|
| בטעות מחקתי את ההודעה הקודמת שהועלתה, על כן העלתי אותה שוב...
כעיקרון- הדברים מבוארים בפרשת משולם, כדלקמן:
במה נבדלת העבירה רבת-הפריטים מעבירת השרשרת? האם איננו מוציאים את עבירת השרשרת בדלת הראשית ומכניסים אותה בדלת האחורית (בדמות העבירה רבת-הפריטים)? אכן, הרציונל המונח ביסוד שתי העבירות הוא דומה. הוא בא להביא תשובה למציאות העבריינית, שלפיה לעתים קרובות יש מקום להשקיף על רצף של אירועים במישור הזמן, כחלק מתכנית כוללת ואחידה. הוא בא להתמודד עם "המצב בשטח", לפיו במצבים מסוימים, חלוקה לעבירות מספר לא נותנת ביטוי הולם לתופעה המהווה אירוע עברייני אחד. עם זאת, עבירת השרשרת הובילה רציונל זה לעבר תוצאות שלא ניתן היה לקבלן. לעומת זאת, המושגיות של העבירה רבת-הפריטים, נותנת ביטוי הולם למציאות עבריינית זו, בלא שתסיק ממנה את מלוא המסקנות, העולות מתוך עבירת השרשרת. אכן, בין עבירת השרשרת לעבירה רבת-הפריטים ישנו הבדל מהותי. הבדל זה מתבטא, בין השאר, בעניינים הבאים: ראשית, התורה בדבר עבירת השרשרת היא תורה נוקשה, הכופה עצמה על כל ענפי המשפט (הפלילי והלבר-פלילי) הרלוונטיים לסוג זה של עבירה. לא כן העבירה רבת-הפריטים. זהו מושג גמיש אשר תחולתו נקבעת על-פי התכלית המונחת ביסוד הסוגיה המשפטית הנוגעת בדבר. הגישה אל העבירה רבת-הפריטים הינה פרגמטית. בצדק ציינה השופטת דורנר, כי "הגישה בפסיקתנו, ואף במדינות רבות אחרות, היא פרגמטית. לפי גישה זו ישנן נסיבות שבהן מהוות רצף של התנהגויות מספר עבירות" (פרשת פופר [4], פיסקה 14). לא הרי ההתייחסות לעניין ניסוח כתב-האישום כהרי ההתייחסות לעניין הסמכות האקסטרה-טריטוריאלית, ולא הרי שני אלה כהרי סוגיות אחרות שבהן עניין זה עולה. כך, למשל, נראה לנו – בלי שנפסוק בדבר – כי אין להחילה לעניין דיני ההתיישנות או החנינה. המדיניות המשפטית בסוגיות אלה מובילה לכאורה למסקנה, כי פריט המהווה חלק מעבירה שהתיישנה או שניתנה לגביה חנינה, אינו יכול להצטרף לפריט שטרם התיישן או שטרם ניתנה לגביו חנינה, וליצור יחד עבירה רבת-פריטים שעליה ההתיישנות והחנינה אינן חלות. לעומת זאת, כפי שנראה, מן הראוי להפעיל סוג זה של עבירה לעניין סמכות השיפוט. אכן, העבירה רבת-הפריטים היא מכשיר אשר המשפט מעמיד לרשותנו, ואשר השימוש בו צריך להתיישב עם הסוגיה שבה נעשה בו שימוש; שנית, על-פי התורה של עבירת השרשרת, כל חוליה בה מאבדת מאופייה כעבירה עצמאית. לא כן בעבירה רבת-פריטים. כל פריט עשוי לעמוד בפני עצמו. ניתן להעמיד לדין בגינו בלבד. כל הפריטים יחד עומדים בפני עצמם. ניתן להעמיד לדין בגין הפריטים בהצטרפם לאח א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
דות אחת. עניין הוא לשיקול-דעת אם לפצל את האירוע העברייני לפרטיו (כפי שנעשה בע"פ 104/89 דרורי ואח' נ' מדינת ישראל וערעור שכנגד [12]) או לראות בו אחדות של אירוע רב-פריטים (כפי שנעשה בפרשת קטורזה [2]). למותר לציין, כי שיקול-דעת זה אינו מוחלט ואינו שרירותי. משבחרה התביעה לצרף הפריטים לעבירה אחת בעלת פריטים מספר, מחויבת היא להתמיד בצירוף זה, ואינה יכולה לעבור באופן חופשי באותו עניין לחלופה של מספר עבירות כמספר הפריטים. שלישית, עבירת השרשרת, על-פי התורה הקונטיננטלית, עשויה להימשך שנים רבות. לא כן העבירה רבת-הפריטים. במצב הדברים הרגיל יש אחדות של זמן ומקום. מצב "טבעי" זה נפרץ, תוך שניתן לכלול בגדרי העבירה רבת-הפריטים גם פריטים המצויים על רצף של זמן ומקום. עם זאת, אין להתרחק יתר על המידה מנקודת המוצא. להתרחקות שכזו צריך שיהיו גבולות סבירים. כך, למשל, לא נראה לנו מתקבל על הדעת לכלול בגדריה של עבירה רבת-פריטים, כמה פריטים אשר שנים או חודשים רבים מבדילים ביניהם.
|