנקבע בהסכם, ועומד על 270,000$ בלבד. היתרה, כך קובע ביהמ"ש, שולמה עבור בן צבי.
אז מה נסגר?…..האם נמכרו מוניטין?
לחברת לילך היו שתי תחנות דלק. כאשר נמכרה הפעילות, דיווחה החברה על מכירת מוניטין של שתי התחנות.בית המשפט,
בהסתמכות על המבחנים שהוסברו לעיל, קבע שמכירת הפעילות של תחנת דלק אילת לא כללה מוניטין,
ומכירת פעילות של תחנת הדלק בן צבי כללה מוניטין. בית המשפט גם קבע בדרך של אומדן שסכום המוניטין ששולם בגין מכירת פעילות בן צבי היה כ 55,000 דולר בלבד ולא 200,000 דולר כפי שדרשה החברה.
* האמור לעיל לא בא במקום ייעוץ משפטי. ההסתמכות על המידע באחריות המשתמש בלבד!
